בחקירתה במשטרה ב.ב העידה שבפעם הראשונה, הנאשם אמר לה לעמוד ליד הקיר עם ידיים למעלה, בלי בגדים, והסתכל עליה. זה אולי קרה בחדר המקלט בקומה השנייה. הדבר ארך 10-5 דקות, הנאשם לא נגע בה ואמר לה שהיא יכולה לחזור לישון[1381]. ב.ב העידה שבאותה תקופה היא גם נהגה לישון לפעמים מתחת למיטה, מפחד שיקרה משהו בלילה, ממישהו שיבוא באמצע הלילה, אך היא לא ידעה להגדיר לעצמה מי זה[1382].
בחקירה הנגדית הטיחה הסנגורית ב-ב.ב שבמשטרה ציינה שהפגיעות הראשונות היו בגיל 8, ואילו בבית המשפט ציינה את גיל 7, על כך השיבה ב.ב: "בערך גיל 7, 8, 9, אני לא זוכרת בדיוק מתי זה היה... אני לא מוסיפה, אני אומרת שכל הזמן אמרתי, בערך 7, 8, 9 משהו ביניהם, לא יודעת להגיד זמן מדויק"[1383]. הסנגורית הטיחה ב-ב.ב שהיא רק חלמה על אירוע שכזה, ו-ב.ב עמדה על כך שזה קרה. לשאלת הסנגורית כיצד הגיעה מחדרה בקומה השלישית, לחדר שבו קרו המקרים, בקומה השנייה, השיבה כי אינה זוכרת[1384]. עוד עימתה אותה הסנגורית עם כך שבמשטרה היא אמרה שאביה לא נגע בה בפעם הראשונה, אלא רק הסתכל, ואילו בבית המשפט סיפרה גם על נגיעות, ו-ב.ב השיבה: "אני כבר לא זוכרת במדויק כל כך מה היה, אני כן זוכרת שאמרתי שהיה כמה פעמים כאלו וחלק הוא נגע חלק לא, אני לא יודעת בדיוק לסדר מה, מתי הוא כן נגע, מתי לא"[1385].
- ב.ב העידה על מקרה נוסף שקרה לדבריה בתקופה הראשונה, והוא אינו מפורט בכתב האישום, ועל כן הוא מובא רק כדי להמחיש ש-ב.ב נזכרה מעת לעת באירועים נוספים ומקרים נוספים, והדבר מסביר חלק מהבלבול שלה לגבי הפרטים המדויקים של כל האירועים: "היה פעם אחת שזה היה בלילה ואני איכשהו ידעתי שהוא עומד להגיע... גילאי טווח גילאים 7 עד 9 בערך. ומה שאני עשיתי, אני התחבאתי... אני מדברת עכשיו לא על החדר הזה, על החדר של אחותי שאני ואחותי אחות 4 ובתקופה מסוימת גם אחות 5 אחותי... זה חדר אחר, אני וליד הדלת יש ארון בגדים חום גדול ואז אני התחבאתי בפנים ואז ואז הוא הגיע והוא חיפש אותי ואז אני לא זוכרת אם זזתי והארון הזה הוא מאוד רגיש לחריקות או התעטשתי או משהו כזה שכאילו... ואז הוא פתח את הדלת של הארון והסתכל עלי עם הרבה אכזבה בעיניים והוא לקח אותי למיטה שלי והוא השכיב אותי עליה והוא הפשיט אותי ואז הוא כאילו, אני שכבתי באמצע המיטה והוא התיישב, כאילו, כמו שמספרים סיפור, כאילו, לפני השינה, הוא התיישב כזה בקצה ואז הוא... הוא אמר עלי, הוא אמר לי, 'כפוית טובה'. ... ואז הוא שלח 2 אצבעות ולחץ אותן באיבר המין שלי... בצורה די מכאיבה, כאילו... הוא בהתחלה הוא לחץ ואז הוא החדיר את זה יותר עמוק, כאילו, בצורה שזה כאב, שכמעט כזה נעצרה לי הנשימה לרגע ואמרתי ונאנחתי, אני זוכרת שפלטתי איזה שהיא אנחה ואז כשהוא, כאילו, אחרי שנאנחתי אז הוא אמר 'זה מה שקורה לילדה שבורחת מאבא שלה', משהו בסגנון הזה ואז אני רציתי שזה ייגמר והוא אמר לי, הוא ביקש ממני להבטיח שאני שוב לא אברח לו ולא אתחבא לו ואז הבטחתי ואז זהו... ואז הוא הוציא את האצבעות שלו... ואז זה נגמר". ניסינו ממושכות לברר עם ב.ב להיכן בדיוק החדיר הנאשם אצבעותיו והיכן שם אותן, והיא השיבה: "באזור השפה, אני חושבת... אני לא בטוחה שקוראים לזה... לזה התכוונתי כשאמרתי 'אני חושבת'... הוא הכניס אותן לכיוון פנימה... לא מאוד פנימי... זה היה יחסית עמוק, אני לא יודעת בדיוק". בהמשך נשאלה לאן באיבר המין החדיר הנאשם אצבעו, והיא השיבה "לתוכו"[1386].
- ב.ב העידה על מקרה נוסף שקרה בתקופה הראשונה, וגם אירוע זה אינו מפורט בכתב האישום ועל כן גם הוא מובא רק כדי להמחיש ש-ב.ב נזכרה מעת לעת באירועים נוספים ומקרים נוספים. וכך העידה: "היה פעם אחת שאני זה היה באמצע הלילה, אני לא יודעת באיזה שעה זה היה, אני הלכתי אז לשירותים וכשיצאתי מהשירותים, זה שירותים שהוא צמוד לחדר שלי, יצאתי ממנו ואז ברגע שפתחתי, יש איזה מנעול שפותח אותו, כלומר, יש איזה בריח כזה, אני חושבת, שקוראים לו, לא יודעת, שפותחים, ברגע שפתחתי אז ראיתי אותו עומד שם ואז נכנסתי בחזרה, נכנסתי בחזרה לשירותים והוא נכנס אחריי ואז הוא השכיב אותי על, כלומר, אני הייתי צמודה לקיר, אני הייתי על צד ימין ואז הוא, אני לא יודעת בדיוק מה הוא עשה, הוא עשה משהו, אני לא יודעת מה הוא עשה בדיוק, הוא לא עשה את זה לי... כלומר, הוא השכיב אותי והפשיט אותי, אבל חוץ מזה הוא לא נגע בי אז ואז הוא עשה משהו לעצמו, אני לא יודעת בדיוק מה... הוא התעסק עם עצמו... עם האיבר שלו... [ש: מה הוא עשה?] אני לא זוכרת במדויק... וגם, כאילו, לא יודעת אולי הוא עשה משהו לתוך הפח, אני לא זוכרת כל כך. ... [ש: מה זה היה לתוך הפח?] ... משהו נוזל, אני לא יודעת מה.... הוא אמר, צעק עלי שאני טמאה ושאני לא בסדר. ... ועוד כל מיני משפטים בסגנון הזה... הוא אמר לי, 'את כל כך טמאה, איך את מעזה להסתכל עלי', הוא אמר, 'אני אפילו לא יכול לגעת בך מרוב שאת טמאה', אז במקום לגעת בי אז הוא לקח איזשהו צעצוע מהאמבטיה, אני לא זוכרת מה זה היה בדיוק, היה ספינה כזאת קטנה בצבע כתום או דלי, אני לא זוכרת בדיוק מה זה היה והוא חבט בי קצת, לא מכות כואבות, רק כאילו בשביל... לכפר לי, לתקן לי"[1387].
- ההגנה טוענת בסיכומיה[1388] שכל אירועי התקופה הראשונה הם המצאה של ב.ב, שמעבר לכך שבחקירתה בכיתה ח' הכחישה שנפגעה בעבר, ומעבר לכך שסתרה עצמה בעדויותיה, הם גם לא אפשריים שכן באותן שנים היא ישנה בחדר אחד עם אחיותיה אחות 4 ואחות 5. אחות 5 הייתה תינוקת באותן שנים ואילו אחות 4 בעדותה הייתה בהלם כששמעה ש-ב.ב טענה לפגיעות בה באותן שנים, שכן מעולם לא אמרו לה על כך דבר.
- לגבי התקופה השנייה, שכונתה גם "תקופת הביניים", העידה ב.ב על האירועים שנזכרה בהם:
- בסוף כיתה ח', בחופש, התעוררה ללא בגדיה. "בלי כותונת, זה היה יותר חלוק מאשר כותונת, אי-אפשר, זה לא יכל היה שזה ירד ממני בטעות, כאילו, בלי לשים לב, זה היה עם רוכסן, בשביל להוריד צריך לפתוח את הרוכסן ולהוריד". מעבר לכך, לא זכרה דבר מאותו לילה[1389];
- בערב פסח התעוררה, בבוקר, בסלון, כשחדר השינה שלה היה בקומה השלישית[1390];
- "כרגע אני לא, אה בין התקופה הראשונה כשהייתי בכיתה ג', ד'? היה איזה עוד משהו אחד, אני לא זוכרת איך זה התחיל, איך זה נגמר, מה היה שם בדיוק, מתי זה היה? אני רק זוכרת שזה היה באזור כיתה ח' שסוג של, לא שכבתי ולא ישבתי משהו ביניהם... והוא נגע בי... בידיים שלו באיבר מין שלי... בחדר שלי... בתקופה הזאת אני הייתי בחדר שאנחנו קוראים לו הספרייה, זה נמצא בקומה השנייה"[1391].
- ההגנה בסיכומיה טענה לגבי אירועי התקופה השנייה שלא ניתן להרשיע בהם בהיעדר פירוט מספיק וכן מאחר ש-ב.ב נזכרה בדברים רק בחקירתה האחרונה במשטרה. לכן, לטענתה, אין לשלול שההיזכרות המאוחרת היא פרי השפעתה של א.א. נוסף על כך, יש לתמוה על כך שלדבריה, בכיתה ח' היו לה רסיסי זיכרונות לגבי מה שקרה בגיל 9-7, אך היא לא ציינה שזכרה אז מה שנטען שקרה לה באותו זמן[1392].
הכרעה באישום 15, אירועי הקיר ואירועי כיתה ח'
- כפי שניתן לראות, ב.ב לא ידעה לתאר באופן קוהרנטי אירוע אחד שלם בתקופה הראשונה, מאחר שעל־פי עדותה, היו מספר אירועים דומים באותה תקופה, שבחלקם נגע בה הנאשם, בחלקם רק הסתכל, והיא התקשתה להפריד בין האירועים בזיכרונה. עם זאת, לרוב המקרים היו גם מאפיינים משותפים (העירום, העמידה ליד הקיר, ההתרחשות בלילה, ההסתכלות של הנאשם בגופה העירום). למעשה עולה מעדותה שהיו מספר מקרים בתקופה הראשונה שבהם ביצע בה הנאשם מעשים מגונים. עיקר המאפיינים המופיעים בכתב האישום חזרו בעדותה של ב.ב, הן במשטרה, הן בחקירה הראשית והן בחקירה הנגדית, ותיאוריה היו בחלק מהזמן גם קשים יותר ורבים יותר מהמיוחס לנאשם. יש מעשים שעליהם העידה ב.ב שאינם מיוחסים לנאשם בכתב האישום, והתביעה אף אינה מבקשת להרשיע בהם. אזכיר, שהעדות על פגיעות בגיל 9-7 זכתה לחיזוק בעדויות שאותן פירטתי זה מכבר, של עדות שלהן סיפרה ב.ב על האירועים הללו, למשל לתרצה ברוורמן ולמ.ק.
לגבי התקופה השנייה, תקופת הביניים, כתב האישום מייחס לנאשם פגיעות מיניות שבוצעו ב-ב.ב בשנתה, עת לקח אותה הנאשם ממיטתה, הפשיט אותה וביצע בה מעשים מגונים. ב.ב יצקה תוכן בתיאור הכללי שבכתב האישום ונתתי אמון מלא בתיאוריה, שנאמרו בצורה אופיינית למי שנפגעה בגיל צעיר ומתוך שינה.
- מאחר שלפי עדותה של ב.ב, בחלק מהמקרים הנאשם לא נגע בה, זה המקום להזכיר שנפסק לא אחת ש"יתכנו מקרים שבהם עבירה של מעשה מגונה לא תדרוש מגע פיזי של מבצע העבירה בקורבן העבירה, ודי בכך שהמעשה כוון לקורבן העבירה"[1393]. לפיכך אין כל ספק במקרה דנן שהמעשים שעליהם העידה ב.ב עולים כדי מעשים מגונים, גם כאשר לא כללו מגע.
- לנוכח האמור, אציע לחבריי לקבוע שבאישום ה-15 הוכחו המעשים המיוחסים לנאשם בכתב האישום, הן בתקופה הראשונה, הן בתקופה השנייה, כדלקמן:
בתקופה הראשונה, כְּשְ-ב.ב הייתה בין גיל 7 ל-9, הגיע הנאשם לחדרה מספר פעמים בלילה. הוא אמר לה לעמוד עירומה ליד הקיר כשידיה מורמות והסתכל עליה. בחלק מהפעמים נגע בה, בחלק רק הסתכל. הייתה פעם שהוא נגע לה באיבר המין ומישש; הייתה פעם שתפס במותניה והחליק ידיו לאורך גבה.