"קיומה של גמירת-דעת נבחן באספקלריה של האדם הסביר וההגון במעמדם של הצדדים לחוזה הקונקרטי. ראו פרידמן וכהן בספרם הנ"ל [19], בעמ' 157. מבחן זה, שעל-אף קיומם בו של מרכיבים סובייקטיביים הוא בעיקרו מבחן אובייקטיבי, בא להגן על אינטרס ההסתמכות של הצד השני לחוזה."
ובהמשך אף נקבע כי היעדר מסוימות לא ישמש עילה להשתחרר מחיוב שנטל על עצמו צד תוך גמירת דעת, אף אם ניתן להשלימו על יסוד מנגנוני השלמה הקבועים בחוק ובפסיקה (שם, בפסקה 12).
בדומה נפסק ב-ע"א 692/12 אלון פרידמן נ' יעקב שפירא, בפסקה 35 [נבו] (7.8.2013):
"בנסיבות העניין, בחינת חוזה האופציה מלמדת כי הוא כולל ביטוי מובהק לגמירות דעת. לשון החוזה מלמדת כי כבר בעת החתימה מנוי וגמור היה עם הצדדים להתקשר בעסקה, והחתימה על החוזה הסופי לא נעשתה רק בשל הצורך לקבוע את שיעור התמורה המדויק, בהתאם לבירור נתונים באשר לשיעור ההפקעה המיועד."
כידוע, לשון החוזה אינה נדרשת להקיף את מלוא הפרטים המוסכמים בין הצדדים, אך עליה לכלול את הפרטים המרכזיים והמהותיים. יתר על כן, צדדים עשויים להסכים על הפרטים המהותיים ביותר לעסקה באופן המעניק תוקף מחייב לנוסח ההסכם, אף אם בכוונתם להמשיך ולנהל משא ומתן על חלק מפרטי העסקה (ר' דנ"א 5488/13 אהרון רוזנברג נ' חיים סבן, בסעיף 10-7 [נבו] (24.11.2013)).
- מן הכלל אל הפרט. אף שלשון החוזה אינה כוללת את סכום התמורה, אשר אין ספק כי הוא מהווה יסוד מהותי, החוזה מגלם בתחילתו ולאורכו, תנאים ברורים אשר מגבשים את המסקנה כי הצדדים התכוונו לכרות הסכם מחייב. אין מחלוקת שביחסי הצדדים התגלעו קשיים משמעותיים אשר הובילו את הצדדים לשלב שבו שניהם היו מעוניינים לסיים את ההתקשרות ביניהם, בהסכמה ובהבנה הדדית אותה העלו על הכתב והחלו במימושה. חסרון התמורה לא מנע את קיומה של יתר המסגרת ההסכמית והיעדרה מלשון החוזה לא העיד על כך שהצדדים טרם גמרו בדעתם להתקשר בחוזה מחייב, או כי היא חייבה המשך משא ומתן מורכב. אדרבה, במכתב מטעם שטאנג (לעיל) נאמר כי: "נותר להשלים את הסכום לתשלום לאחר השלמת הבדיקה של גם של הציוד והחומרים", והצדדים החלו במימוש ההסכם, כור מסרה את העבודות לשטאנג. לשון נספח 9 מלמדת כי הבסיס לקביעת התמורה יהיה ההוצאות שכור שילמה, כאשר שטאנג שינתה את נוסח הסעיף ולא פירטה את המנגנון לקביעת התמורה. כאמור לעיל, כור טענה כי הנוסח שתוקן על ידי שטאנג מקובל עליה וביקשה לקבל את התמורה על בסיס התחשיב הנמוך המשקף את הוצאותיה חלף תוספת רווח קבלני.
היעדר פירוט של תנאי תשלום לא יגרע בהכרח מיסודות גמירות הדעת והמסוימות של הצדדים (ר' לעיל; וכן ע"א 9247/10 אהרון רוזנברג נ' חיים סבן [נבו] (24.7.2013)) כאשר הפסיקה רוככה והכירה בהסכם כבעל מסוימות מספקת אף אם אינו כולל את מלוא התנאים החיוניים לעסקה, אם ניתן להשלימם בהתאם להוראות הדין או הנוהג. הצדדים פעלו בהתאם להסכם, עליו כור הסתמכה, ואף אם ביצועו לא הושלם - ניכר היה כי הצדדים ניהלו משא ומתן, החליפו טיוטות, תמכו את הטיוטות בתכתובות והרושם הוא שחפצו בהתקשרות. מעבר לכך, בשטח נוצרה מציאות, הצדדים הסכימו על היפרדות והפסקת העסקת כור בפרויקט. כור פינתה את השטח. ברור מחילופי הטיוטות שהיה דין ודברים לגבי האופן שבו יש להשלים את התשלום לכור, ככל שנותר תשלום. על כן הנני סבורה כי הדרישה של כור לתשלום הוצאותיה ללא רווח עד לתקופת עזיבתה את הפרויקט הינה דרישה הגיונית וברוח המוסכם בין הצדדים אשר לא השכילו להסכים על מנגנון עריכת ההתחשבנות.