לדבריו, לאחר מכן הוא הלך לעבודה אך לא עבד רגיל, ולאחר כשעה-שעתיים הלך הביתה. בערב הלך למסיבה שם פגש את הנאשם 1 שאמר לו שהביא איתו מהסמים של המנוח והם עישנו יחד, כשלטענתו "עישנתי כי פחדתי, כי רציתי באמת להעביר את כל מה שקרה כי לא הייתי מסוגל ולא האמנתי שזה באמת מה שקרה"; הנאשם 1 עדכן אותו ששוחח עם חברתו של המנוח והיא אמרה שהמנוח נשרף ושלא מצליחים למצוא את הגופה (שם בעמ' 59-60). לשאלת הנאשם 1 בעימות כיצד יכל ללכת לעבודה, השיב הנאשם 2 תחילה שהלך לעבודה מאחר שהלך לסאלי וסיפר לה מה קרה, ומיד לאחר מכן אמר שסיפר לה זאת במסיבה. לשאלה מה סיפר לסאלי, השיב שאמר לה שהוא והנאשם 1 "הלכנו להרוג בן אדם וש[נאשם 1] עשה את הכל ושהוא הכריח אותי לעשות את הדברים האלה ואני מהפחד עשיתי... לא הייתי שתוי אני הלכתי לסאלי ובכיתי לה כל הלילה על מה שעשינו". כשהוטח בפניו שסאלי העידה שהוא סיפר לה שהם רצחו את המנוח, אך לא אמר דבר לגבי איומים מצד הנאשם 1 או פחד ממנו, השיב שפחד לערב אותה יותר מדי; כשנאמר לו שהוא אמר בחקירה שסיפר לה הכל, לרבות האיומים מצד הנאשם 1, השיב שהוא סיפר לה הכל והיא כנראה לא זוכרת; וכשנשאל מדוע אמר קודם שלא רצה לערב אותה, השיב שלא סיפר לה הכל אבל אמר לה שהנאשם 1 מאיים עליו, וכנראה שהיא לא סיפרה הכל. בהמשך טען הנאשם 2, כי היה בלחץ ולא יכל להחזיק את הדברים יותר בבטן, ולכן סיפר לסאלי על מה שקרה, אבל לא סיפר לה הכל, כי פחד מהאיומים של הנאשם 1 (שם בעמ' 39-41, 59-60).
בחקירתו האחרונה זיהה הנאשם 2 את עצמו ואת הנאשם 1 בסרטוני מצלמות האבטחה כשהחביאו את המעילים לפני שהלכו לקנות דלק וכשהגיעו לאספם לאחר ההצתה, והסביר ש"[הנאשם 1] אמר לי לשים את הז'קט בשיח כך שלא יזהו אותנו במצלמות... ואני פעלתי מתוך פחד הוא איים על המשפחה שלי" (ת/15 ש' 17-33).
לשאלה האם שוחח עם הנאשם 1 לאחר שנפרדו לאחר הרצח, השיב כי אינו זוכר אך נפגש איתו במסיבה, אז הנאשם 1 אמר לו שהגופה נשרפה והוא נלחץ וסיפר על כך לידידתו סאלי, כשלדבריו "התפרצתי בבכי ולא יכולתי להחזיק את זה יותר בבטן". לשאלה מה עשה במסיבה חוץ מלבכות, השיב כי שתה קצת ועישן מהסמים שהנאשם 1 הביא מהמנוח, ו"אחרי ששתיתי ועישנתי הכל עלה לי וסיפרתי לידידה שלי רציתי לספר להורים שלי אבל לא מצאתי את המילים וגם הוא איים על המשפחה שלי פשוט סיפרתי לידידה שלי כי היא הייתה קרוב אליי ולא אמרתי לה יותר מדי כי גם פחדתי על החיים שלה" (שם בש' 113-127).