רמת ההוכחה הנדרשת מן הנאשם כדי לערער חזקה זו, היא הקמת ספק סביר שמא אין להסיק מעצם סטיית הנאשם מנתיבו כי הוא נהג באופן בלתי זהיר וכי קיים הסבר סביר אפשרי אחר להתנהגותו (י. קדמי, על הראיות, חלק ד' עמ' 1563, ע"פ 9006/05 ראובן ירון נ' מדינת ישראל מיום 17.4.2005, ע"פ 71208/03 ולודרסקי נ' מדינת ישראל מיום 1.7.2004, ע"פ 70768/01 יצחק בן אהרון אלקיים נ' מדינת ישראל- פרקליטות מחוז מרכז מיום 17.4.2002).
"מדינת ישראל נ' סלים זובידאת" נקבע:43073-11-13 בת"פ (חיפה)
"בענייננו, מדובר ב"תאונה מדברת" שמשמעותה, לענייננו, כי נהג זהיר אינו סוטה "סתם כך" לימין הדרך; ואם קרה הדבר – הרי שהדבר מוליך למסקנה כי הסיבה לכך נעוצה בהתרשלותו (ור' בהקשר זה, בשינויים המחויבים, האמור בע"פ 2619/14 שעשוע נ' מ"י, [פורסם בנבו], 30.11.2014, פסקה 34)".
בע"פ 9006/05 " ראובן ירון נ' מדינת ישראל", נדונה שאלת הנטל הראייתי המוטל על הנאשם במקרה זה:
"על הכופר בהתרשלותו מוטל הנטל לעורר, ולו ברמה של ספק סביר, כי סטייתו מנתיב הדרך לא נבעה כתוצאה מרשלנותו... שאלת המפתח הינה, אפוא, האם עלה בידי המערער לבקוע סדק, ולו ברמה של ספק סביר, במסקנה הנסיבתית, לפיה תאונת הדרכים שבה היה מעורב, נגרמה בשל התרשלותו..".
במקרה שלפנינו אין מחלוקת כי הנאשם סטה ימינה מנתיב נסיעתו .
מסקנות הבוחן
בסעיף 14 בת/1 ציין כי אוטובוס שהסיע 13 נוסעים, נסע בכביש 433 מכיוון מערב למזרח, כביש דו מסלולי, 2 נתיבים לנסיעה לכיוון מזרח, כניסה ליער "יד הנקטפים" בק"מ 10.6. בצד ימין בכיוון נסיעת האוטובוס קיימת כניסה למתחם היער, ומיד בסיום הכניסה מוצב תמרור על עמוד במקביל לתחילת מעקה בטחיות מסוג W כאשר מיד לאחר מכן במרחק קצר מאוד קיים עמוד חשמל ראשי בעל מתח גבוה. הנאשם נהג בנתיב הימני מבין שניים, ובהגיעו מתוך ישורת לעיקול בצד שמאל לא הגיב לעיקול, בכך שהמשיך את נהיגתו בצורה ישירה לתוך השול מימין לדרך, תוך פגיעה ראשונית בעמוד תמרור 112 עם חזית הרכב, ומיד לאחר מכן עלה עם מרכז גחון הרכב על מעקה בטיחות W, ותוך כדי איבוד שליטה, חלקו האחורי של האוטובוס נזרק לימין ונחבט קשות ביותר בעמוד מתח גבוה עם דופן ימין. כתוצאה מהאימפקט והנזק ההרסני ביותר, הועפו מספר נוסעים מהרכב. שני נוסעים עפו מחוץ לאוטובוס ונהרגו במקום, ושניים נוספים אשר נהרגו נמצאו במרכז הרכב בין הכיסאות.
הבוחן קבע שדה ראייה (ראה שדה ראייה) ולאור הממצאים, כי אין מדובר בסטייה אקטיבית, אלא בסטייה פסיבית, היינו, אי תגובה מצד הנאשם לעיקול לצד שמאל.