כב' הש' ברק נבו: למה את אומרת את זה?
ת: כי הוא בסך הכול מה הוא רצה?
...
כב' הש' ברק נבו: מה הוא רצה?
ת: שאני יעשה מה שהוא אומר.
כב' הש' ברק נבו: וזה שלא עשית את זה אז היית חוצפנית?
ת: כן.
כב' הש' ברק נבו: את אומרת עכשיו את זה ברצינות?
ת: לא, זה מה שאני הרגשתי אז.
כב' הש' ברק נבו: אוקיי.
ת: מרגישה את זה עכשיו כי הוא מקשיב.
...
כב' הש' ברק נבו: את באמת מרגישה שאת חוצפנית בגלל שהוא מקשיב?
ת: כן, שאני ילדה רעה"[203].
א.א המשיכה והחלה לומר "אז היה אחר כך שהוא הכניס את זה". התובעת ביקשה לרענן את זיכרונה מאחר ש-א.א אמרה קודם לכן שאינה זוכרת את מה הוא הכניס, ו-א.א אמרה לה שאין צורך, היא זוכרת: הוא הכניס את איבר מינו. התובעת שאלה אותה מדוע אמרה אפוא קודם לכן שאינה זוכרת, ו-א.א אמרה: "כואב". היא המשיכה: "הוא הכניס את האיבר מין שלו וזה מאוד מאוד מאוד כאב, הרגשתי שאני נקרעת... כנראה הייתי קטנה מידי, אני לא יודעת. וזהו ואז היה את הדם". ואז, העידה א.א, שכשהנאשם ראה את הדם הוא ניגב, ונהיה פתאום איש אחר. "...הוא פתאום ראה אותי כאילו שיורד לי דם ושכואב לי, הוא כאילו דאג לי... קודם הוא היה מאוד אלים כלפיי ופתאום עכשיו הוא התייחס אלי יותר בחמלה... שהוא ניגב את זה והוא חיבק אותי והוא נישק אותי והוא אמר לי שאני ילדה טובה, הוא הרים אותי והיה דימום, פתאום נהיה עדין כזה"[204].
בדיון אחר, עדיין במסגרת העדות הראשית, ביקשה התובעת לחזור לאירוע השירותים במחסן, ואמרה ל-א.א שהיא אומנם סיפרה את רוב מה שקרה שם, אך היו פרטים שהחסירה ומאחר שהיה לה קשה, המשכנו הלאה ועתה חוזרים לאירוע[205]. בפעם השנייה הוסיפה א.א שבשלב שבו הייתה על האסלה, כשלא הצליחה להשתין, הנאשם אמר לה שהוא יראה לה איך עושים, הוא הטיל את מימיו ואמר לה להסתכל, ואז הושיב אותה שוב על האסלה. נראה ל-א.א שהיא קצת בכתה, ואז הם עברו למיטה. לשאלת התובעת האם עשה הנאשם עוד משהו כדי שהיא תשתין, השיבה שהוא נתן מכה כשלא הצליחה להשתין "ואז ישבתי שם על האסלה ואז הוא הכניס את האצבע שלו ללא יודעת מה שם, לחץ על משהו וזהו ואז זה שחרר לי וקצת בכיתי, לא יודעת". אז הם עברו למיטה, א.א הייתה בלי תחתונים ועם כותונת מופשלת והנאשם היה עם מכנסיים חצי פתוחות. הנאשם היה מעל א.א, ואמר לה שהוא מקווה שהפעם היא תהיה ילדה טובה ושהיא לא תעשה שטויות. לאחר מכן הנאשם החדיר את איבר מינו לאיבר מינה של א.א. "זה נורא נורא כאב ובכיתי, אבל הוא היה מאוד מרוצה אחר כך... ניסיתי להתקפל... ואז אחר כך ירד לי דם והוא היה מאוד בלחץ, אמר לי שהוא יטפל בי והוא לקח אותי על הידיים כאילו ושמתי את הראש על הכתף שלו ובכיתי והוא אמר לי שזה יהיה בסדר ושהוא יבדוק אותי". לאחר מכן אמר לה הנאשם שהיא הייתה ילדה טובה ושלא תספר לאף אחד.
- בחקירה הנגדית[206] א.א העידה שמה שהנאשם הכניס לאיבר מינה בתחילה היה את אצבעו, ולאחר שאלות רבות של ההגנה אמרה שהיא יודעת שזו הייתה האצבע ולא איבר מינו של הנאשם משום שהרגישה את הציפורן. לשאלת הסנגורית מדוע במקרה זה בכתה, מה שלא קרה באירועים הקודמים, השיבה "כי זה כבר היה משהו אחר... כי ראיתי שירד לי דם... וגם שהוא אמר שזה לא טוב... הלמטה לא טוב". היא לא ידעה לומר אם ראתה את הדם על האצבע, על המיטה או על איבר מינה. אך היא המשיכה ותיארה את האירוע: "לפני שבכיתי הוא הצליח... הוא הכניס את האיבר שלו והצליח... הוא שכב מעלי ואז הוא הכניס... לא יודעת להסביר, אבל הרגשתי כאילו אני נקרעת... ואחר כך גם ירד לי דם"[207]. בהמשך, לנוכח שאלות הסנגורית, השיבה א.א שירד לה דם פעמיים – פעם בגלל החדרת האצבע ופעם בגלל החדרת האיבר, אך בהמשך אמרה שהיא מנסה לעשות לעצמה סדר, וכבר לא הייתה בטוחה שירד לה דם פעמיים. בהמשך חזרה על כך שהנאשם הכריח אותה לעשות פיפי בשירותים במחסן, בניגוד לרצונה, איים שאם לא תעשה כן הוא יחדיר את איבר מינו לפיה כפי שעשה בפעם הקודמת, בעט באיבר מינה, כשהחדיר את איבר מינו הוא דחס אותו פנימה, הוא היה מעליה אך היא לא ראתה את פניו כי הן היו מאחורי ראשה. הוא לבש חלוק כחול בלי כלום מתחת. היא לא צעקה, אך בכתה לאחר מכן. במענה לשאלות החוזרות של הסנגורית כיצד זה לא צעקה כשהנאשם עשה לה את מה שהיא טוענת, השיבה א.א: "לא היה אפילו אופציה לצעוק, כי אם הייתי, אני חושבת שהוא יעשה לי יותר כואב". הסנגורית הטיחה ב-א.א שבחקירה במשטרה היא לא סיפרה על החדרת איבר המין של אביה לשלה אלא במענה לשאלה מדריכה של החוקרת[208], אך עיון בתיעוד החקירה מלמד שהדבר אינו נכון, כפי שהתברר גם בדיון בבית המשפט. א.א, ביוזמתה, אמרה בהודעתה במשטרה שאחרי שהנאשם דרך לה על איבר המין ואמר לה שזה באשמתה, היא אמרה לו שהיא תהיה ילדה טובה, ובהמשך לכך אמרה: "זהו ואז נתתי לו... להיכנס". אז, לשאלת החוקרת האם הכוונה לחדור לאיבר מינה, היא הנהנה לחיוב[209].
אציין, כי במהלך החקירה במשטרה נדרשה א.א לתרופת הרגעה (לוריוון). הסנגורית ייחסה לכך משמעות רבה ואמרה ל-א.א שהלוריוון סייע לה להמציא דברים על הנאשם, ולרצות את החוקרת עם תשובות שהחוקרת רצתה לשמוע. א.א הסבירה שנזקקה לתרופה כי היה לה מאוד קשה והלוריוון סייע לה לווסת את החרדה[210]. ניתן לראות כי לקח ל-א.א הרבה מאוד זמן בחקירת המשטרה לחלץ את סיפורו של אישום זה מתוכה. נדרשו הרבה שאלות של החוקרת והרבה מילות הרגעה, הן של החוקרת, הן של מורן מאלי המטפלת, עד שיצא הסיפור במלואו. לאחר שסיפרה במשטרה את נושא החדירה, היא ציינה שלא הייתה יכולה לזוז, והנאשם הרים אותה, "הוא נהיה כמו איש אחר... פתאום הוא ראה אותי, הוא אמר לי... כאילו הוא מסתכל עליי מחדש הוא רק אמר לי אוי מה קרה לך, את נראית לא טוב... הוא נישק אותי במצח וחיבק אותי ואז התחלתי לבכות ואז הוא אמר לי אל תדאגי, שום דבר רע לא קרה לך ואני אוהב אותך ואת ילדה טובה, היום היית ילדה טובה... בגלל שאת ילדה כל כך טובה אני יודע שאני יכול לסמוך עלייך וש... יש דברים שאני רק אני ואת נדע"[211], [212]. אחרי דברים אלה, גם במקרה זה א.א אמרה במשטרה שהיא מרגישה שהיא ממציאה דברים, שהכול המצאות וזה לא היה באמת. לאחר דברים אלה, החוקרת שאלה אותה מדוע סיפרה זאת, אם זו לא אמת. א.א ענתה שאינה יודעת, ואז הן החוקרת, הן המטפלת אמרו לה שהן חושבות שזו לא המצאה או שקר, ושזה באמת קרה. א.א שתקה ולאחר מכן המשיכה לספר על האירוע מושא האישום הבא. בחקירה הנגדית עימתה הסנגורית את א.א עם דבריה שכל הסיפור הוא רק המצאה, ושאלה מדוע, אם כדור הלוריוון ויסת את א.א, כדבריה, טענה שוב שהיא ממציאה, ו-א.א השיבה: "כי גם אם יש לוריוון, זה לא מוחק את הכאב... כמו שאמרתי בפעם הקודמת, יש א.א עם מנגנון הרס עצמי ויש את א.א הערומה"[213].