אישור נוטריון המופיע על ההסכם
- לטענת האישה ההסכם נחתם בפני נוטריון, אשר הסביר לאיש את תוכן ההסכם, ולאחר מכן האיש חתם על ההסכם לאחר שהבינו ואף ביצע בהסכם שינוי קטן. להוכחת טענתה, האישה צרפה את מסמך אישור הנוטריון עליו חתם הנוטריון ובו נכתב כי ההסכם נחתם לאחר שהוקרא לצדדים ותוכנו הוסבר להם. בנוסף נכתב בו כי הצדדים הצהירו בפניו כי עשו את ההסכם בהסכמה חופשית ובהבינם את משמעותו ותוצאותיו.
- לטענת האיש הוא מעולם לא פגש בעוה"ד ח'לאילה ולפיכך עוה"ד לא יכל להקריא ולהסביר לו על משמעויות ההסכם וחוקיותו. לטענתו, האישה בתחבולותיה גרמה לו לחתום על הסכם אשר ניסחה חברתה והחתימה על ההסכם נוטריון ללא ידיעתו. לטענתו, מעולם לא קיבל עותק של ההסכם.
- עוה"ד ח'לאילה נחקר בפניי על ידי שני הצדדים.
- עוה"ד ח'לאילה תיאר את נסיבות חתימת ההסכם כדלקמן:
"המשרד שלי היה אז בכרמיאל, והחתימות בוצעו בעכו במשרד של עו"ד היבא חמאדי שהיא למעשה הכירה את הצדדים שחתמו והם אלה שפנו אלי כדי שאני אאשר את הסכם הממון שיש לציין שהוכן על ידם והועבר אלי לעיון. כשישבנו והצדדים חתמו ביקשתי להזדהות עם ת"ז וצילמתי אותם ועברנו עוד פעם על ההסכם, הסברתי את התוכן שלו, לאחר שנוכחתי שהם הבינו אותו וחותמים עליו מרצונם הטוב והחופשי ללא שום כפייה, חתמו עליו" (עמ' 7 לפרו', ש' 28-29 ועמ' 8 לפרו' ש' 1-3).
- עוה"ד ח'לאילה טען כי ההסכם נחתם בנוכחות הצדדים וכן בנוכחות עו"ד חמאדי (עמ' 8 לפרו' ש 5-6).
- עוה"ד ח'לאילה טען כי פגש את הצדדים רק פעם אחת ביום 22.2.15 ובטופס אימות ההסכם אשר נושא את אותו התאריך נכתב כי שולם לו שכר של 509 ₪, ואולם בקבלה שסיפק עוה"ד ח'לאילה על התשלום הופיע התאריך 23.2.15 (הקבלה צורפה כחלק מבמ/1) וכי ניתן לו תשלום במזומן ע"ס 550 ₪. בהקשר זה טען עו"ד ח'לאילה:
"מערכת החשבוניות שאצלי היא ממוחשבת ונמצאת במשרדי בכרמיאל אין לי חשבוניות ידניות, כאשר ישבנו וחתמנו ב- 22.2.15 וחתמו והכל הם שילמו לי את התעריף שהיה צריך לשלם זה 509 הם שילמו 550. מאחר ובאותו מעמד אני לא יכול להוציא את החשבונית כי הייתי בעכו והמשרד בכרמיאל יום למחרת כשהגעתי למשרד הוצאתי את החשבונית ופירטתי שהשכר הנוטריוני 509 והיו הוצאות שונות 41 ₪. סה"כ 550 ₪. אם אתה שואל אותי האם פגשתי אותם עוד פעם לאחר מכן אני אומר שאני לא זוכר. אני לא זוכר גם אם באותו רגע עשיתי את החתימות האדומות אם זה היה באותו מעמד בעכו או יום למחרת. אני לפעמים לוקח את הדברים האלה איתי כי זו פעולה פשוטה. ולשאלת בימ"ש האם אני מתכוון לניירות או לסרט והחותמת, אני מתכוון לסרט עם המדבקה והמכשיר שעושה את ההטבעה ובמקרה הזה אני לא זוכר אם לקחתי איתי ועשיתי במקום ונתתי להם או שזה נעשה יום לאחר מכן כאשר הוצאתי את החשבונית כי לא חזרתי אותו יום למשרד בכרמיאל. אם עשיתי יום למחרת מן הסתם מסרתי להם אחר כך, שוב אני אומר לא בטוח אם עוד פעם פגשתי אותם או שמסרתי את המסמכים המוכנים לעו"ד היבא חמאדי שהכירה אותם והיתה בקשר ארוך איתם לפני שפגשתי אותם. יש לציין שאני גר בעכו ואני זוכר שהחתימות נעשו בשעות אחר הצהריים. כנראה שלא חזרתי לכרמיאל" (עמ' 11 לפרו', ש' 5-19).
- יובהר כי בקבלה נכתב מה שטען עוה"ד ח'לאילה כי התשלום ע"ס 550 ₪ במזומן כולל הוצאות לא חייבות במע"מ בסך 41 ₪, שכר נוטריון 509 ₪ ומס ערך מוסף עליו.
- בנוסף, עוה"ד ח'לאילה לא זכר האם ביצע את טופס אימות ההסכם במעמד חתימת צדדים או לאחר מכן במשרדו בכרמיאל וכך טען:
"האישור הזה יש לי אותו בדיסק און קי וזה הוכן במעמד החתימה... או שקיבלתי את הנתונים, הכנתי ולשאלת בימ"ש איפה אינני זוכר, או במשרדי בכרמיאל או כשישבנו שם והמחשב מולי במשרד של עו"ד היבא חמאדי אם היה צריך לסדר משהו אחר לא ברור אז עשיתי את זה. אם זו לא הסיטואציה כנראה כשהגעתי יום למחרת ועשיתי את זה במשרד שלי, אני לא זוכר" (עמ' 11 לפרו' ש' 25-29). מצאתי כי עובדה זו בעייתית נוכח העובדה כי בדבריו אלה עוה"ד הודה כי יכול והתאריך המופיע בראש המסמך איננו נכון. בנוסף, אין זה תקין כי מסמך זה יערך בשלב מאוחר יותר ולא באופן שקוף ליד הצדדים.
- עוה"ד חזר על טענתו כי הוא לא זוכר מתי אישר את ההסכם: "כפי שעניתי קודם אם אישרת את ההסכמים במקום... אני לא זוכר אם זה באותו מעמד" (עמ' 12 לפרו' ש' 6). כאשר נשאל עוה"ד האם מסר לשני הצדדים את ההסכם ביד השיב: "אם זה היה במעמדם אז מסרתי באותו מעמד ואם זה היה למחרת אז יום למחרת יש להניח שפגשתי אותם כי אני גר בעכו ואז עוד פעם ביקשתי שניפגש ומסרתי להם" (עמ' 12 לפר' ש' 11-12).
- בנוסף, מהמשך חקירתו של עוה"ד ח'לאילה, התרשמתי כי עוה"ד לא ירד לפרטי ההסכם, אלא לכל היותר הקריא את ההסכם לצדדים ולא התעמק כלל בסעיפיו וכך טען עוה"ד בהקשר זה: "זה הסכם ממון שביקשו שיאשר אותו נוטריון, אישרתי אותו והפניתי אותם לבימ"ש" (עמ' 13 לפרו' ש' 22), כאשר נשאל מה הסביר לאיש על הסעיף של לדאוג ל"חיים מאושרים" השיב: "נו באמת, מה אתה רוצה שאסביר לו. הקראנו ולא צריך להסביר" (עמ' 13 לפרו' ש' 31), עוד טען: "קודם כל הם הכינו וזה נעשה על דעתם, מרצונם הטוב והחופשי. כפי שאמרתי עבדנו על הנוסח והקראתי להם ולא היה צריך להסביר משהו, אני לא רואה שהסעיף הזה צריך הסברים" (עמ' 14 לפרו' ש' 1-2) וכאשר לא ידע מה הסביר לאיש ולא זכר אם בחן דברים מההסכם טען: "לא זוכר אם נכנסנו לפרטי פרטים. עכשיו אני לא יכול לזכור על כל סעיף מה נכנסנו" (עמ' 15 לפרו' ש' 23).
- האישה העידה בחקירתה הנגדית כי עוה"ד חמאדי ערכה את ההסכם, וכי היא: "...שכנה של אמא שלי..." (עמ' 16, לפרו' ש' 5), לטענתה ההסכם נחתם "אחלה (צ"ל אצלה, ג.ס.ב.) במשרד" (עמ' 16 לפרו' ש' 9).
- לטענת האיש ההסכם נחתם אצל "אמא של מ' בגינה" (עמ' 22 לפרו' ש' 7-9). לטענתו לא לקח את ההסכם הביתה: "לא לקחתי אותו הביתה זה היה אצל אמא של מ' בגינה, היא לקחה אותו משם ואחרי יום יומיים חזרנו לאותו מקום. זה לא היה באף משרד ולא במקום אחר" (עמ' 22 לפרו' ש' 15-16). לטענתו עת חתם על ההסכם היו: "אני, מ', עורכת הדין ואמא של מ'" (עמ' 22 לפרו' ש' 18). לטענתו הוא לא ראה את עוה"ד ח'לאילה מעולם: "אני לא מכיר אותו בכלל, פעם ראשונה בחיים שאני רואה אותו היום כשהוא בא להעיד. אני לא מכיר אותו" (עמ' 23 לפרו', ש' 4-5). לבסוף הסביר האיש שהסיבה שחתם על ההסכם היא: "תמימות. כשהכל טוב והכל ורוד אתה חותם, לא כולם חושבים על הרע באותו רגע" (עמ' 26 לפרו' ש' 33). האישה בחרה להעיד בהקשר זה רק את עוה"ד ח'לאילה ולא הביאה לעדות את אִמה ואת עוה"ד חמאדי, מי שניסחה את ההסכם ואין מחלוקת כי נכחה עת ההסכם נחתם. ידוע כי הימנעות צד מהבאת ראיה או מהעדת עד כמוה כראיה נסיבתית העשויה להקים לחובתו של אותו צד חזקה עובדתית כי אילו הובאה אותה ראיה, היה בה כדי לפגוע בגרסתו (ראו: ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' מתתיהו, פ"ד מה (4), 651 (1991) (להלן: "עניין הבנק למימון"); רע"א 7933/15 פישר נ' תמיר, (13/12/15) (להלן: "עניין פישר")).
- התרשמתי כי בנסיבות תיק זה אין חשיבות לשאלה אם האיש חתם על ההסכם בפני נוטריון ואין זה משנה אם ההסכם נחתם במשרדה של עוה"ד חמאדי או בגינת דירתה של אִמה של האישה. התרשמתי כי בתיק זה לא התקיים החריג המאפשר לתת תוקף להסכם ללא אישור בית המשפט.
- התרשמתי כי ההסכם הינו בעייתי, חסר היגיון, ועם סתירות אשר מקשות על הבנתו. בנוסף, התרשמתי כי ההסכם מקפח את האיש בצורה משמעותית בכל התחומים ועל כן, דווקא למקרא הסכם זה, רואים את החשיבות לכך כי בית המשפט יסביר לצדדים את ההסכם ואת הסיכונים שכל אחד מהצדדים לוקח על עצמו. כאשר זאת, כפי שראינו לעיל, מטרת אישור ההסכם לפי חוק יחסי ממון. התרשמתי כי לא בכדי האישה לא ביקשה לאשר הסכם זה בפני בית המשפט.
- התרשמתי כי ההסכם סותר את עצמו ולא מפרט האם חלקה של האישה בדירה הוא סך הכל 800,000 ₪ או שסכום זה הוא בנוסף למחצית חלקה בדירה. בנוסף בפרק השני בסעיפים 9 ו-10 להסכם נכתב כי מצד אחד בעת חלילה מותה של האישה יהיה הבן ל' זכאי לקבל 800,000 ₪ ויחד עם זאת נכתב של' זכאי להמשיך להתגורר בדירה. דהיינו מצד אחד הבן ל' מקבל את חלקה של האישה מדירת המגורים ומצד שני הבן ל' יכול להמשיך ליהנות ממגוריו בה, כאשר לא ברור כיצד האיש יכול לעמוד בהסכם שכזה. בנוסף, בסעיפים אלה לפתע קבלת הסכום של 800,000 ₪ כבר לא נשארת קשורה בדירת המגורים ולא קשורה למכירתה, וזאת בניגוד לשאר סעיפי ההסכם העוסקים בסכום זה.
- כמו כן התרשמתי כי ההסכם סותר את הכספים בהם נשאה האישה בפועל בהקשר דירת הצדדים. דירת המגורים כאמור נקנתה בסך של 1,190,000 ₪, ואין מחלוקת כי הצדדים נטלו יחד משכנתא ע"ס 714,000 ₪. עובדות אלה לא מסתדרות עם כך כי האישה טוענת בהסכם כי שילמה עבור הדירה 800,000 ₪. בנוסף, האישה הודתה בעת חקירתה הנגדית כי חלק מתמורת דירתה הראשונה (מתוך ה-800,000 ₪) שימש גם לסילוק המשכנתא על הדירה הראשונה שעמדה על סך כ-120,000 ₪ אך גם חובות שלה וחוב של האיש מלפני הנישואין (ראו עמ' 17 לפר' ש' 17-18).דהיינו מכאן עולה כי הרשום בהסכם איננו תואם את המציאות. העדות גם מהווה שינוי משמעותי מגרסת האישה בסעיף 20 לתע"ר לפיה 476,000 ₪ מתוך ה-800,000 ₪ הועברו כהון עצמי לרכישת הדירה והיתרה "שימשה לתשלום חובות של הנתבע, שנוצרו טרם היכרותנו".
- בנוסף, לאור האמור לעיל, ובשל סעיף ההסכם בעניין זכות האישה הבלעדית במיטלטלין שבדירת המגורים, התרשמתי כי ההסכם מקפח את האיש באופן בלתי סביר. דהיינו, בהסכם שכזה יש חובת זהירות מוגברת, ולא ניתן לאשר אותו כעת בדיעבד ללא שההסכם אושר לפי חוק יחסי ממון.
- כמו כן, התרשמתי כי הסיטואציה, בה האיש חתם על ההסכם, אם זה בגינת ביתה של אֵם האישה והן אם זה במשרד של שכנתה של אֵם האישה, עוה"ד חמאדי, היא בעייתית. האיש חתם על ההסכם כאשר הוא מוקף "באנשי שלומה" של האישה, כאשר לו עצמו אין כל ייצוג או מישהו שנמצא שם כדי לייעץ ולסייע לו. לפי עדותו הלא בטוחה של עו"ד ח'לאילה, גם במידה והוא נכח בזמן חתימת האיש על ההסכם, לא התרשמתי כי הוא התעמק בהסכם ובחן אותו, אלא רק אישר את ההסכם בחתימתו במשרדה של עורכת דין שהיא מטעם האישה (ולא מן הנמנע שהוא ידידה של אותה עורכת דין אשר הזמינה אותו למשרדה).
- לא התרשמתי כי התיקון הקטן שהאיש מודה כי ביצע בהסכם גורם להכשרת ההסכם.
- בנוסף, לא התרשמתי כי האישה יכולה לטעון כי האיש קיבל את חלקו לפי ההסכם ולא עמד בחלקו שלו. האישה לא טענה איזה חלק מההסכם קיבל האיש מלבד חיי זוגיות תקינים. לא נראה כי זאת היא כוונת הפסיקה. בנוסף, לפי החלק הראשון של ההסכם בסעיף 4 התחייב האיש לדאוג לכלכלתו של הבן ל' ואולם האישה הודתה בעת חקירתה הנגדית כי "המשכורת שלו (הכוונה לאיש, ג.ס.ב.) לא הספיקה, 80, 90 אחוז שילמנו מהקצבאות של ל'" (עמ' 21 לפרו' ש' 21-23). מהאמור לעיל עולה כי ההסכם אומנם נחתם על ידי הצדדים, ואולם לאחר מכן הצדדים לא התייחסו עוד אליו.
- חיזוק לאמור לעיל אני מוצאת מכך כי לא ברור מדוע האישה לא בחרה לאשר את ההסכם בפני ערכאה המוסמכת לכך, כאשר האישה הודתה כי נאמר לה כי יש צורך לאשר את ההסכם בפני בית משפט לענייני משפחה או בית דין דתי. האישה טענה בסיכומיה כי בחרה לאשר את ההסכם אצל נוטריון מטעמי חיסכון וכי סמכה על האיש, ואולם התרשמתי כי טענות אלה אינן מתאימות עם כך כי האישה לגרסתה טרחה לחפש נוטריון שיאשר את ההסכם ושילמה לו שכר טרחה הגבוה מעלות אישור הסכם ממון בפני בית משפט. בנסיבות אלה, התרשמתי, כי לא מן הנמנע כי האישה בחרה שלא לאשר את ההסכם בפני בית המשפט, אולי בשל חששה כי במידה ותפנה לערכאה מתאימה – חתימת האיש על ההסכם תסוכל בשל כך שתוסבר לו מהות ההסכם וויתוריו הרבים.
- יובהר כי האיש בסיכומיו הפנה וצירף את תלה"מ (חיפה) 7749-11-17 א' ק' נ' ז' ק' (24.4.19) שעוסק במקרה בו בית המשפט קיבל תביעה לביטול הסכם גירושין שקיבל תוקף של פס"ד בשל קיומה של עילת העושק וזאת משהתובע הוכיח כי ההסכם נחתם תוך ניצול מצוקתו ומצבו הנפשי הקשה של התובע בתקופת הפרידה, אשר הביאו אותו לוותר באופן בלתי סביר ומקובל על זכויותיו הרכושיות מבלי שהבין את ההשלכות העתידיות לחתימתו. נוכח העובדה כי במקרה זה קבעתי כי אין כל תוקף להסכם הממון, לא ראיתי לנכון לבחון את טענתו הנ"ל של האיש. יחד עם זאת, אחזור על התרשמותי כי ההסכם, כפי שנוסח, מקפח את זכויות האיש באופן משמעותי ועל כן, בין היתר, קבעתי, כי להסכם אין כל תוקף ללא אישור בית המשפט כפי שקובע חוק יחסי ממון.
- בהתאם לכל האמור לעיל אני קובעת כי להסכם שנחתם בין הצדדים אין כל תוקף, אין האישה יכולה לעשות בהסכם כל שימוש, ועל כן דירת המגורים שייכת לשני הצדדים בחלקים שווים.
חלוקת רכוש הצדדים
- שני הצדדים מסכימים לאיזון שאר הזכויות ביניהם לפי חוות דעת האקטואר.
- בחוות דעת האקטואר הופיעו שתי חלופות לאיזון הזכויות בין הצדדים. האחת איזון מיידי ליום חוות הדעת, והשניה, איזון הזכויות במסלול צבירת כספים. האישה ביקשה להחיל את האיזון לפי החלופה הראשונה.
- על מנת למנוע מהצדדים חיכוכים עתידיים, מצאתי כי יש להעדיף את החלופה הראשונה אשר תפריד זכויות הצדדים כבר כעת ותשלח כל אחד מהצדדים לדרכו הכלכלית.
- בהתאם לאמור לעיל אני קובעת כי לאיזון מלוא זכויות הצדדים, על האיש להעביר לאישה סך של 49,878 ₪ ליום חוות הדעת.
התביעות בעניין הקטינים – התביעה לקביעת הסדרי שהות ותביעת המזונות