התביעה טוענת כי, את עיקר הרווח, הנובע מההפרש בין העלות האמיתית לעלות המופחתת עקב המרמה, הותיר הנאשם 1 בידיו, ומדובר בסכום של 63,514 ₪, ואילו הקונה נהנה מהנחה של כ-6% מערך הטובין האמיתי.
בחקירתו הנגדית נשאל הנאשם 1 מיהו, לשיטתו, העבריין באישום זה. תשובתו של הנאשם הייתה כי, לא בוצעה עבירה כלל ואם כן, הרי שהעבריין הוא מיקי אהרון.
התביעה טוענת כי אין כל קושי לסתור טענה זו, כיוון שלמיקי אהרון אין כל נגישות לחשבון פלאנס, בעוד שהנאשם 1 הודה כי הוא שהפיק את חשבונות הספק של חברה זו. בנוסף, הוכח כי מיקי אהרון לא נהנה מהמרמה, הואיל ושילם עבור הסחורה סכום שהוא קרוב מאוד לעלותה האמיתית.
למרות שלנאשם 1 לא יוחסה עבירת מרמה במסגרת אישום זה, מבקשת התביעה להרשיעו בעבירה של קבלת דבר במרמה, מכוח סמכותו של בית המשפט לפי סעיף 184 לחסד"פ, הואיל וניתנה לנאשם מלוא ההזדמנות להתגונן מפני סכנת הרשעה בעבירה זו.
המרמה הנטענת נוגעת למסמך הנחזה להיות חשבון פרופורמה של הספקTriStar Electronics Pte. Ltd, מיסינגפור.
המדובר במסמך 3876 ב-ת/143, העשוי בפורמט החשבונות המזויפים, אשר צורפו לכל רשימוני היבוא נשוא כתב האישום.
תכלית הזיוף הובהרה בעדותו של אלון גרנות, ולדבריו, הוא ביצע את כל הפעולות בחשבון, לרבות קבלת אישור בנק "המזרחי" להעברת מקדמה בסך של 3,000$ לספק, לבקשתו של הנאשם 1, במסגרת פירעון חובותיו לנאשם זה.
בכך הונח, לגישת התביעה, יסוד הכוונה לקבל באמצעות המסמך המזויף דבר, ולאחר העברת המט"ח לחו"ל, הוכח יסוד הקבלה.
יסוד המרמה הוכח, בהיות חשבון הפרופורמה כוזב ומזויף, ובהוכחת הגשת החשבון והבקשה להעביר את הכסף, על פיו.
לאור האמור, מבקשת התביעה להרשיע את הנאשם גם בעבירה של קבלת דבר במרמה, למרות שכאמור, לא יוחסה עבירה זו לנאשם 1, מלכתחילה.
לסיכום, מבקשת התביעה להרשיע את הנאשם 1 בביצוע שש עבירות זיוף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר בנסיבות מחמירות, שש עבירות של שימוש במסמך מזויף ובשש עבירות על פקודת המכס. זאת, ככל שהדבר נוגע לזיוף חשבונות הספק והשימוש בהם.
לעניין הגשת רשימוני היבוא הכוזבים, מבקשת התביעה להרשיע את הנאשם בשש עבירות של הגשת רשימון כוזב, בשש עבירות של הטעיית פקיד מכס בפרט מסוים העלול לפגוע במילוי תפקידו, בשש עבירות של השתמטות מתשלום מכס שיש לשלמו ובשש עבירות של מסירת ידיעה לא נכונה או לא מדויקת ללא הסבר סביר.