לגבי עיתוי העברת המניות, נראה כי יש טעם בדברי התביעה כי הדבר נעשה ביום 20.02.1999 כפי שעולה ממסמכי רשם החברות, והדעת נותנת כי את שינוי התאריך עשה הנאשם 1, על מנת שניתן יהיה להטיל את האחריות גם על מריו וייסמן. זאת ועוד, גם אם תתקבל טענתו של הנאשם 1 כי מריו וייסמן המשיך להפעיל את חברת מריג בתקופה הרלוונטית לכתב האישום, אין בכך כדי לפטור את הנאשם 1 מאחריות, שכן בכל מקרה ניתן לראותו כשותף לדבר עבירה, בבחינת מבצע בצוותא. ואולם, הנני קובע על יסוד הראיות שהוצגו בפניי, כי למריו וייסמן לא הייתה כל מעורבות בניהול חברת מריג ובביצוע המעשים הפליליים בתקופה הרלוונטית לכתב האישום, והאחריות מוטלת, כל כולה, על הנאשם 1.
הכחשתו של הנאשם 1 את הדבר אינה אמינה בעיניי, כשם שלא נתתי אמון ביתר הדברים שמסר, ככל שהדבר נוגע לחברות אחרות, אשר הופעלו על-ידו.
במסגרת האישום ה-15, נטען כי חברת מריג הוציאה חשבוניות פיקטיביות, לשם מכירת הטובין נשוא האישומים השונים. החברה לא ניהלה ספרים והגישה דו"חות כוזבים למע"מ.
אכן, הראיות מלמדות כי חברת מריג לא ניהלה פנקסי חשבונות, ופעילותה הסתכמה בהוצאת חשבוניות מס לגורמים אשר רכשו את הטובין, שהתקבלו, במסגרת חלק מהפרשיות המתוארות בכתב האישום.
בעוד שמריג מכרה, כביכול, סחורה שהייתה שייכת לה, לא ניתן להצביע על חשבוניות לפיהן רכשה מריג את הזכויות בטובין, אותם מכרה לקונים.
התביעה טוענת כי הוכיחה את היותן של חשבוניות מריג - חשבוניות פיקטיביות, שכן אין עומדת מאחוריהן עסקה אמיתית בין צדדים אמיתיים לעסקה, או שהחשבונית הוצאה שלא ע"י הצד הנכון לעסקה.
במקרה דנן, כך טוענת התביעה, הוצאו ע"י הנאשם 1, באמצעות שלמה מתוק, ובשם חברת מריג, 15 חשבוניות, אשר נמסרו לרוכשי הטובין : "באופן בו הן נחזות להיות חשבוניות מטעם התאגיד מוכר הטובין".
המדובר בחשבוניות שהוצאו במסגרת האישומים 14-7, כאשר עפ"י הטענה, הטובין הנמכרים לא היו של חברת מריג, והשימוש בחשבוניות אלה היה שימוש כוזב.
בסיכומי ההגנה, לא עלתה כל גרסה נגדית בהקשר לטענות התביעה כי מדובר בחשבוניות פיקטיביות, אלא שנטען כי לנאשם 1 לא היה כל חלק ונחלה בחברת מריג.
משקבעתי כי אין לקבל את דבריו של הנאשם 1 בהקשר זה, וכי הוא עומד מאחורי הפעלת חברת מריג והוצאת החשבוניות מטעמה, באמצעות שלמה מתוק, הנני סבור כי התביעה הוכיחה את ביצוע העבירה, הנוגעת לעניין זה.