נוכח הגרסה האמורה, אותה ביקשו ב"כ הנאשמים לאמץ, נטען כי מעשיהם של הנאשמים אינם מקימים את יסודות עבירת הרצח בכוונה תחילה שיוחסה להם, אלא עבירה של המתה בקלות דעת לפי סעיף 301ג לחוק כנוסחו כיום, ולכל היותר עבירה של הריגה לפי סעיף 298 לחוק בנוסחו אז. לחלופי חלופין נטען, כי אם בית המשפט ידחה את גרסת הנאשמים, הרי שלכל היותר יש להרשיעם בעבירת הרצח "הבסיסית" לפי סעיף 300(א) לחוק בנוסחו כיום, שכן לא מתקיימות בהם איזו מהנסיבות המחמירות הקבועות בסעיף 301א לחוק.
אשר לאמרות שמסרו הנאשמים בחקירותיהם במשטרה, טענו ב"כ הנאשמים כאמור, כי יש לפסול את אמרותיו של הנאשם 2 מאחר שנגבו תוך פגיעה בזכותו להיוועץ בעורך דין ותוך שימוש בתרגילים פסולים של היחידה החוקרת, אשר הביאו אותו למסירת גרסה שקרית שבמסגרתה הפליל את הנאשם 1 בנסיון לחלץ עצמו מהתיק; וכי יש לפסול את האמרות גם כאמרות של עד נגד הנאשם 1. עוד נטען, כי אמרותיו הפסולות של הנאשם 2 הובאו לידיעתו של הנאשם 1 ע"י הבלש עדי חממי, והובילו גם אותו למסור אמרות שקריות המפלילות את הנאשם 2, כדי לחלץ עצמו מהתיק; כך שלא ניתן לסמוך על אמרות הנאשמים לצורך הרשעה.
אם כך, השאלה המרכזית שבמחלוקת היא האם הנאשמים תכננו להרוג את המנוח מבעוד מועד, והוציאו לפועל את תכניתם בדרך המתוארת בכתב האישום, המבוסס בחלקו הארי על אמרותיהם של הנאשמים במשטרה; או שמא כטענתם של הנאשמים בבית המשפט, יש לפסול או לדחות את אמרותיהם במשטרה בשל פגמים שנפלו בהן, ולקבוע על בסיס גרסתם בבית המשפט, כי הם תכננו רק להפחיד את המנוח וגרמו למותו בשוגג ומבלי להתכוון לכך.
מהלך המשפט
מטעם המאשימה העידו בעיקר חוקרי המשטרה שגבו את אמרות הנאשמים וביצעו פעולות חקירה שונות בתיק, ובהם מפקד ימ"ר לכיש סנ"צ ליאור זוהר (להלן- מפקד הימ"ר), מפקד מחלק תשאול רפ"ק מיכאל מיכאלי (להלן- רפ"ק מיכאלי), והחוקרים שי לזמי (להלן- החוקר לזמי), נחום מליחי (להלן- החוקר מליחי), עופר בניטה (להלן- החוקר בניטה), אשר חסון ודסאלי אברה. כן העידו בלשים שסייעו לחוקרים באירוע, ובהם עדי חממי (להלן- הבלש חממי) ועורכי חוות דעת פורנזיות; והוגש חומר רב בהסכמה. בנוסף, העידו בת זוגו של המנוח, מתדלק בתחנת דלק אליה נכנס הנאשם 2, וידידה של הנאשם 2 ששוחחה עמו לאחר האירוע, והוגשו בהסכמה אמרות של עדים נוספים.
מטעם ההגנה העידו הנאשמים ואביו של הנאשם 2, מר אלי מצלאווי.