בהמשך ציינה א.א שבתחילת האירוע היא הייתה עם תחתונים, אך כשהרטיבה – כבר לא. אינה זוכרת אם הנאשם אמר לה להוריד אותם או שהוא הוריד לה אותם בעצמו. היא לא הרטיבה מיד כשהנאשם עלה עליה, אלא רק כשהוא שם את איבר המין שלו בפתח איבר המין שלה. הוא ניסה לחדור אליה ואז היא הרטיבה. היא לא זכרה אם היה סדין על המיטה ולא מי ניקה. כשהנאשם הכניס את איבר המין שלו לפיה, היא עצמה עיניים. הנאשם אמר לה שהוא יכניס את האיבר לפיה כי היא ילדה רעה. הוא אמר זאת באנגלית. א.א לא זכרה את המילים המדויקות שאמר וציינה שמאוד קשה לה לחזור על הדברים. היא שכבה באותה עת על המיטה. הסנגורית שוב אמרה לה שאולי היא דמיינה את זה ו-א.א השיבה: "לצערי, אני לא מדמיינת את זה... הלוואי שהייתי מדמיינת". הסנגורית שאלה מה קרה אחר־כך ו-א.א השיבה שהיא הייתה בחזרה במיטה. היא לא זכרה כיצד חזרה למיטה. ואז אמרה לה הסנגורית:
"ש:לכן אני אומרת שזה חלום, את לא יודעת איך הגעת, את לא יודעת איך חזרת ואת לא יודעת מה היה כשהעיניים היו עצומות, את רק יודעת שהוא שם לך איבר בפה, איך הוא בכלל שם לך? למה פתחת את הפה? אולי לא פתחת את הפה?
ת: אני טיפשה.
ש: לא, את לא טיפשה. פתחת את הפה?
ת: כן.
ש: הוא אמר לך לפתוח את הפה?
ת: הוא דחס לי.
ש: איך הוא דחס? את ילדה בת 6 והוא גבר גדול, זה לא שאת בחורה בת 18, 17, גדולה כבר גבוהה, כמו שאת גבוהה עכשיו. את קטנטונת, פצפונת, איך אפשר לדחוס איבר של גבר גבוה וגדול גוף כמוהו לפה של ילדה בת 6?
ת: זה היה נורא".
עוד שאלה הסנגורית כיצד א.א ידעה שמה שהנאשם הכניס לפיה היה את איבר מינו, אם עיניה היו עצומות, ו-א.א השיבה: "כי יצא מזה... לתוך הפה שלי", וכשנשאלה מה עשתה אז, השיבה שלא יכלה לעשות כלום, היא ניסתה לנשום דרך האף. לאחר מכן עלה עניין ההקאה, הסנגורית הטיחה ב-א.א שהיא הקיאה רק למוחרת, ואמרה: "אני רוצה להגיד לך משהו ובזה אני מסיימת את האישום הזה. אם היה משהו לילדה בת 6, כמו ששאלתי אותך על החגורה, אם היה אם יוצא איזה משהו בפה של ילדה בת 6, שאני לא מבינה בכלל איך אפשר לדחוס לילדה בת 6, היית מקיאה, היית בוכה, היית נחנקת". ואם לא היה די בשאלות הקשות למדי שהסנגורית שאלה את א.א עד אותה נקודה, היא הוסיפה: "זה צהריים. אז לא הקאת באותה שנייה כשזה קרה אלא לפחות 20 שעות אחר כך? אז אני שואלת אותך מה קרה באותה שנייה, באותה שנייה שאת, כמו ששאלתי אותך, הוא הכה אותך עם חגורה, לא צעקת, לא בכית, לא כלום. עכשיו אני שואלת אותך, את טוענת שיצא משהו לפה, זה היה משהו טעים או מגעיל?". אין מה לומר: בית המשפט העליון העיר על שאלה מהסוג הזה "שאלה בוטה, ולטעמי שאלה אכזרית-מבזה-ומיותרת"[188]. מיותר לציין שלמשמע השאלה הזו התערב בית המשפט וניסה להפסיק את הסנגורית, אך השאלה כבר הייתה "בחוץ" ו-א.א השיבה שמה שיצא אל פיה היה מגעיל. ואז המשיכה הסנגורית ושאלה: "אם זה היה משהו מגעיל, לא הגבת? ילדה בת 6 יש לה משהו מגעיל בפה לא בוכה, לא צועקת, לא מקיאה, לא, משהו, משהו טבעי. זה ילדה בת 6, זה לא בחורה בת 18, כלום, לא הגבת בכלום? אם את לא זוכרת את יכולה להגיד שאת לא זוכרת". לכך השיבה א.א: "אני זוכרת מדי טוב, וזה מה שקשה לי"[189].