לאחר השיחה בין הנאשמים מהשעה 21:27 בנוגע למנוח ומשפחתו, שממנה כאמור ניתן ללמוד על קיומו של תכנון מוקדם, התקיימו מספר שיחות טלפון ביניהם על מנת לברר מתי הנאשם 2 אמור להגיע לבית הנאשם 1; ובשלב מסוים אף מתנהלת ביניהם שיחה מוזרה, בה הנאשם 2 שואל את הנאשם 1 על כפפות ונענה ש"הכל טוב" (שיחה 22-36-06). גם מהשיחה האחרונה בין הנאשם 1 למנוח ביום 27.2.18 בשעה 01:46, בה המנוח עדכן שסיים לעבוד ושיגיע בתוך 40 דקות, ניתן ללמוד על קיומו של תכנון, שכן במהלכה מברר הנאשם 1 שוב עם המנוח אם הוא לבד (שיחה 01-46-25).
התנהגותם של הנאשמים לאחר האירוע
התנהלותם של הנאשמים לאחר האירוע כעולה הן מאמרותיהם, הן מעדויותיהם בפנינו והן מהראיות הנוספות שהובאו בעניין זה, נראית מחושבת, נחושה ומתוכננת היטב. זאת החל בהליכתם מרחק של קילומטרים ברגל כדי לרכוש דלק (כפי שניתן לראות בשחזור שנערך לנאשם 1 ובמפה ת/21), תוך החבאת מעיליהם בשיחים (כמתועד אף במצלמות האבטחה); חזרתם לזירה עם הג'ריקן המלא, הנסיון להזיז את הרכב ממקומו והצתת הרכב כשהמנוח בתוכו, לאחר נטילת חפציו האישיים, על מנת שלא לאפשר את זיהויו; איסוף המעילים מאותו מקום בו השאירו אותם, ובהמשך העלמת שאר חפציו של המנוח וחפציהם המגואלים בדם, במקומות נפרדים המצויים במרחק רב זה מזה וממקום האירוע. התנהלות מחושבת זו עומדת בסתירה רבתי לטענות הנאשמים כי פעלו מתוך לחץ וחרדה, כי לא חשבו כהלכה ולכן לא ניסו להזעיק עזרה למנוח, או לטענת הנאשם 1 כי פעל תחת השפעת סמים ואלכוהול. יוער בהקשר זה, כי גם מעדותו של ליאב בן חמו עולה, כי בעת שהנאשם 2 נכנס לחנות "yellow" כדי לרכוש פנס, הוא התנהג באופן רגיל ולא נראה לחוץ.
מעבר לכך, עולה מהראיות כי לאחר האירוע לא הראו הנאשמים גילויי חרטה או זעזוע מהמעשים שביצעו (פרט לאותו בכי קצר של הנאשם 2 במסיבה, שלגביו אמרה סאלי שזה לא היה "יותר מדי" ולכן היא לא ייחסה לכך חשיבות, ולאחריו הוא אף המשיך לבלות). הנאשם 2 הלך לעבודה אחרי האירוע כאילו לא קרה דבר; בשעה 15:23 הנאשמים שוחחו לגבי ההסעה למסיבה ולאחר מכן נפגשו בהסעה, שוחחו לגבי שיחתו של הנאשם 1 עם נ' בת זוגו של המנוח, ותיאמו אליבי לגבי האירוע; ובהמשך בילו השניים במסיבה, שוחחו זה עם זה ועם אחרים, צחקו, שתו ואכלו (כפי שניתן לראות היטב במצלמות האבטחה של האולם), ואף הרהיבו עוז ועישנו מהסמים של המנוח, אותם סמים שהיוו את המניע לרצח. לו אכן דובר באירוע שבו תכננו רק לאיים על המנוח ולהפחידו כדי להמנע מתשלום עבור הסמים, אירוע שהסתבך והסתיים במוות טראגי; ולו הצתת הרכב כשהמנוח בתוכו - מעשה מזוויע בפני עצמו - בוצעה רק מתוך לחץ ואבדן שיקול דעת; הרי חזקה כי הנאשמים היו נסערים ומבוהלים לאחר האירוע, ולא היו מסוגלים לבלות במסיבה ולעשן מאותם סמים, שעות ספורות לאחר האירוע.