- אירוע המחסן אינו האירוע היחיד שבו הכניס הנאשם את איבר מינו לפיה של א.א. לכן קשה לומר האם ההתייחסויות של א.א באוזני אחרים על ההשלכות של איבר מינו של הנאשם לפיה נובעות דווקא מאישום זה כאשר הדבר לא צוין במפורש, או – למשל – מאישום 9 או 12, שגם בהם מואשם הנאשם בהחדרת איבר מינו לפיה. כפוף לזהירות המתבקשת מקושי זה[190], אני רואה באמירות של העדות הבאות חיזוק לאירוע שבו החדיר הנאשם את איבר מינו לפיה של א.א:
מורן מאלי העידה ש-א.א סיפרה לה על חרדה קשה שיש לה מהקאות, מבדיקות גרון, טיפולי שיניים וכיוצא באלה. לדבריה, א.א סיפרה בטיפול ש"אביה החדיר את איבר מינו לפה שלה וזה עורר בה את הרצון להקיא... החרדה מהקאה באה לידי ביטוי בחרדה מבדיקות גרון, משטח גרון, בדיקות שיניים, טיפולי שיניים, היא בחרדה נוראית אם אחד הילדים שלה מקיא או פולט זה בשבילה מעורר אימה נורא נורא גדולה שמא היא תקיא בעצמה"[191]. עוד העידה ש-א.א סיפרה לה שכאשר היא הייתה מרטיבה, הנאשם הרביץ לה, דרך עליה וגם היכה אותה עם חגורה. בחקירה הנגדית נאמר למאלי שעניין ההכאה באמצעות חגורה אינו מופיע בתיק הטיפולי שלה ומאלי אמרה שייתכן שלא תיעדה זאת, אך היא זוכרת שזה נאמר. הסנגורית טענה באוזניה שהדבר נודע לה מ-א.א רק כאשר א.א סיפרה זאת בחקירה במשטרה, שאליה ליוותה אותה מאלי. מאלי השיבה שאין זה נכון. היא עצמה נחקרה במשטרה לפני א.א, וכבר שם הזכירה את העובדה הזו[192], כך שברור שזה נודע לה עוד קודם לכן[193].
חיה שרה רבין הזכירה בעדותה שגם המילה "חגורה" וגם רעש של פתיחת חגורה היו מציפים את א.א[194]. ח.ק ציינה שכאשר היה קשה ל-א.א לדבר, היא ניסתה לדובב אותה. כך, למשל, ח.ק ביקשה מ-א.א פשוט להגיד 10 מילים, ובין השאר א.א אמרה: "דם, חגורה, חדר, אבא שלי"[195]. מכאן ניתן ללמוד לאו דווקא על אישום 4, אך כן על כך שנושא החגורה היה קשה עבור א.א.
אילנה קוזיק ("חני") העידה שְלְ-א.א היה קושי גדול עם משטחי גרון, והיא שיתפה את קוזיק בכך שבכל פעם שהיא צריכה לעשות משטח, היא ממש מתנגדת, מניפה ידיה ומעיפה את המקל, ושהיא מאוד מתביישת בכך. באחת הפעמים שסיפרה על כך לקוזיק, אמרה א.א שהיא נחנקת כפי שנחנקה כאשר אביה הכניס את איבר מינו לפיה. עוד אמרה א.א לקוזיק שהיא חוותה את האקט הזה כמשפיל עוד יותר מאשר "האונס כדרכה". קוזיק העידה ש-א.א שאלה אותה "'האם יש עוד אנשים?', היא דיברה על זה שזה חנק אותה, שהיא רוצה לנשום שהוא גמר לה לתוך הפה, היא התנתקה כמה פעמים בשיחות האלה, הן היו קשות ואז היא אמרה שהיא מרגישה זה מגעיל, היא מרגישה זרע על הידיים ושהוא גמר לה לפה ושהיא רוצה לנשום, 'הוא חונק אותי' [דברים אלה של קוזיק נאמרו בקול ילדותי, כחיקוי של א.א כשאמרה זאת[196] – מ.ב.נ] והיא שאלה אותי אם יש עוד אנשים... שעושים את זה? מה זה? היא לא, היא שאלה 'מה זה? למה הוא עשה את זה? מה הוא רצה?', אמרתי לה שזה מה שהוא עשה זה אונס וגילוי עריות, היה לו אסור לעשות את זה, אבל יש כזה מושג 'מין אוראלי', יש אנשים שעושים את זה מבחירה' וש'הגבר מחדיר את האיבר שלו לפה של אישה וזה סוג של יחסי מין', היא לא ידעה על זה אז הסברתי לה ואמרתי לה ש'אבא שלך עשה לך את זה זה אונס וזה גילוי עריות, זה לא משהו, זה לא נורמלי'. השיחות היו מאוד קשות, זה היה לה מאוד קשה לדבר על זה"[197]. א.א סיפרה לקוזיק גם על הטיפול שאליו נשלחה אצל ד"ר בן יוחנן, ועל חרדת ההקאות שלה באופן כללי. בחקירה הנגדית שאלה הסנגורית את קוזיק האם דבריה של א.א שהיא נחנקת כשהוכנס לפיה איבר המין התייחסו רק לנאשם או גם לבעלה. קוזיק הבהירה ש-א.א דיברה על הנאשם, ובשום שלב לא דיברה על מין אוראלי עם בעלה[198]. היא חזרה וציינה שלאחר ש-א.א סיפרה לה שאביה החדיר את איבר מינו לפיה, א.א שאלה אותה מה הוא רצה ולמה עשה זאת, ואז קוזיק הסבירה לה שיש דבר כזה "מין אוראלי". עוד חזרה על דבריה ש-א.א "הרבה פעמים חזרה על זה שזה חנק אותה, על זה שזה היה לה הרבה יותר קשה מהאונס כדרכה, על זה שהיא מרגישה מושפלת ומלוכלכת, על זה שהיא נחנקה וכמה זה היה לה קשה וכמה היא מרגישה מסריחה בגלל שהיא עשתה את זה"[199].