487. גם בהתייחס ל-ב.ב שללתי את כל טענות ההגנה. בראש וראשונה נשללה הטענה ש-א.א השפיעה עליה, סיפרה לה על פגיעות הנאשם בה (ב-א.א) ושיכנעה את ב.ב שהדבר קרה גם לה. לפחות עד יום מתן עדותה לפנינו לא ידעה ב.ב את תוכן פגיעות הנאשם ב-א.א, וניתן לראות שהפגיעות ש-ב.ב העידה עליהן כלפי עצמה נושאות אופי שונה מאוד מהפגיעות ב-א.א (מלבד המרכיב האכזרי ביחסו של הנאשם, המשותף לשתיהן). נשללה הטענה ש-ב.ב המציאה את הפגיעות בה מתוך רצון להידמות ל-א.א ונשללה טענת ההגנה שְלְ-ב.ב היה "Folie à deux" או "Shared Delusional Disorder", קרי: הזדהות עם א.א עד כדי אימוץ סיפורה של זו האחרונה לעצמה. נשללה הטענה שבעצם, ב.ב המציאה את כל סיפור הפגיעה בה בשל רצונה לצאת מהבית והטענות בדבר פגיעה היוו תירוץ הולם לכך.
488. בהתייחס לאישומים עצמם, נתתי אמון בעדותה של ב.ב, וככל שמצאתי שיש לזכות את הנאשם מפרט כזה או אחר היה זה דווקא בהתבסס על עדותה של ב.ב, ולא בניגוד אליה, או במקום שבו העדות לא הייתה ברורה דיה.
489. האנשים שסבבו את א.א ו-ב.ב ושהיו רלוונטיים למשפט מתחלקים לשתי קבוצות: אלה שאטמו אוזניהם וליבם למה שראו ושמעו, והעדיפו להאמין לנאשם ששתי בנותיו שקרניות, אף שלא ניתן שום הסבר מדוע ימציאו סיפור זוועתי שכזה, בניגוד לאופיין ומידותיהן הטובות, ובראשן - אימן של השתיים. הקבוצה השנייה כוללת בעיקר נשים אמיצות שבחרו ללכת אחר צו מצפונן, למרות הקשיים שהערים הנאשם והקשיים שהם, כפי שהעידו חלק מהעדים, קשורים למרבה הצער לסביבת מגורי המשפחה. נשים אלה סייעו ל-א.א ו-ב.ב הן בהתמודדות עם הפגיעות, הן בחשיפת המעשים. בראשן עומדות ש.ט, מ.ק, ש.ש, אילנה קוזיק, מרסי יבלינוביץ, מורן מאלי וענבל ברנר. בהמשך קיבלו גם עזרה מעשית חשובה מהרב מלמד.
490. מהעדויות עולה ששתי המתלוננות עשו כל שביכולתן, חרף סבלן, להימנע מפגיעה במשפחה. צר כל כך על בחירת מרבית משפחתן של א.א ו-ב.ב להפנות להן עורף, ואין לי אלא לקוות שעם מתן הכרעת דין זו, לפחות חלקם יפקחו עיניהם, יאמצו את המתלוננות חזרה לחיק המשפחה ויכפרו בדרך כלשהי על היחס שנתנו לאחיותיהם, על לא עוול בכפן.
491. לשמע עדויותיהן של א.א ו-ב.ב, שנאמרו ברובן בשקט ובכאב, אך ביושר מוחלט, חרף כל ניסיונות הנאשם "לעקם" אותן, חשבתי על דבריו של הר' מנחם מנדל מקוצק: "אין דבר שלם יותר מלב שבור, זועק יותר מן הדממה וישר יותר מסולם עקום".