הדיווח של ש.ש לגורמי הרווחה ומעורבות המשטרה
- בערך באותה תקופה, חברה של א.א, ש.ש, שהיא מטפלת באומנות (ואליה אתייחס בהמשך), שמעה מ-א.א וכן מחברתן המשותפת ח.ק, ש-א.א נפגעה מידי הנאשם, הן פיזית והן רגשית. כש-א.א סיפרה לש.ש שעלה חשש שגם אחותה הצעירה, ב.ב, שהייתה אז בכיתה ח', נפגעת, ש.ש החליטה לדווח לגורמי הרווחה ביישוב במרכז על כך ש-א.א נפגעה מידי הנאשם כשהייתה ילדה[875]. היא סברה, כאשת מקצוע, שיש לה חובה לדווח על כך בגלל הִמצְאוּתן של קטינות נוספות בבית, ועשתה כן על דעתה בלבד[876]. א.א כעסה על ש.ש שדיווחה[877], ואמרה לש.ש שלאחר שהרווחה התערבה, ועקב כך התברר למשפחה ש-א.א סיפרה לחברותיה על אודות הפגיעה, כעסו עליה מאוד[878]. גורמי הרווחה פנו ל-א.א, אך א.א לא ביקשה לדבר על עצמה אלא הביעה דאגה ל-ב.ב[879].
בהמשך לכך, באפריל XX20, אחרי פסח, הגיעה חוקרת נוער לבית הספר וחקרה את ב.ב לגבי השאלה אם מישהו פוגע בה, ו-ב.ב הכחישה. המשטרה התקשרה גם ל-א.א, אך א.א סירבה להגיע. לדבריה כבר ראתה את תגובת המשפחה כלפיה על כך שרק פתחה את הנושא והיא לא רצתה להעצים את הנתק[880].
א.א ובעלה משתפים את אחות 2 וגיס 1
- בעלה של א.א, העיד שלאחר ש-א.א הייתה אצל העו"ס ברווחה, הוא ו-א.א התלבטו מה לעשות בקשר לחשש בנוגע ל-ב.ב. הם חשבו לשתף את המשפחה וחשבו שיתמכו בהם[881]. הבעל של א.א פנה לגיסו, בעלה של האחות אחות 2, גיס 1, ואמר לו שהם שמעו ש-ב.ב נפגעת על־ידי הנאשם, אך לדבריו – לא מצא אוזן קשבת. הבעל של א.א לא אמר לגיס 1 פגיעה מינית, אבל גיס 1 הבין שלכך הכוונה[882]. הוא היה בהלם ואמר לבעל של א.א שזה לא נשמע לו הגיוני. רק למוחרת שיתף גיס 1 את אשתו, אחות 2, שגם הייתה בהלם וחשבה שזה לא ייתכן. הם לא עשו עם זה כלום כי הם לא רצו "לתפוס צד". מעט אחר־כך התקשרה אל גיס 1 מורה מבית הספר של ב.ב ואמרה לו לגבי החשש ש-ב.ב נפגעה. גיס 1 העיד שהם התרשמו ש-א.א ובעלה "בונים קואליציה" נגד הנאשם והם לא רצו להשתתף בזה. גיס 1 העיד שהוא חשב שזה אולי קטע של א.א ובעלה "לפתוח תיק" על הנאשם[883]. גם הבעל של א.א העיד שהוא התרשם שגיס 1 (ואחות 2) אינם מאמינים שהנאשם פגע ב-ב.ב והם חושבים שהוא ו-א.א ממציאים את סיפור הפגיעה משום שיש להם כל מיני אינטרסים, אלא שהוא ו-א.א האמינו ביתר קלות ש-ב.ב נפגעה מאחר שהיה להם את הרקע שהנאשם פגע ב-א.א[884]. גיס 1 העיד שהוא לא דיבר עם א.א, ולדבריו: לא מקובל שהוא ידבר איתה שיחות נפש, והוסיף ש-א.א מעולם לא התקשרה אליו[885]. באותם ימים א.א שיתפה את אחות 2, תחילה בשיחת טלפון, בכך שהנאשם פגע בה. לדברי א.א, אחות 2 ממש נחנקה ונשמעה בוכה, וסגרה את הטלפון, ובהמשך אחות 2 הייתה כעוסה ומבוהלת[886]. לאחר מכן, מיד אחרי "שיחת האחיות" שתפורט מיד, א.א דיברה עם אחות 2, בנוכחות אחות 3, על כך שהנאשם פגע בה, והייתה שיחה קשה מאוד. א.א הייתה נסערת, וכך גם אחות 2. אחות 2 לא האמינה ל-א.א שהנאשם פגע בה, ולדבריה – זה לא התאים להתנהלות של הבית ולהתנהגות הנאשם[887]. אחות 2 אף הטיחה ב-א.א שאם זה נכון, כיצד זה שהיא לא ידעה שצריך מגבות בעת קיום יחסי אישות ו-א.א ענתה שאין לאחות 2 זכות לשאול אותה כאלה דברים[888]. א.א העידה שחשבה לעצמה, כשאחות 2 שאלה אותה על המגבות: "נראה לך שאבא שלי דאג לנו גם למגבות שיהיו אחרי?", אך היא לא אמרה דבר[889]. אחות 2 העידה ש-א.א הייתה כעוסה וכואבת, וגם היא עצמה הייתה מאוד נסערת, וייתכן שהייתה צריכה להיות יותר מכילה באותו זמן.
טענת הנאשם על שיחה "מאוד גרפית והיסטרית" ש-א.א עשתה עם גיס 1
- הנאשם העיד בחקירתו הנגדית, שאחות 2 סיפרה לו שבאותו זמן, א.א התקשרה לגיס 1, בעלה של אחות 2, וקיימה איתו שיחה מאוד חריגה: היא צעקה עליו וסיפרה לו בצורה מאוד גרפית שהנאשם אנס אותה, ותיארה חדירה ודיברה בצורה שלא מתאימה לשיחה עם גיס[890]. הנאשם חשש ש-א.א לא יציבה, בגלל איך שהיא דיברה עם גיס 1, אז הוא התקשר אליה. אלה פרטים שמספרים לאחות בפרטיות. א.א יכלה להגיד שהנאשם אנס אותה, אבל היא דיברה בצורה מאוד גרפית וגיס 1 שאל את הנאשם מדוע א.א סיפרה לו ככה[891]. גם בדיון לאחר מכן חזר הנאשם בפעם השלישית על כך ש-א.א צרחה על גיס 1, וסיפרה לו פרטים גרפיים, וזאת מספר פעמים, עד שהוא סירב לדבר איתה[892]. בהמשך טען הנאשם שב-XX20 הוא זה שלא רצה ש-א.א ובעלה יבואו לבקר, כי הוא חשש מפני ההשפעה שלהם על הילדות הקטנות בבית. ואז הוא המשיך והסביר (בפעם הרביעית) שאם א.א צורחת על גיסה, גיס 1, כל מיני פרטים אנטומיים של הפגיעה, יש סכנה שהיא תאמר זאת גם לילדים הקטנים[893]. גם במסמך ת/42 שהנאשם כתב לעצמו הוא תיאר את א.א כלא יציבה. כשנשאל בחקירה הנגדית מדוע כתב כך, שוב חזר, בפעם החמישית, על התיאור ש-א.א צעקה על גיס 1 ותיארה לו תיאורים גרפיים לגבי הפגיעה[894]. אחר־כך אמר שמי שחשב ש-א.א לא יציבה הם אחות 2 וגיס 1, אבל בגלל שהיא סיפרה פרטים גרפיים לגיס 1 (פעם שישית), גם הוא חשב כך[895], ושוב חזר על כך (פעם שביעית)[896], ואחר־כך שוב הלין על כך שהקושי היה באופן ש-א.א סיפרה לגיס 1 את הדברים, כפי שהוא סיפר לנאשם: בהיסטריה ובצעקות ובאמירה שהנאשם אנס אותה בגיל הזה. לדבריו היא יכלה פשוט להגיד את הדברים, אבל ההיסטריה הייתה יותר מדי בשבילם[897] (פעם שמינית). בהמשך שוב חזר הנאשם על כך ש-א.א פנתה שוב ושוב לאחות 2 וגיס 1 בהיסטריה, וזה היה חריג (פעם תשיעית), אך הוא לא ידע לומר כמה פעמים זה קרה[898]. כשנשאל מה בדיוק היו התיאורים הגרפיים השיב "כל הפרטים... בדיוק הפעולה", אך כשנתבקש להבהיר למה הוא מתכוון אמר שהוא לא זוכר. אבל גיס 1 אמר לו את הדברים[899]. כשנתבקש שוב להבהיר מה בדיוק גיס 1 סיפר לו שהיה כל כך גרפי, הודה שגיס 1 בעצם אמר לו אמירה יותר כוללת, והטענה הייתה על ההיסטריה והחזרתיות.
- ואולם, חרף תיאוריו הדרמטיים, החוזרים ונשנים של הנאשם, על היסטריה ושיחות גרפיות רבות של א.א עם גיסה, גיס 1 (שבסופו של יום כל מה שנותר מהם זו טענה שגיס 1 אמר ש-א.א הייתה היסטרית והתקשרה אליו שוב ושוב), התברר שלא הייתה אפילו שיחה אחת כזו. כפי שציינתי לעיל, גיס 1 העיד ש-א.א מעולם לא התקשרה אליו, וכי אין זה מקובל לקיים שיחת נפש עם הגיסה. כאשר עומת מפורשות עם סיפור השיחה הגרפית הוא העיד בצורה נחרצת שבוודאות לא הייתה שיחה כזאת, ואילו הייתה – הוא היה זוכר[900]. גיס 1 המשיך והעיד שלגבי הפגיעה ב-א.א הוא שמע בהמשך, מאשתו, אחות 2, אך הוא עצמו מעולם לא דיבר עם א.א על כך[901].
- בשביעי של פסח XX20, עוד לפני שהגיעה החוקרת לבית הספר של ב.ב (בחודש יוני XX20), המשפחה התארחה אצל הנאשם והאימא, והאחיות אחות 2, אחות 3 ו-א.א לקחו את ב.ב לטיול בחוץ[902]. הן שאלו אותה אם קרה משהו והיא הכחישה. גם א.א וגם ב.ב העידו לגבי שיחה זו, שמה שאחות 2 אמרה ל-ב.ב היה שעליה לחשוב טוב טוב על המילים שלה, ולפי א.א, נאמר פחות או יותר כך: "אם נעשה לך משהו אז תגידי אבל שתדעי לך שלכל מילה שלך יש משמעות ואם את תגידי משהו זה יכול להשפיע על כל המשפחה, אז רק אם זה ממש אמת תגידי את זה"[903]. ב.ב העידה לגבי שיחה זו שהאחיות שאלו אותה כל הזמן אם הכול בסדר איתה ואם אף אחד לא עשה לה שום דבר, והיא כלל לא הבינה על מה מדובר. לדבריה, "הם ממש לא נכנסו לפרטים, כמו שאמרתי קודם, שאלתי את אחות 3, 'מה כבר קרה לאחותי?'"[904].
האימא והנאשם הגיעו לשיחה בבית הספר של ב.ב
- שבועיים לפני תום שנת הלימודים, הגיעו הנאשם ואשתו לבית הספר. הנאשם הודיע למנהלת שיש לו הרבה טענות כלפי ש.ט והוא מבקש להגיע לשיחה. על תוכנה של השיחה ארחיב בהמשך. לאחר מכן קראו הנאשם והאימא ל-ב.ב לשיחה, ושאלו אותה על מה שאלה אותה החוקרת שהגיעה לבית הספר. ב.ב שיקרה להם ואמרה שנשאלה על כמה ילדים יש בבית. בהמשך ההורים דיברו עם ב.ב והנאשם אמר לה שאמרו שהוא נגע בה בצורה לא ראויה. הוא שאל אם שמעה על זה ו-ב.ב השיבה שלא[905].
הנאשם חשד ש-א.א עומדת מאחורי הדיווח לרשויות
- הנאשם חשד ב-א.א שהיא עמדה מאחורי הדיווחים לרשויות, כפי שהוא עצמו העיד[906], ו-א.א אכן חשה שכל המשפחה נגדה, וכי בהתאם ל"נרטיב" שטבע הנאשם, גם האמינו כולם שהיא עמדה מאחורי סיפור האִסלאם או הדיווח לרווחה (או שניהם) (אף שהוכח כאן במשפט שלא הייתה לה יד באף אחד מהם), והתייחסו אליה כמשוגעת[907]. גם הבעל של א.א העיד שהמשפחה חשבה שהוא ו-א.א עומדים מאחורי הדיווח לרשויות, ובלשונו – שהם "מעוררי העניין" ו"האשמים"[908].
הנאשם מציע טיפול משפחתי אצל פרן אקרמן
- בשלב מסוים, ביוני XX20, לאחר שהנאשם נחשף לכך שיש חשד שהוא פגע ב-ב.ב, ולנוכח חשדו ש-א.א עומדת מאחורי הדבר, הוא והאימא הגיעו לישוב בצפון לנסות לדבר עם א.א ובעלה. א.א ובעלה העידו שניהם שההורים ביקרו תחילה אצל אחות 2, וכשנודע ל-א.א ובעלה שהם מתכוונים להגיע גם אליהם, א.א, שלא הייתה מוכנה למפגש עימם, ביקשה מבעלה שהם יצאו מדירתם, והם אכן הלכו לביתו של הרב של בעלה, הרב פלוני, שגר בסמיכות אליהם. בעודם אצל הרב פלוני התקשר אליהם הנאשם והבעל של א.א ענה. רק כש-א.א הבינה שהם עזבו את המקום, היא ובעלה חזרו לדירה[909]. כעבור ימים ספורים, כש-א.א הייתה בגינה עם בנה הקטן, הנאשם שוב התקשר. א.א חששה מאוד שהם שוב בישוב בצפון וירצו לבוא לבקר, והיא ביקשה מבעלה לבוא הביתה מהישיבה. הבעל של א.א הגיע לגינה וכשהיה שם, הנאשם התקשר שוב. הבעל של א.א ענה, ולדבריו – הייתה שיחה מאוד קשה. וכך העיד הבעל של א.א: "תוך כדי השיחה אז הוא אמר שהוא מכיר את התיק הרפואי שלה, בלי להרחיב. והוא אמר לנו שיש הגנה של המשפחה, ואם אנחנו רוצים להיות שייכים לחלק מההגנה של המשפחה, אז אנחנו חייבים להשתתף איתם בטיפול משפחתי... אנחנו הבנו, אני ו-א.א שזה אומר שאנחנו נהיה מוחרמים מהמשפחה, אלא אם כן אנחנו נסכים ללכת לטיפול המשפחתי. לאחר מחשבה ושיקול דעת הסכמנו ללכת. הטיפול המשפחתי התנהל בכזו צורה, למטפלת קראו פרן אקרמן, קודם כל היא נפגשה עם ההורים של א.א, ואחר כך היא נפגשה איתנו."[910]. בעלה של א.א דיבר עם הנאשם בשיחת הטלפון על כך שהוא מפיץ שמועות על א.א שהיא ממציאה ומדמיינת, אך הם לא דיברו על פרטי הפגיעות[911]. א.א העידה אף היא על שיחת הטלפון, אך עדותה היא עדות מפי השמועה שכן היא לא שמעה את השיחה כולה בעצמה, אלא שמעה על תוכן השיחה מבעלה[912].
במסמך ת/42 כתב הנאשם שב-13.6.16 הגיע בנם, אח 1, לדבר איתו. מעדותו של אח 1 עולה שיום אחרי שבועות גיס 1 ואחות 2 דיברו איתו, סיפרו לו שדיברו איתם מבית הספר של ב.ב ויש חשד שהנאשם פוגע ב-ב.ב. הם הטילו עליו ללכת לדבר עם הנאשם[913], ובלשונו של גיס 1, "הטלתי עליו את המשימה ה'מאוד נחמדה' ללכת לספר להורים... הלבשתי עליו את התיק"[914]. אח 1 הבין שגם א.א בעסק, אך הוא לא זכר להסביר כיצד ומדוע הבין זאת, מלבד אמירה שגם אחות 2 וגם א.א גרות בישוב בצפון[915]. א.א העידה שב-XX20 היא ניסתה לדבר עם אח 1, לספר לו על הפגיעה בה, אך הוא לא רצה לשמוע[916]. אח 1 העיד שהוא צלצל לנאשם וקבע איתו ועם האימא להפגש לשיחה ביער בן שמן. הוא סיפר להם על החשד, והיה בטוח שהנאשם יתעלף או יחוויר, אבל מי שהייתה בשוק הייתה האימא, שהייתה מזועזעת מאוד, ואילו הנאשם היה די רגוע ואמר לאח 1 שלא ידאג, הכול יהיה בסדר[917]. נושא א.א לא דובר כלל בשיחה זו. למרות זאת, א.א העידה שאחרי השיחה הזו, הנאשם מאוד כעס ורצה להגיע לישוב בצפון לדבר איתה[918]. גם אח 1 העיד שהנאשם כעס מאוד על כך שעשו מהלכים מאחורי גבו[919]. הנאשם כתב ב-ת/42 שהוא צלצל לאחות 2, שמע ממנה חלק מהסיפור וב-15.6.16 הם נסעו לישוב בצפון, לאחות 2, "To hear story, interview with Shaina". בעדותו בבית המשפט ניסה הנאשם לשוות לביקור אצל אחות 2 נופך אחר, העיד שהביקור היה נחמד ושמח, והם הביאו מתנת יום הולדת לאחד הנכדים, ולדבריו, מאחר שהם היו ממילא בישוב בצפון, הם החליטו לבקר גם את א.א, שמא היא תשמע שהם היו בישוב בצפון והיא תיעלב שהם לא ביקרו גם אותה[920]. במסמך ת/42 אין כל איזכור לניסיון הביקור אצל א.א באותו יום.