ובהמשך אישר כי הבלמים היו תקינים אולם לא הספיק להשתמש בהם(203 ש' 14-17).
מעדויות הנוסעים עולה כי הייתה נסיעה רגילה, וכך גם הסיק הבוחן כי האוטובוס היה תקין, התייחס לת/11 ות/12 והדיסק נתיבי ישראל "הדיסק התקבל מחברה נתיבי ישראל- בעצם זה מסלול נסיעת האוטובוס לפני התאונה, מצלמות של מבוא מודיעין, מצפה מודיעין, מתקן אדם וצומת גמזו שבו ניתן לראות את נהג האוטובוס עובר בנתיבים, בולם לפני כלי הרכב בכיוון נסיעתו, דבר המחזק את העובדה כי האוטובוס תקין עובר לתאונה" (עמ' 28 ש'4-7).
ההגנה טוענת כי מעקה הבטיחות במקום הוחלף ובמקומו הוצב סופג אנרגיה. אילו היה מוצב סופג אנרגיה קודם לתאונה היה הדבר מונע מהאוטובוס לרכוב על המעקה ומסייע לבלום את תנועת האוטובוס והיה מביא לתוצאות קלות יותר (סע' 38 נ/5 ) תוך הפנייה (נ/2) שערך רפ"ק מרק שיר מתנדב תנועה במחוז מרכז.
בעניין זה העיד הבוחן:
" אינני מהנדס. חוות הדעת פה והמסקנות-המלצות הדוח לשיפור הבטיחות ללא קשר לקרות התאונה . זאת אומרת, שהמהנדס ראה לנכון מכיוון שיצא לזירה, לציין עוד שיפורי בטיחות . אני לא ראיתי בזה נכון להתייחס בדוח הבוחן שלי להמלצות שיפור הבטיחות" (עמ' 65 ש' 12-14).
אומר מייד כי התרחשות התאונה לא נבעה ממעקה בטיחות אלא מסטייה שקדמה למפגש עם מעקה הבטיחות. ההגנה לא חולקת בעניין זה. ההגנה אינה טוענת כי סופג אנרגיה היה מונע את הסטייה או את התאונה, לכל היותר, לטענתה, היו תוצאות קלות יותר. גם מעיון בנ/2 לא מצאתי כי העדר סופג אנרגיה הוא הגורם לתאונה.
על כן הטענה נדחית.
לאחר שבחנתי את כל הראיות ובהעדר ראיה מקצועית סותרת, הנני קובעת כי יש לשלול כי מצב הרכב והכביש היו הגורם לתאונה.
סטייה מנתיב הנסיעה-כלל הדרך
סטייה מנתיב ככלל היא אסורה.
סעיף 40 (א) לתקנות התעבורה קובע:
"לא יסטה נוהג רכב מנתיב נסיעתו אם עלול הדבר לגרום להפרעה או לסיכון".
הנטל בהוכחת אשמתו של נאשם מעל לכל ספק סביר מוטל לעולם על התביעה. יחד עם זאת בפסיקה נקבע "כלל הדרך", לפיו, חזקה שבעובדה כי רכב הנהוג כראוי אינו סוטה מנתיבו. חזקה זו מביאה להיפוך בנטל ההוכחה, דהיינו, מרגע שהוכיחה המאשימה כי הנאשם סטה מנתיבו, מוטל על הנאשם להוכיח כי סטייה זו אינה נובעת מנהיגה לא זהירה.
ברע"פ 1713/93 "בוקובזה נ' מדינת ישראל" נקבע:
"נהיגה כדין ובזהירות הראויה היא בצידו הימני של הכביש, ועצם המעבר המוכח לצד שמאל יוצר ראיה לכאורית בדבר נהיגה שלא בדרך הזהירה. החובה להוכיח את האשמה מעל לכל ספק סביר רובצת לעולם על התביעה, אך כאשר מוכחת נהיגה החוצה את הכביש מימין לשמאל, כפי שאירע כאן, נוצרת הוכחה לכאורה לנהיגה חסרת זהירות. בכך יוצאת התביעה חובת השלב הראשון של הבאת הראיות. מעתה עברה חובת ההוכחה לנאשם (החובה מס' 2בדברי השופט אגרנט (כתוארו אז) בע"פ 28/49, זרקא נ. היועץ המשפטי, פד"י ד', 504, 523). . . "