אשראי;
בית העסק: סוחר המעוניין למכור סחורה או שירות לצרכן;
הסולק: תאגיד שמתקשר עם בית העסק, מאפשר לו לקבל כרטיסי
אשראי ומוכן להעביר אליו תשלומים עבור עסקאות שנעשו
באמצעותם;
הארגון הבינלאומי: רשת רב-לאומית המפגישה בין מנפיקים וסולקים ומספקת
את התשתית הדרושה לביצוע העסקאות. שני הארגונים המובילים בעולם הם VISA ו- MasterCard.
יוער כי ברקע עומד גם שחקן שישי - הוא הבנק של מחזיק הכרטיס בו נמצא החשבון ממנו נמשך הכספים הדרושים לרכישת המוצר או השירות.
לענייננו, מחזיק הכרטיס ומנפיק הכרטיס הם גורמים ישראליים, ואילו הארגון הבינלאומי, הסולק ובית העסק הם כולם גורמים זרים (תושבי חוץ). המנפיק הישראלי הוא חבר בארגון הבינלאומי, אשר מעניק לו זכיון לשימוש במותג הבינלאומי של כרטיס האשראי (למשל "VISA" או "MasterCard"). החברות המערערות ממלאות הן תפקיד של "מנפיק" והן תפקיד של "סולק" (על פי התקשרויות עם בתי עסק), אולם התיק הנוכחי עוסק רק בתפקידן כמנפיקות (ואכן לאורך פסק הדין נשתמש במונח "המנפיק" כאשר הכוונה היא למעשה למערערות בכובע זה).[4]
כך למשל מתוארת מערכת כרטיסי האשראי בדו"ח הדירקטוריון של כאל לשנת 2012 (נספח 2 לתצהיר מר אינהורן, מטעם המשיב, בעניין כאל, בעמוד 7):
"השימוש בכרטיסי אשראי כאמצעי תשלום מתאפשר בהתקיים שילוב של מספר גורמים, הכוללים מנפיק, סולק, בית עסק ולקוח (מחזיק הכרטיס), אשר קשורים בינם לבין עצמם, במערכת של הסכמים נפרדים ובלתי תלויים (בין בהסכמים ישירים ובין בעקיפין מכוח חברותם של הסולק והמנפיק בארגון הבינלאומי מעניק הזיכיון ביחס למותג כרטיס האשראי), כאשר קיימים מקרים בהם הסולק הוא גם מנפיק כרטיס האשראי וקיימים מקרים בהם אין זהות בין הסולק לבין המנפיק. מערך ההתקשרויות האמור, מהווה את התשתית להעברת המידע הרלוונטי לשם הסדרת התשלום בעסקאות שתמורתן שולמה באמצעות כרטיסי אשראי."
כרטיס אשראי הוא אפוא אמצעי תשלום ומהווה תחליף לאמצעים אחרים, כגון מזומן, שיקים והעברות בנקאיות.[5]
עסקה בינלאומית טיפוסית בכרטיס אשראי מורכבת משלבים אלה: מחזיק הכרטיס מבקש לרכוש באמצעותו מוצר או שירות מבית העסק (בין אם הוא נמצא פיזית במקום העסק ובין אם הוא פונה מרחוק). רכישה זו תכונה להלן "עסקת היסוד". בית העסק מעוניין, מצד אחד, למכור את המוצר או את השירות, אך מצד שני איננו מוכן ליטול סיכון שהתמורה לא תתקבל בסופו של דבר מידי הצרכן. לפיכך, פונה בית העסק לסולק (בלועזית - acquirer), עמו הוא קשור בהסכם קבע ומבקש אישור לעסקה והבטחה שהתמורה אכן תשולם לו. הסולק בתורו פונה למנפיק הכרטיס (issuer), וזאת באמצעות הארגון הבינלאומי. בעידן המודרני פניות אלה מתרחשות בשברירי שניות.