המשיבה טענה, כי על פי הדין, את הזיקות לישראל יש לבחון נכון למועד הגשת בקשת האישור, ובמועד זה, כעולה מבקשת האישור, הזיקות של לינקדאין לישראל היו מוגבלות, שכן שירות לינקדאין והמסמכים הרלוונטיים לא היו זמינים בעברית, ואף לא היה קיים שירות לקוחות בעברית ורכיבי השירות של לינקדאין אינם מערבים מכירה של מוצר או שירות המצויים פיזית בישראל. בהקשר זה אף הדגישה המשיבה כי לינקדאין היא רשת חברתית גלובלית, כשהסכם השימוש חל ללא הבדל על משתמשים ברחבי העולם. כן הוטעם, כי כמות המשתמשים הישראלים מתוך כלל המשתמשים הפעילים ברשת היא זניחה.
ההתיישבות העותומנית [נוסח ישן] 1916המשיבה הוסיפה וטענה, כי גם אם ייקבע כי על פי כללי ברירת הדין חל הדין הישראלי, הרי שיש לאכוף את תניית ברירת הדין הקבועה בסעיף 6 להסכם השימוש, עליו נדרשים המשתמשים לחתום כתנאי לשימוש ברשת, אשר אף המבקשים עצמם מודים בבקשת האישור כי הוא ההסכם המחייב בין הצדדים, ואשר על פיו הדין החל על יחסי הצדדים ועל כל מחלוקת שתתעורר בקשר להסכם או לשירות לינקדאין הוא דין מדינת קליפורניה ארצות הברית. המשיבה הטעימה כי בניגוד לטענות המבקשים תניית ברירת הדין קובעת באופן ברור ומפורש כי תחולת הדין האמריקאי היא בלעדית ומחייבת. המשיבה טענה, כי כבר נקבע בהלכה הפסוקה כי דין קליפורניה אינו מקפח (רשות ערעור אזרחי 5860/16 Facebook Inc נ' בן חמו [נבו] (31.5.2018), להלן: עניין בן חמו).
12-34-56-78 צ'כוב נ' מדינת ישראל, פ'ד נא (2)
נוכח האמור, טענה המשיבה כי ניתוח כללי ברירת הדין תומך בהחלת הדין הזר, וכי בכל מקרה תניית ברירת הדין תקפה, ולפיכך, משעה שבקשת האישור מסתמכת באופן בלעדי על הדין הישראלי, הרי שהיא אינה מבססת עילת תביעה.
עוד טענה המשיבה, כי המבקשים לא הוכיחו כי ישראל היא הפורום הנאות להכריע בהליך, שכן מרב הזיקות מצביעות על כך שישראל אינה הפורום הטבעי והראוי לניהול ההליך. בתוך כך הדגישה המשיבה כי על פי הפסיקה לדין החל משקל משמעותי בבחינת נאותות הפורום, ואף שיקולים נוספים כמקום מושבה של המשיבה ומיקום עדיה הם שיקולים שיש להתחשב בהם. אף מבחן הציפיות הסבירות מצביע, לטענת המשיבה, על הפורום הזר, שכן לא הוכח כי לינקדאין כיוונה עובר להגשת בקשת האישור את השירותים הניתנים על ידיה באופן ספציפי למשתמשים המתגוררים בישראל. אף לא נטען בבקשת האישור כי הפרקטיקות הנטענות של לינקדאין ייחודיות למשתמשים ישראלים ולפיכך אין לבתי המשפט בישראל אינטרס ציבורי לדון בעילות הנטענות.