אישום 15 [המכונה "אירועי הקיר ואירועי כיתה ח'"]
- אישום 15 מייחס לנאשם מעשים מגונים שעשה ב-ב.ב בשתי תקופות שונות: התקופה הראשונה, במחצית השנייה של שנת XX20, עת הייתה ב.ב כבת 8, בבית המשפחה במקום מגורים קודם, והתקופה השנייה, בין השנים XX20 ל-XX20, עת הייתה ב.ב כבת 14-13, בבית המשפחה במקום המגורים. לעיל קראנו לתקופה השנייה "תקופת הביניים".
בתקופה הראשונה, במועדים ובתדירות שאינם ידועים למאשימה, נהג הנאשם לקרוא ל-ב.ב לחדר העבודה שלו. הוא הורה לה לעמוד ליד הקיר כשידיה למעלה והיא עירומה, והוא עמד מולה והתבונן בה במשך 10-5 דקות, ואז הורה לה לחזור לישון במיטתה. בחלק מהמקרים מישש את איבר מינה, בחלק מהמקרים תפס במותניה, נגע בה בגבה, בחזה ובמקומות נוספים בגופה.
בתקופה השנייה, במועדים ובתדירות שאינם ידועים למאשימה, נהג הנאשם להיכנס לחדרה של ב.ב בשעות הלילה ולבצע בה פגיעות מיניות בשנתה. הוא לקח אותה ממיטתה, בעודה שרויה בשינה עמוקה, הפשיט אותה מהפיג'מה וביצע בה את זממו.
- לפיכך, הנאשם מואשם כי במעשים האמורים לעיל ביצע מעשים מגונים בבתו הקטינה, שלא בהסכמתה החופשית, בהיותה מתחת לגיל 16, ריבוי עבירות לפי סעיף 351(ג)(2) בנסיבות סעיף 348(ב) בנסיבות 345(ב)(1) לחוק. למען הקיצור, לעיתים אכנה אירועים אלה "אירועי הקיר ואירועי כיתה ח'".
עדותה של ב.ב בנוגע לאירועים המתוארים באישום 15
- על התקופה הראשונה העידה ב.ב: "כשהייתי קטנה שאני זוכרת מקרה אחד שאבא שלי אמר לי לעמוד ליד הקיר, הייתי בלי בגדים... בטווח גילאים 7, 9... משהו בערך כזה... [ש: למה את זוכרת שזה היה דווקא בגיל הזה?] אני זוכרת שהיה לי כל מיני תקופות, כמו שסיפרתי בעדות הקודמת, שרציתי ללכת לפנימייה... לצאת מהבית ואני גם זוכרת שהיה לי קושי ופחד ממנו בגילאים האלה... אז אני הייתי ליד הקיר, כמו שסיפרתי מקודם, והוא אמר לי להרים ידיים... והוא הסתכל עלי, אני לא יודעת כמה זמן זה לקח... אני לא זוכרת אם זה היה בפעם הזאתי או בפעם אחרת שהוא גם נגע בי... הוא נגע בי עם הידיים שלו... הוא נגע בי באיבר המין... לא יודעת, נגע, מישש, נגע ... אם אני זוכרת נכון, אני לא חושבת שהוא אמר משהו ... אני לא יודעת להגיד כמה זמן זה היה... אני אומרת שאני לא יודעת כמה, לומר כמה פעמים זה היה... אני לא בטוחה, אבל אני חושבת שאחת הפעמים הייתה, יש לנו בבית חדר ממ"ד... בקומה השנייה... בלילה... אני לא יודעת כמה זמן זה היה בדיוק, אבל זה היה, אני יכולה, זה היה יותר מכמה דקות, אני לא יודעת בדיוק כמה... אני חושבת שקפאתי... אני לא יודעת אם בפעם הזאת שהוא הסתכל עלי הוא גם נגע בי או שזה היה בפעם אחרת, אני לא זוכרת אם זה היה רק שהוא הסתכל ואז זה נגמר או שזה או שהוא גם נגע... זה היה אותה סיטואציה, רק בחלק הפעמים הוא הסתכל ובחלק הפעמים הוא גם נגע... אני חושבת שהיו עוד פעמים שהוא הסתכל עלי וגם נגע"[1378].
ב.ב העידה לגבי התקופה הראשונה כי היא זוכרת את הנאשם מגיע, ממש בהתחלה, שאז עוד ניסתה להתנגד ולדחוף את ידי הנאשם בעזרת ידיה, ללא הצלחה. "אני מרגישה אותו תופס אותי במותניים, לא זוכרת מה היה לפני, מה היה אחרי, אני רק זוכרת שהוא תופס אותי במותניים ומחליק את הידיים שלו לאט לאט בגב"[1379]. לשאלת ההגנה האם נכון שכמו שבעבר לא הייתה בטוחה שהמקרים של גיל 9-7 קרו, אזי גם היום היא לא בטוחה, השיבה ב.ב שכיום היא בטוחה שזה היה, והסבירה שכעת היא יכולה להסתכל על הדברים ממבט של מי שכבר אינה גרה בבית ואינה מאויימת על־ידי הנאשם, וכבר אינה ילדה שלא רוצה להאמין בדברים שהיא מפחדת מהם[1380].