נתתי דעתי גם לעובדה שמספר סעיפים בחוזה כרוכים בעצם החתימה על החוזה שלבסוף לא נחתם. כך קיומן של בדיקות עד למועד חתימה על המסמך, מסירת עבודות וחומרים במועד חתימת המסמך וכן וסעיף ויתור על אחריות במועד חתימת המסמך. כפי שהעיד אסולין (וכמפורט לעיל), במהלך שנת 2015 בין הצדדים הוחלפו תכתובות והתקיימו פגישות בחודשים ספטמבר ונובמבר על מנת להשלים את הפרטים החסרים, אך שטאנג לא התרצתה (ר' 27-20 לתצהיר אסולין; עמ' 127-122 לפרוטוקול מיום 21.6.2023). בחנתי את אומד דעת הצדדים, לשון החוזה ("כלי הקיבול של אומד דעת הצדדים"), הנסיבות שהובילו לעריכתו, התנהגות הצדדים בזמן אמת, ואת עדויותיהם בפניי. אף שהקביעה בדבר תוקף ההסכם אינה נקיה מספקות, הנני סבורה כי הכף נוטה לאימוץ עמדתה של כור באשר להשתכללות הסכם ההיפרדות.
האם עומדת לשטאנג טענת קיזוז
- שטאנג טענה כי היא זכאית לקזז מכל סכום שיפסק לזכות כור, סך של 3,625,583 ₪ (ר' סעיף 74 לכתב ההגנה; סעיף 158 לסיכומי שטאנג). שטאנג טענה שנזקים רבים נגרמו לה עקב מעשי ומחדלי כור, וציינה מספר דוגמאות, כגון: סכסוכים של כור עם קבלני משנה וספקים, התנהלות לא תקינה, עיכובים בעבודות, חוסר מקצועיות, נזקים לסחורה וציוד של שטאנג, מחדלים בהשקעת משאבים, הגשת חשבונות ביניים בניגוד להסכם, אי העמדת כוח אדם מתאים ועוד. שטאנג העריכה את הנזקים שנגרמו לה בסכומים הבאים: 2,830,000 ₪ פיצוי מוסכם בגין עיכוב מצטבר של 283 ימים לפי פיצוי מוסכם של 10,000 ₪ לכל יום איחור; 423,575 ₪ בצירוף מע"מ (המהווים 495,583 ₪) עבור אי סיום עבודות ובצירוף 300,000 ₪ עבור הוצאות עודפות ונזקים שנגרמו לשטאנג. בנוסף, שטאנג טענה שכור קיבלה ממנה כספים ביתר בסך808,380 ₪ בתוספת מע"מ.
זכות הקיזוז מעוגנת בדין המהותי, בעיקר בסעיף 53 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973, ובסעיף 20 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970. טענת קיזוז הינה טענת הגנה, להבדיל מתביעה שכנגד. שטאנג לא הגישה תביעה שכנגד. על אף שכור הוכיחה את זכאותה לתשלומים נוספים, לא מצאתי כי שטאנג זכאית לסעד הקיזוז מהטעמים עליהם אעמוד להלן.
- שטאנג טענה שכור לא עמדה בלוחות הזמנים וגרמה לעיכובים משמעותיים בפרויקט, אך לא הצליחה לבסס טענה זו בצורה משכנעת. שטאנג סיפקה מספר ראיות ועדויות לכאורה לרבות תכתובות אשר כללו טענות בדבר עיכובים ועוד, התצהירים והעדויות מטעם שטאנג כוללים טענות כלליות על עיכובים, אך חסרים בהם פרטים קונקרטיים, אסמכתאות ותיעוד שיתמכו בטענות. בנוסף, חקירות נגדיות של עדי שטאנג לא ביססו את טענותיה באופן נדרש, העולה בקנה אחד עם דרישתה הכספית. מנגד נשמעו טענות כור ביחס לכך שהעיכובים נבעו בין היתר מפעולותיה של שטאנג עצמה, כגון אי אספקת חומרים ושינויים תכנוניים.
- מעבר לכך, אין חולק ששטאנג לא היתה שבעת רצון מהתנהלות כור, את התרופה לכך קבלה בכך שהביאה לסיום יחסי העבודה עם כור ובכך שכור פנתה את השטח. הטיוטות שהוחלפו בין הצדדים עסקו בבדיקה ובאופן הבדיקה אם נותר חוב לכור ומה סכום החוב ככל שנותר.
- לבסוף, גם על יסוד התוצאה בדבר תוקפו של הסכם ההיפרדות, שטאנג ויתרה על טענות כלפי כור בנוגע להסכם קבלנות המשנה ולעבודות ואף השיבה לכור את הערבות בסך 1,800,000 ₪.
סוף דבר