ש: לשאול את אבא, 'אבא, למה אתה מעיר אותי?'.
ת: זה היה ברור.
ש: לא, זה לא ברור, את ילדה בת 5, 6, את לא בחורה בת 18.
ת: זה היה ברור, כי זאת הייתה הילדות שלי.
ש: זה מה שאת אומרת היום, אני אומרת שאם היה אירוע שאבא לקח אותך מהמיטה את בוודאי היית צועקת, בועטת, מתנגדת, עושה משהו. את סיפרת לנו על בעיטות והתנגדויות אחרות באירועים אחרים, אז מה הבעיה להשתולל שאבא לוקח אותך, לצעוק אמא?
ת: בעיני זה לא הייתה אופציה"[185].
בהמשך שאלה הסנגורית לגבי כך שהנאשם היכה את א.א באיבר מינה עם החגורה. א.א תיארה את החגורה (חומה, עם אבזם) וציינה שכאב לה מאוד. הסנגורית שאלה אם א.א לא צעקה ובכתה, ו-א.א השיבה בשלילה, ואז הסנגורית שאלה:
"ש:באמת? ילדה בת 6 לא צועקת ובוכה שמרביצים לה?
ת: ילדה שרגילה שעושים לה את זה, לא.
ש: את לא רגילה שעושים לך את זה, זה לא קרה קודם.
ת: רגילה שמכאיבים לה והיא לא יכולה לצעוק".
הסנגורית שאלה האם הנאשם הרביץ ל-א.א עם חגורה גם ביום-יום. א.א השיבה שלה – לא, אך לילדים אחרים במשפחה כן. הסנגורית רצתה פירוט, אך א.א סירבה לדבר על זה, וביקשה שתניח לזה. הסנגורית המשיכה והטיחה ב-א.א שאילו הסיפור היה נכון, היא הייתה צועקת ובוכה:
"ש:לכן אני אומרת שהזית וחלמת את זה ואת בעצמך אמרת לחוקרות שהזית וחלמת את זה והן שכנעו אותך שאת לא חולה ולא הוזה, בגלל זה.
ת: הלוואי, הלוואי והייתי חולמת על זה".
גם כאן, למרות חקירה קשה ואגרסיבית, א.א עמדה על שלה ולא שינתה מגרסתה. מצד שני, גם לא הסכימה להפליג למחוזות שמעמידים את הנאשם באור גרוע בנושאים נוספים (כגון נושא המכות למי מאחיה באמצעות חגורה).
בחקירה הנגדית א.א ציינה לראשונה שבטרם הרטיבה, היה הנאשם בחלק מהזמן לידה ובחלק מהזמן על המיטה מעליה (לפני כן רק אמרה שכאשר הנאשם התקרב אליה היא הרטיבה, אך לא פירטה באיזה אופן התקרב). כשהוא שכב מעליה הוא הכאיב לה, היא הרטיבה, הנאשם כעס, "אז הוא עשה עם החגורה ואז הוא שם לי בפה". עוד הוסיפה, במענה לשאלה, שכאשר הנאשם שכב עליה, היא הייתה עם כותונת שאותה הרים הנאשם.
הסנגורית שבה ושאלה את א.א איך היא מסבירה את העובדה שיותר קשה לה להשיב כיצד העביר אותה הנאשם מחדרה למחסן, פרט שכביכול אין בו מעשה מיני או דבר-מה קשה לתיאור, מאשר לתאר מה קרה על המיטה, כשהנאשם שכב עליה. א.א השיבה: "המעבר הוא קשה... אני לא בטוחה שאני אצליח להסביר את זה כמו שצריך, אבל... כאילו כשזה קורה מיד, כאילו כמו מה שהיה, מה שסיפרתי על המרפסת הסגורה[186]... אז פשוט קמתי לתוך זה. לא היה לי את הדרך הזאת כאילו, שאני יודעת שהולך לקרות משהו רע, ואני כבר חושבת כאילו מה הולך לקרות, ואני גם מפחדת שמישהו יתעורר..."[187].