[2] לגבי פרימיום ו- ישראכרט נדונו סוגיות נוספות, בהיקף כספי קטן יותר, כמפורט בחלקים י' ו- י"א להלן.
[3] בתקופה הנדונה שיעור מס הערך המוסף נע בין 16% ובין 18%.
[4] לאור נושא המחלוקת דנן, נייחד את תיאור המנגנון למערכת כרטיסי אשראי מסוג "פתוח" בה הצד הסולק והצד המנפיק הם גופים שונים, ונתמקד בעסקאות חוצות גבולות בינלאומיים.
[5] לרקע נוסף הנוגע לתקופה הרלבנטית ראו בין היתר המסמך "שוק כרטיסי האשראי: ניתוח, רגולציה והשוואה בין-לאומית" והמסמך "תיאור שוק כרטיסי האשראי וניתוח ממשקים בין חברות כרטיסי האשראי לבין הבנקים", אשר הופקו על ידי מרכז המחקר והמידע, המחלקה לפיקוח תקציבי של הכנסת בחודש מאי 2010 ובחודש פברואר 2014, בהתאמה.
[6] בסעיף 1 לחוק, "תושב חוץ" מוגדר באופן כללי כך: "(1) לגבי יחיד – יחיד היושב דרך קבע מחוץ לישראל; (2) לגבי חבר בני אדם – חבר בני אדם שנרשם או התאגד רק מחוץ לישראל".
[7] אעיר כי המשיב טען, במספר הזדמנויות לאורך ההליך, כי עמדות המערערות נגועות בשינוי או בהרחבת חזית אסורים. אינני מוצא לנכון להרחיב בשלל טיעוני המשיב בהיבט זה: לאחר בחינת מכלול הראיות והעדויות, ולאחר שקילה בכובד ראש של טענות הצדדים, פסק הדין נכתב מתוך נסיון להכריע ב"פלוגתאות האמיתיות שבמחלוקת בין בעלי הדין".
[8] כידוע טופסי ה- K-10 נערכים ומפורסמים ברבים בהתאם לדרישות דיני ניירות הערך של ארצות הברית. תוכן הטפסים הוא פומבי וזמין לצפייה באינטרנט.
[9] ניתן כמובן לדגול בגישה פיסקלית לפיה כל מתן שירות לתושב ישראל באשר הוא איננו מצדיק הענקת שיעור מס אפס, אך לא כך נקבע בסעיף 30(א)(5) לחוק, וגישה מצמצמת כאמור אף איננה מתיישבת עם סעיף 30(א)(7) לחוק, כפי שנראה בהמשך.
[10] ראו גם סעיף 13.11 לסיכומי המערערות. לנתונים עצמם, ראו טבלאות בסעיפים 2.2 ו- 2.8 לתצהיר מר ברוט בעניין כאל; בסעיפים 2.8 ו- 2.18 לתצהיר גב' חכם בעניין ישראכרט; בסעיפים 2.3 ו- 2.8 לתצהיר גב' זלכה בעניין מקס; ובסעיפים 2.8 ו- 2.18 לתצהיר גב' חכם בעניין פרימיום.
[11] יש לשער כי בתקופה הנדונה, ביצוע עסקה במסמך חסר בחנויות ממילא לא היה נפוץ במיוחד, ולרוב בחנויות העסקאות נעשו במסמך מלא.
[12] אין לכחד כי התיבה "מתן שירות בחוץ לארץ" ניתנת לפרשנות סבירה אחרת, הבוחנת את מקום ביצוע "העשייה למען הזולת" על ידי נותן השירות – ורק אם מקום זה הוא בחוץ לארץ יחול סעיף 30(א)(7).