| בית המשפט המחוזי מרכז-לוד |
| תובענה ייצוגית 53066-11-23 לוי ואח' נ' LinkedIn Corporation ואח' |
| מספר בקשה:16 | |||
| לפני | כבוד השופטת כרמית בן אליעזר | ||
| מבקשת (המשיבה בבקשת האישור) |
LinkedIn Corporation
ע"י ב"כ עוה"ד יואב אסטרייכר ואריאל רקובר |
||
| נגד | |||
| משיבים (המבקשים בבקשת האישור) |
1. רעות לוי
2. ניצן יעקובי ע"י ב"כ עוה"ד שלום אבן |
||
החלטה
- לפניי בקשת המשיבה לכפירה בסמכות בית המשפט לדון בהליך.
ביום 26.11.2023 הגישו המבקשים בקשה לאישור תביעה ייצוגית כנגד המשיבה (וכנגד משיבה נוספת, שבינתיים נמחקה מההליך).
המשיבה היא חברה שמושבה בארצות הברית, והיא מפעילה רשת חברתית המתמקדת בתחום המקצועי, ומאפשרת למשתמשים ליצור פרופיל אישי ומקצועי ולנהל באמצעותו קשרים עסקיים וחברתיים עם משתמשים אחרים ברשת. בצד האפשרות לעשות ברשת שימוש חינמי, המשיבה מספקת גם את שירות LinkedIn Premium בתשלום (להלן: שירות פרימיום), המקנה למשתמשים יתרונות שונים.
בקליפת אגוז, על פי הנטען בבקשת האישור, פועלת המשיבה שלא כדין בכך שהיא מחדשת באופן אוטומטי וחד צדדי עסקאות לתקופות קצובות, ובפרט את ההתקשרות לקבלת שירות פרימיום, וזאת בניגוד להוראותיו הקוגנטיות של חוק הגנת הצרכן, תשמ"א-1981, ובתוך כך גובה מהצרכנים סכומי כסף משמעותיים. כן נטען, כי במקרה שבו מבקש הצרכן לבטל את ההתקשרות, המשיבה אינה מבטלת את ההתקשרות באופן מיידי אלא בסוף התקופה, וזאת מבלי להחזיר לצרכן את החלק היחסי של הסכומים ששילם.
- במסגרת בקשת הכפירה, הכחישה המשיבה כל טענה לביצוע עוולה וטענה כי לבית המשפט אין סמכות לדון בבקשת האישור.
בבקשת הכפירה נטען, כי המבקשים לא עמדו בנטל לבסס עילת תביעה כנגד המשיבה, וזאת מכיוון שבקשת האישור התבססה על הדין הישראלי בלבד, אשר אינו חל בנסיבות העניין הן לאור כללי ברירת הדין החלים בישראל והן לאור תניית ברירת דין זר הקבועה בהסכם בין הצדדים. כן טענה המשיבה, כי המבקשים לא עמדו בנטל להוכיח כי ישראל היא הפורום הנאות לדון בבקשת האישור.
המשיבה טענה, כי על פי ההלכה הפסוקה (רשות ערעור אזרחי 6992/22 Agoda Company Pte נ' שי צביה [נבו] (27.5.2024), להלן: עניין אגודה), יש לבחון, ראשית, מה הדין החל לפי כללי ברירת הדין, ולאחר מכן לבחון את תקפותה של תניית ברירת הדין. לטענת המשיבה, הן על פי כללי ברירת הדין והן על פי תניית ברירת הדין שיש לה תוקף מלא על פי המבחנים שנקבעו בפסיקה - הדין החל הוא הדין האמריקאי.
אשר לדין החל על פי כללי ברירת הדין, טענה המשיבה כי בעניין אגודה הושם דגש על המאמצים שמשקיע התאגיד הזר לצורך חדירה לשוק הישראלי, ובאותו מקרה נקבע כי הדין החל הוא הדין הישראלי לאור העובדה שלנתבעת שם היה אתר ישראלי, עם ממשק בעברית, היא נקטה פעולות שיווקיות המוכוונות לישראלים, ואפשרה הזמנות למלונות בארץ ותשלום במטבע ישראלי. לעומת זאת, לטענת המשיבה, זיקות אלו או דומות להן לא הוכחו בענייננו.