נוכח האמור, טענה המשיבה, כי ישראל אינה הפורום הנאות לניהול ההליך ולפיכך על בית המשפט להימנע מהחלת סמכות השיפוט.
- בתשובתם לבקשת הכפירה טענו המבקשים כי יש לדחות את בקשת הכפירה על הסף ולחלופין לגופה, תוך חיוב המשיבה בהוצאות.
המבקשים טענו, כי גם לפי הסכם השימוש של לינקדאין, בפתח סעיף 6, הובהר כי יכול והסכסוך יתברר בבית המשפט המקומי, ולפיכך גם לפי ההסכם מוסמך בית המשפט בישראל לדון בהליך. למצער, טענו המבקשים כי תניית הדין הזר אינה מפורשת וברורה ולפיכך על פי הדין היא אינה חלה. לחלופין, טענו המבקשים כי יש לקבוע כי תניית ברירת הדין בטלה, בהיותה תנאי מקפח בחוזה אחיד, וכפי שנקבע במפורש בהלכה הפסוקה (רשות ערעור אזרחי 1901/20 טרוים מילר בערעור מיסים נ' facebook Ireland limited [נבו] (26.7.2022), להלן עניין טרוים מילר; עניין אגודה).
הועתק מנבוהמבקשים הוסיפו וטענו, כי ניתוח ענייננו על פי הקווים המנחים שנקבעו בהלכת אגודה מוביל למסקנה כי בשים לב להיקף וטיב פעילותה של המשיבה בישראל הרי שזו עולה כדי "פעילות בישראל" ולפיכך יש לקבוע כי הדין החל הוא הדין הישראלי. בהקשר זה הוטעם, כי רשת לינקדאין מכוונת לצרכן הישראלי, ומשתמשים בה מיליוני צרכנים ישראלים המפרסמים בעברית באופן יומיומי. המבקשים טענו, כי לינקדאין קנתה מעמד כה חשוב בישראל, עד שהמדינה עצמה עושה בה שימוש לצורך גיוס עובדי מדינה, ומעסיקים ישראלים מבצעים בה קמפייני פרסום הממוענים באופן ספציפי לקהל ישראלי. בהקשר זה טענו המבקשים כי בניגוד לטענת המשיבה, שלא נתמכה בתצהיר, הרי שעוד לפני שהוגשה בקשת האישור, יכולים היו משתמשים ישראלים לעשות שימוש ברשת הלינקדאין בשפה העברית ולשלם בשקלים חדשים. זאת ועוד, עוד לפני הגשת בקשת האישור היה ללינקדאין סניף בישראל, בו עובדים עשרות עובדים ישראלים.
נוכח האמור, טענו המבקשים כי על פי כללי ברירת הדין, הדין החל הוא הדין הישראלי, כי תניית ברירת הדין (גם אם היא קובעת שיחול הדין האמריקאי) בטלה, וכי ישראל היא הפורום הנאות לדון בהליך.
- המשיבה הגיבה לתשובת המבקשים, ואף עתרה למחיקת חלקים ממנה, שכן, לטענת המשיבה, חלקים נרחבים מהתשובה וחלק מהותי מנספחיה לא נזכרו בבקשת האישור והם מהווים הרחבת חזית מובהקת. המשיבה טענה, כי במסגרת תשובתם לבקשת הכפירה, המבקשים כתבו, הלכה למעשה, בקשת אישור ובקשת המצאה חדשות לחלוטין, בניגוד לדין וללא קבלת אישור בית המשפט. המשיבה עמדה על כך שיש להכריע בבקשת הכפירה אך ורק על יסוד הראיות והטענות שנכללו בבקשת האישור ובבקשת ההמצאה מלכתחילה. המשיבה טענה, כי כל הטענות והראיות אשר צורפו להוכחת טענת המבקשים כי לינקדאין פועלת בישראל (ובכלל זאת הטיעון והראיות הנוגעים לשימוש שעושים משתמשים ישראלים, רשויות המדינה ומעסיקים ישראלים ברשת לינקדאין לביצוע חיפושים, גיוסים, וקמפייני פרסום ממוקדים; והראיות להוכחת טענת המבקשים כי עוד קודם להגשת בקשת האישור ניתן היה לעשות שימוש ברשת לינקדאין בעברית) הם נדבכים עובדתיים חדשים לחלוטין שלא בא זכרם בבקשת האישור או בבקשת ההמצאה ולפיכך אין להידרש להם.
המשיבה הוסיפה וטענה, כי הנטל להוכיח את התקיימות התנאים לרכישת סמכות מכוח המצאה מחוץ לתחום חל על המבקשים והם לא עמדו בו. המשיבה חזרה על טענתה כי תניית ברירת הדין בענייננו אינה מעידה על כוונה לוותר על תחולת דיני קליפורניה וכי יש לדחות את פרשנות המבקשים לסעיף 6 לתנאי השימוש, הסותרת את לשונו וכוונתו הברורה של הסעיף.