יצוין, כי עם תום פרשת התביעה (ביום 25.6.19), חזר ב"כ הנאשם 2 והסביר כי בכוונתו לבקש במסגרת הסיכומים לפסול את אמרות הנאשם 2; וב"כ הנאשם 1 (עו"ד אלי בניה, אשר ייצג את הנאשם 1 מתחילת שמיעת הראיות ועד לסיום פרשת ההגנה) ציין, כי לטענת הנאשם 1 גרסתו במשטרה נמסרה בעקבות שיחה עם הבלש עדי חממי, אשר מסר לו את גרסת הנאשם 2 בחקירה.
גדר המחלוקת
בהעדר מענה לכתב האישום, גדר המחלוקת התברר רק במהלך שמיעת עדויות הנאשמים וסיכומי ההגנה, כאשר הנאשמים מסרו בעדויותיהם גרסה שונה מזו שמסרו בחקירות המשטרה; ולמרות שהשוני התמקד בפרטים בודדים בלבד, והנאשמים אישרו חלק נכבד מעובדות כתב האישום, ניתן לומר כי מדובר בגרסה שונה מהותית מאמרותיהם במשטרה.
בעדויותיהם אישרו הנאשמים את כל הקשור בהיכרות עם המנוח, במפגש בביתו ביום 25.2.18, ובעסקה שנרקמה לרכוש ממנו כ-70 גרם קנביס תמורת 60 ₪ לגרם; נסיונם הכושל לפרוץ לבית המנוח כדי לגנוב את הסם; והעובדה שלמחרת הביא המנוח את הסם לבית הנאשם 1, והם קבעו מפגש לאחר שהמנוח יסיים את עבודתו על מנת להעביר לו את הכסף עבור הסם (עובדות 1-9 לכתב האישום). כן אישרו את המפגש עם המנוח ב-27.2.18 לפנות בוקר, ואת הנסיעה עמו ברכבו ליער איבים באמתלה ששם יקבל מהם את הכסף תמורת הסם; את ההליכה איתו ביער תוך שיחה על סמים ואת הכאתו בראשו; את גרירתו של המנוח אל הרכב לאחר תקיפתו; את התכנון לרכוש דלק על מנת להצית את הרכב ולהעלים ראיות, את ההליכה לתחנת הדלק ולאחר מכן הצתת הרכב כשהמנוח בתוכו; את נטילת האקדח והפריטים הנוספים מהמנוח, ולאחר מכן העלמת הראיות באופן שפורט בכתב האישום (עובדות 11-12, 14, 18-28 לכתב האישום). בהתאם, הבהירו ב"כ הנאשמים במסגרת סיכומיהם, כי הנאשמים מודים בעבירות של הצתה, נשיאת נשק ושיבוש מהלכי משפט, כפי שיוחסו להם בכתב האישום.
בעדויותיהם כפרו הנאשמים בקיומם של כוונה מראש ותכנון להמית את המנוח ביער, וטענו כי הובילו אותו למפגש ביער על מנת להפחידו ולגרום לו לוותר על התשלום עבור הסם שסיפק להם, וכי התכוונו להכותו מעט כחלק מהנסיון להפחידו. עוד טענו שהכו את המנוח בסטירות ספורות בלבד, שכתוצאה מהן הוא נפל ארצה וראשו נחבט באבן, איבד דם רב ומיד לאחר מכן מת; ושללו שהכו בו לאחר שנפל, או שהכו אותו בבעיטות, באגרופים ובאמצעות אבנים. לטענתם, הצתת הרכב נעשתה רק לאחר שגילו שהמנוח מת, מתוך כוונה להפטר מהראיות ומחשש להתפס. כן טענו הנאשמים, כי ראו את אקדחו של המנוח לראשונה רק לפני ששרפו את הרכב, ושללו את הטענה כי עם הגעתם ליער דרשו מהמנוח להשאיר את האקדח ברכב.