בחקירה שלאחר השחזור אישר הנאשם 2, כי לאחר שברחו מהזירה שטפו ידיים מהדם בשלולית, מאחר שנאשם 1 אמר שזה יטשטש עקבות, ולאחר מכן הלכו לביתו, התקלחו והחליפו בגדים (ת/14 ש' 52-56). לגבי המעילים אמר שהחביאו אותם בשיחים לפני שהלכו לתחנת הדלק, כי הנאשם 1 "אמר שהמצלמות ראו אותנו עם הקפוצונים אז צריך להוריד, אני הקשבתי לכל מה שהוא אומר" (שם בש' 57-69). עוד אישר כי בערך ב-08:00-09:00 בבוקר, בדרך לתחנת הרכבת, הוא הגיע עם הנאשם 1 למקום בו החביא את האקדח, מאחר שפחד שהוא יהרוג אותו; ובאותו זמן הם גם זרקו את הבגדים ואת מפתחות הרכב (שם בש' 80-88).
לשאלה מדוע חזר לבית הנאשם 1 לאחר הרצח, השיב כי הנאשם 1 אמר לו שהם צריכים להתנקות ולהעלים ראיות, והוא ציית לכל מה שאמר כדי לשמור על חייו ועל חיי משפחתו (שם בש' 190-193).
לדבריו, לאחר שחזר לביתו, התקלח, הלך לעבודה ולאחר מכן למסיבה. לגבי הטענה שהיה לו מספיק זמן לספר להוריו, לחבר או לדווח למשטרה אך במקום זאת הלך למסיבה שם בילה ונהנה בקור רוח, מה שלא מתיישב עם הטענה שהוא לא אחראי לאירוע, השיב "לאחר המעשה [הנאשם 1] אמר לי ברגע שאני נכנס לכלא, אני יודע בדיוק מי הבנאדם שבגללו נכנסתי ואני ארצח אותו ואת משפחתו, הוא איים עליי ואני פחדתי ולגבי המסיבה, לא נהניתי, לא שתיתי, כל המסיבה... בכיתי ופחדתי על החיים שלי ושל משפחתי כי אני יודע למה הבנאדם הזה מסוגל לעשות"; והוסיף כי במסיבה סיפר את הסיפור בבכי לחברתו לעבודה סאלי (שם בש' 96-108).
בעימות חזר הנאשם 2 על תיאורו כי לאחר האירוע הם התקלחו, הנאשם 1 חילק את בגדיהם לשקיות ובבוקר אמר שיחלקו את זה בין הפחים כדי שהמשטרה לא תעקוב אחריהם. לשאלה אם לקח מהנאשם 1 בגדים, השיב בחיוב ואמר שאלו הבגדים שלבש באירוע ואותם זרקו בשקיות, ושלאחר שהתקלח לבש את אותם בגדים שלבש כשהגיע אליו. לאחר מכן, הם לא נרדמו כל הלילה מהפחד, והוא עצמו ישב "בחרדות ובפחד למה עשינו את זה ואיך [הנאשם 1] יכול להרוג בן אדם". בבוקר אמר לנאשם 1 שהוא רוצה ללכת הביתה, ובדרך הנאשם 1 זרק את השקיות לפחים, לאחר מכן החביא את האקדח במקום שהנאשם 1 מכיר, והוא עצמו לא ראה בדיוק איפה מאחר שתפקידו היה לבדוק שאנשים לא מתקרבים; בהמשך הנאשם 1 זרק את המפתחות של המנוח לבור ביוב יחד עם המפתחות שלו, שאותם ניסה הנאשם 1 לחפש אך לא הצליח, והם נפרדו; ולאחר מכן בהוראת הנאשם 1 הוא זרק גם את התיק שבו היו השקיות. לשאלה מה היתה תכניתם לגבי האקדח, השיב כי הנאשם 1 אמר שהוא רוצה לשמור אותו, והכחיש את הטענה שהוא עצמו אמר שהוא מכיר מישהו לו הוא יכול למכור את האקדח (ת/8א עמ' 43-44, 54-59).