ביומנה של א.א, ת/11[200], שאליו אתייחס גם בהמשך, יש איזכור לאירוע המחסן, בהקשר של ההקאות. א.א תיארה ביומן שמעולם לא סבלה מהקאות, אך המפגש הראשון שזכור לה עם הקאות היה בכיתה ב', לפני כניסת השבת, כשהייתה לבושה בבגד שבת פרחוני. היא נכנסה לשירותים, הקיאה בפתאומיות, אימהּ כעסה עליה שלא נזהרה מלהתלכלך, וכל זה קרה "אחרי שהוא הכניס לפה את הזרע, לילה קודם"[201].
- עדותה של א.א לגבי אירוע המחסן הייתה ברורה ועקיבה, בכל הנוגע לליבת האירוע. ההבדלים בתיאורים בין הנאמר במשטרה, לעדות הראשית, לחקירה הנגדית, היו בפרטים צידיים. התגובות של א.א בשעת מסירת הפרטים – הן התגובות המילוליות, הן הפיזיות – תאמו באופן מוחלט תגובות של מי שנפגעה באופן ש-א.א תיארה. תשובותיה לשאלות המתריסות של הסנגורית חיזקו את המסקנה שדבריה אמת, ושאין לה כל רצון להגזים או להעצים. ההסבר שלה במענה לשאלת הסנגורית מדוע כל כך קשה לה לדבר על השלב שבו אביה לקח אותה ממיטתה עד המחסן, שצוטטה לעיל, היה כל כך עוצמתי ואותנטי (משום שהייתה לה "הדרך הזאת כאילו, שאני יודעת שהולך לקרות משהו רע, ואני כבר חושבת כאילו מה הולך לקרות, ואני גם מפחדת שמישהו יתעורר..."), שלא ניתן לפקפק ולו לרגע באמיתות דבריה. מדובר בתיאור תחושה ברורה ומדויקת של חשש עמוק מפני דבר־מה רע שעומד לקרות, שהציפיה אליו קשה מההתמודדות עם הדבר עצמו, כשהוא מתרחש. התחושה אף משתלבת עם ה"תלישה" של ילדה ישנה ממיטתה באמצע הלילה. גם ההלקאה העצמית שלה כשהשיבה לשאלת הסנגורית מדוע פתחה את פיה ("אני טיפשה") היא אופיינית לנפגעות תקיפה מינית, וכך גם הערותיה במשטרה כלפי עצמה, שהיא הוזה ואולי זה לא קרה. לסיכום, אני נותנת אמון מלא בעדותה של א.א בנוגע לאירועי האישום הרביעי.
לפיכך, אציע לחבריי לקבוע בגדר אישום זה, שביום חמישי כלשהו בין השנים XX19, נכנס הנאשם בשעת לילה לחדרה של א.א בביתם במקום מגורים קודם. היא הייתה אותה עת כבת 7. הנאשם לקח אותה ממיטתה למחסן הנמצא מחוץ לבית. הוא הניח את א.א על מיטה במחסן, הפשיט את תחתוניה או הורה לה להוריד אותם ו-א.א עשתה כן לדרישתו. הוא השכיב את א.א על גבה במיטה, התקרב אליה וניסה להחדיר את איבר מינו לאיבר מינה. בשלב זה איבדה א.א שליטה על סוגריה והטילה שתן. הנאשם, אשר כעס מאוד, הכה את א.א בכוח באיבר מינה באמצעות חגורת מכנסיו וגרם לה לכאב, בעודו אומר לה כי יש להענישה על כך שהיא "ילדה רעה" מכיוון שהרטיבה. בשלב זה החדיר הנאשם את איבר מינו לפיה של א.א עד ש-א.א חשה שהיא נחנקת, והנאשם הגיע לפורקן בפיה. למוחרת, ביום שישי, לקראת שבת, א.א, אשר חשה תחושת גועל במהלך כל אותו היום, הקיאה בשירותים ועל עצמה. במעשיו אלה ביצע הנאשם אינוס (בעבר - מעשה סדום) בבתו הקטינה, שלא בהסכמתה החופשית, בהיותה מתחת לגיל 16, וניסה לאנוס אותה.