לכאורה אין לפנינו תמורה שמשתלמת למנפיק בשל מתן שירות לתושב חוץ וכו'.
והנה המערערות גורסות שעמלת המט"ח איננה אלא השלמה לעמלה הצולבת, אשר לדבריהן איננה גבוהה דיה כדי לפצותן על כל העלויות הכרוכות במתן שירות לסולקים ולבתי העסק הזרים (דהיינו, שירות מתן אישור עסקת היסוד, ושירות הבטחת תשלום תמורת עסקת היסוד). העדים השונים מטעם המערערות שבו והסבירו – כולם בלשון ובמינוח כמעט זהים – כי מתן השירותים הנ"ל לגורמים בחוץ לארץ כרוך ב"עלויות תוספתיות" לעומת ביצוע עסקה מקומית. כדי לכסות עלויות נוספות אלה, כך נטען, נגבית עמלת המט"ח וזאת למעשה כמרכיב כספי נוסף במכלול העמלה הצולבת. לדוגמה, מר ברוט מטעם כאל הצהיר כדלקמן:
"... עסקה בינלאומית כרוכה בהשקעת תשומות נוספות רבות מצידה של כאל ודורשת תפעול אופרציה שלמה שאינן נדרשות במקרה של עסקאות המתבצעות עם בתי עסק בישראל, או שנדרשות בהיקף נמוך משמעותית. כך לדוגמא, תשלומים לחברות האשראי הבינלאומיות, עלות אישור או דחייה של עסקה, עיבוד השובר/המידע ושיעור הזיופים בעסקאות בינלאומיות עולה בעשרות מונים על העלות המקבילה בעסקאות בישראל. כמו כן, עלות הטיפול בעסקה לאחר שבוצעה כמו: בירור, הכחשות עסקה וביטולים (לרבות בכל הקשור לעלויות מחשוב ופחת) בעסקאות בינלאומיות גבוהה משמעותית מזו של עסקאות בישראל.
העלויות התוספתיות המשמעותיות הכרוכות בעסקה הבינלאומית (אשר אינן קיימות, או קיימות במידה מועטה בעסקאות עם בתי עסק בישראל), הן הסיבה בגינה בנק ישראל מתיר לגבות ממחזיקי הכרטיס עמלה נוספת, החלה במקרים של ביצוע עסקה בינלאומית. כלומר, תכליתה של עמלת חו"ל, 'לפצות' את כאל בגין העלויות הנוספות הכרוכות בביצוע העסקה הבינלאומית"
(מתוך סעיף 4.3 לתצהיר; ראו גם עדות גב' זלכה, עמוד 124, שורה 4 עד
שורה 12)
לא שוכנעתי מטיעון זה.
ראשית, לא מצאתי בכלל המסמכים המהווים את ההתקשרויות בין הגורמים השונים זיקה, לא ישירה ולא עקיפה, בין העמלה הצולבת המשולמת על ידי הסולק הזר (ובעקיפין על ידי בית העסק הזר) לבין עמלת המט"ח (המשולמת על ידי מחזיק הכרטיס הישראלי). בשום מקום בכתובים לא מוזכר קשר כלשהו בין שני החיובים. משמע, טיעון המערערות בנושא זה הוא לכל היותר כלכלי, ללא עיגון בהסדרים הכתובים בין הגורמים השונים, המרכיבים את מערכת כרטיסי האשראי הבינלאומית.
העדים אמנם שבו והזכירו "עלויות תוספתיות" אולם לא ניתן הסבר מפורט למהות של אותן עלויות נטענות. לא הוסבר, למשל, מדוע עלות "עיבוד שובר" או "עלויות מחשב ופחת" הן גבוהות יותר בעסקה בינלאומית מאשר בעסקה מקומית.