שעות ספורות לאחר מכן, לאחר שנודע לנאשם 1 מבת זוגו של המנוח כי גופתו של המנוח נמצאה ביער ונפתחה חקירת משטרה, נפגשו הנאשמים ליד מקום עבודתם בבאר שבע, שם המתינו להסעה למסיבת פורים של מקום העבודה, שוחחו ותכננו מה לומר אם ייחקרו במשטרה; ולאחר מכן חגגו במסיבה באולמי "לאגו" בראשון לציון, שבמהלכה אף עישנו חלק מהסם שקיבלו מהמנוח. ביום 28.2.18 בערב נתפסה יתרת הסם שקיבלו הנאשמים מהמנוח, כשהיא מוסלקת ליד בית הנאשם 1, ובבדיקה נמצא שמדובר ב-56.5 גרם קנביס (זאת לאחר שהנאשמים השתמשו בחלק מהסם שקיבלו מהמנוח, לפני ואחרי האירוע).
הפן המשפטי
כאמור, המחלוקת המשפטית בין הצדדים נסובה סביב עבירת הרצח שיוחסה לנאשמים בכתב האישום, כאשר הם הודו בעבירות הנוספות שיוחסו להם בכתב האישום של הצתה, נשיאת נשק ושיבוש מהלכי משפט.
אמנם, טענתם של באי כח הנאשמים כי יש להרשיע את הנאשמים בעבירה של המתה בקלות דעת לפי סעיף 301ג לחוק כנוסחו כיום, או בעבירה של הריגה לפי סעיף 298 לחוק כנוסחו בעת האירוע, מבוססת בראש ובראשונה על גרסתם העובדתית של הנאשמים בעדויותיהם בפנינו, גרסה אשר נדחתה על ידי בפרוטרוט לעיל. ואולם, דחיית הגרסה העובדתית של הנאשמים אינה פוטרת את בית המשפט מהצורך לבחון האם הוכחו יסודות עבירת הרצח שיוחסה לנאשמים; ובכל מקרה יש לבחון את השפעתו של תיקון 137 לחוק על עניינם של הנאשמים, ובעיקר את השאלה אם יש מקום להרשיעם בעבירת הרצח ה"בסיסית" לפי סעיף 300(א) לחוק בנוסחו כיום, כדין מקל שיש להחילו לפי הוראות המעבר של התיקון.
א. העבירה של רצח בכוונה תחילה
העבירה שיוחסה לנאשמים היא עבירה של רצח בכוונה תחילה, לפי סעיף 300(א)(2) לחוק בנוסחו בעת האירוע, טרם כניסתו לתוקף של תיקון 137 לחוק (להלן- הנוסח הישן), אשר קבע כדלקמן:
"העושה אחת מאלה יאשם ברצח ודינו - מאסר עולם ועונש זה בלבד;
(1)...
(2) גורם בכוונה תחילה למותו של אדם...".
בסעיף 301 לחוק בנוסחו הישן, הוגדר המונח "כוונה תחילה" כך:
")א) לענין סעיף 300, יראו ממית אדם כמי שהמית בכוונה תחילה אם החליט להמיתו, והמיתו בדם קר, בלי שקדמה התגרות בתכוף למעשה, בנסיבות שבהן יכול לחשוב ולהבין את תוצאות מעשיו, ולאחר שהכין עצמו להמית אותו או שהכין מכשיר שבו המית אותו
(ב)...
(ג) כדי להוכיח כוונה תחילה אין צורך להראות שהנאשם היה שרוי בהלך נפש מסויים במשך זמן פלוני או תוך תקופה פלונית שלפני ביצוע העבירה או שהמכשיר שבו בוצעה הוכן בזמן פלוני שלפני המעשה".