טענות האישה
- האישה טענה כי הצדדים חתמו על ההסכם ללא לחץ או כפיה, ותוכנו משקף נאמנה את רצונם וכוונתם, שעה שהוא נשען על הבנות ועובדות ברורות.
- האישה טענה כי דירת המגורים נקנתה תמורת 1,190,000 ₪, כאשר 700,000 ₪ מהסכום שולם ע"י הלוואת משכנתא.
- לטענת האישה, ביום 22.2.15 חתמו הצדדים על ההסכם, לפיו במידה ויחליטו למכור את דירת המגורים, אזי 800,000 ₪, שהינם תמורת מכר הדירה הראשונה, יוחזרו לאישה, נוכח העובדה כי לאיש לא היה כל חלק בדירה הראשונה. לטענתה, מי שטיפלה בהסכם הממון הייתה עו"ד חמאדי, אשר הבהירה לצדדים כי הם אמורים לאשר את ההסכם בבית משפט, אלא שהם העדיפו לחסוך עלויות אגרה ולכן ההסכם לא אושר. לטענתה, האיש חתם על ההסכם לאחר שקרא אותו וביצע בו תיקון בסעיף קטן.
- לטענת האישה, לצורך החתימה על ההסכם, נערכו שתי פגישות, פגישה אחת בה קיבלו הצדדים לעיונם את ההסכם, ובשניה, לאחר תיקון שנערך לבקשת האיש – חתמו עליו. הצדדים חלוקים היכן התקיימו פגישות אלה.
- הועתק מנבולטענת האישה, סך של כ-476,000 ₪ מכספי הדירה הראשונה הועברו כהון עצמי עבור רכישת הדירה המשותפת של הצדדים ואילו יתרת תמורת הדירה הראשונה שימשה לתשלום חובות של האיש שנוצרו טרם היכרות הצדדים. לטענתה, האיש לא תרם מאום לרכישת דירת המגורים מכיסו. האישה לא הוכיחה טענתה כי חלק מכספי תמורת מכר הדירה הראשונה שימשו לסגירת חובותיו של האיש.
- לטענת האישה, בשנת 2018 הצדדים הגדילו את המשכנתא בכ-160,000 ₪ נוספים, והכספים שימשו לכיסוי חובות משותפים של הצדדים.
- לטענת האישה, האיש הבין לחלוטין את העובדה כי הוא חותם על הסכם ממון, והוא לטענתו יכול להחליט אם לקיימו או אם לאו. לטענת האישה, בסיס התנגדותו של האיש לקיים את הסכם הממון, אינו נעוץ בעצם הבנתו או אי הבנתו את ההסכם, תוכנו והשלכותיו, אלא נובע מנסיבות עליהן אינו מפרט, כמעין שיטת "מצליח".
- לטענת האישה, תצהירו של האיש הוכן עבורו והוא לא מודע כלל לתוכנו, כך במסגרת התע"ר שהגיש טען שהאישה שילמה לנוטריון אלפי ₪ ואילו בחקירתו הנגדית טען כי שילמה כ-500 ₪, וטען כי לא ידע כי טען אחרת במקום אחר.
- בנוסף, האיש הודה כי הבין את הסכם הממון, כך ידע כי כל עוד הוא והאישה גרים תחת קורת גג אחת הוא מתחייב לזון את ל', ומשחדלו אינו מחויב עוד לזון אותו.
- בעניין הסכם הממון, האישה הפנתה לעדותו של עו"ד ח'לאילה הנוטריון שאישר את הסכם הממון.
- לטענת האישה, עצם זה שהנוטריון פעל בחוסר סמכות עת אישר את ההסכם, אין הדבר פוגע בכך שהצדדים הבינו את תוכן ההסכם והשלכותיו, כפי שהעיד עו"ד ח'לאילה.
- לטענת האישה, האיש איננו אמין ומנסה לחבל בהוראות ההסכם. בסוף סיכומיה, הפנתה האישה לפסיקה שלטענתה מסייעת לה. אתייחס לפסיקה זו במסגרת פסק הדין.
- בסוף סיכומיה ביקשה האישה לאשר את חוות הדעת השמאית וחוות הדעת האקטוארית לפי החלופה הראשונה.
טענות האיש
- לטענת האיש, המסמך שנחזה להיות הסכם ממון נוצר ע"י עורכת דין מטעם האישה, והוא אינו הסכם ממון אלא מסמך עקר, חד צדדי, מקפח, שנעשה בניגוד לחוק, רצוף כשלים, אי דיוקים, סתירות פנימיות, לא אושר בפני ערכאה שיפוטית ולכן אינו בר ייחוס.
- לטענת האיש, רישום חלקו בפנקסים לגבי המקרקעין המוסדרים מהווה ראיה חותכת לתוכנו ועל כן הוא בעלים של מחצית מדירת המגורים, כך גם לפי הפסיקה. לטענתו, הנכס רשום על שם שניהם והם שילמו יחד את המשכנתא על הנכס.
- לטענת האיש, לפי החוק, הסכם ממון בין בני זוג טעון אישור של בית משפט לענייני משפחה, על מנת להוות ערובה לכך שבן הזוג, שזכויותיו קופחו, עמד על משמעותו, טיבו והשלכותיו של ההסכם, ועשה אותו מתוך רצון חופשי והבנה מלאה להוראותיו ולמשתמע מהן. האיש התייחס לפסיקה העוסקת בחשיבות הסכם הממון בפני ערכאה שיפוטית, וגם אליה אתייחס להלן בפסק הדין.
- לטענת האיש, הוא מעולם לא חתם על ההסכם בפני נוטריון. לטענתו אף עו"ד ח'לאילה כלל לא זכר היכן "חתם בצוותא" את הסכם הממון או מול בני הזוג, ומתי מסר לו את עותק ההסכם, וכן לא זכר היכן מתי וממי קיבל שכ"ט עבור חתימת ההסכם. לטענת האיש, מעדותו של עו"ד ח'לאילה עולה כי הוא כלל לא ערך את ההסכם ועל כן לא ידע להסביר לצדדים את משמעות ההסכם. האיש הפנה לחלקים מחקירתו הנגדית של עו"ד ח'לאילה כדי להראות שהוא לא ניסח את ההסכם, ולא נכנס, לטענתו, לפרטי ההסכם.
- לעניין עדות האישה טען האיש כי האישה טענה כי קיים לה הסכם ממון עם האיש בנוגע לדירתה הראשונה, ואולם האישה מעולם לא טרחה לצרף את ההסכם. לטענתו, האישה לא הצליחה להוכיח טענתה כי השקיעה סך של 470,000 ₪ מכספיה ברכישת דירת המגורים שעלותה 1,190,000 ₪, כאשר סכום המשכנתא הראשונה שלקחו הוא 714,000 ₪ ולאחריו משכנתא נוספת ע"ס 172,000 ₪.
- לטענת האיש, ההסכם לוקה בחוסר היגיון משווע, שעה שלצורך רכישת דירת המגורים נלקחו שתי הלוואות בסך כולל של כ-900,000 ₪ שעה ששווי דירת המגורים הוא כ-1,200,000 ₪ בשנת 2015. לטענתו, לא ברור מדוע האישה ביקשה לקבל 800,000 ₪ משווי הנכס ולא כתבה כי חלקה הוא 300,000 ₪ והוא נשא, יחד עם האישה, בהשבת חוב המשכנתא.
- לטענת האיש, בית המשפט לא היה מאשר הסכם ממון המקפח בצורה כה משמעותית צד אחד, לא ייתכן שהוא יישאר ללא הדירה ועם חוב משכנתא.
- לטענת האיש, לא ברור כיצד עלות אישור הסכם אצל נוטריון בסך כ-550 ₪ זולה יותר מעלות אישור הסכם בבית משפט שעלות האישור היא כ-304 ₪, כאשר לטענת האישה ביקשה לחסוך עלויות ולכן לא אישרה הסכם בבית המשפט.
- האיש טען כי מעולם לא פגש בעוה"ד ח'לאילה, ופעם ראשונה ראה אותו במועד ישיבת ההוכחות, לטענתו, נקרא לחתום על ההסכם בחצר משותפת של בניין המגורים של אם האישה ולא במשרדה של עוה"ד חמאדי.
- לטענת האיש, ההסכם מלא סתירות, מבולבל, פרטיו לא נכונים, וניכר כי נעשה כלאחר יד, ללא מחשבה או הסבר. ההסכם לא מתיישב עם המציאות תוך ניצול חולשתו של האיש.
- לטענתו, מעדות שני הצדדים ניכר כי שניהם לא הבינו את תוכנו של ההסכם, כאשר אף עו"ד ח'לאילה לא הבין את תוכנו של ההסכם עליו "החתים" את הצדדים, ככל והחתים.
טענות האישה בסיכומי התשובה
- לטענת האישה, ההסכם הינו חיצוני מכל רישום ספציפי שנעשה, ולכן הוא גובר על רישום דירת המגורים בלשכת רישום המקרקעין.
- האישה הפנתה לפסיקה אליה הפנתה בסיכומיה העיקריים לעניין מהות הסכמי ממון שלא אושרו בבית משפט.
- האישה שבה על טענתה כי לא יעלה על הדעת כי האיש נהנה מפירות הסכם הממון ולא טרח לטעון לפסלותו, שעה שהצדדים הסתדרו בחייהם המשותפים, ורק לאחר שהצדדים צופים פני גירושין, נזכר לטעון לפסלות ההסכם, היות והסכם ממון לא משרת את טובתו ומשנה את מצבו לרעה.
דיון והכרעה