כשהושמעה לו שיחת טלפון (שיחה 15-23-25 מיום 27.2.18), אמר הנאשם 2 שמדובר בשיחה בינו לבין הנאשם 1, בה הם מדברים על ההסעה למסיבה ועל כך שייפגשו והוא שאל את הנאשם 1 אם יש חדש לגבי מקרה הרצח; כאשר במסיבה הנאשם 1 עדכן אותו שהגופה נשרפה ולא מוצאים אותה. כשנאמר לו שבשיחה הנאשם 1 מקלל אותו על כך שהלך לעבודה והוציא אותו לא טוב, השיב כי הנאשם 1 אמר לו לא ללכת לעבודה ולהגיד למנהלת שהוא לא מרגיש טוב, אבל "אני פשוט אחרי המקרה לא יכולתי להישאר בבית ורציתי למחוק את זה והעדפתי ללכת לעבודה לשכוח את זה" (שם בש' 128-136). כשנאמר לו שבשיחה הם מדברים כחברים טובים ולא נשמע דבר המתיישב עם פחד מצד מי מהם, השיב "דיברתי נורמלי כמו שאמרתי לכם הייתי בטראומה הכול היה רגיל אני ניסיתי לשכוח את המקרה ובגלל זה התנהגתי רגיל. וזה לא אני בכלל" (שם בש' 141-145). כשהוצגו לו סרטוני מצלמות אבטחה מהמסיבה, ונאמר לו שהוא לא נראה פוחד מהנאשם 1, השיב שזה לא נכון, שגם במהלך המסיבה לא ישב עם הנאשם 1 כי לא היה מסוגל להיות לידו, היה לו קשה ולכן הוא בכה וסיפר לסאלי (שם בש' 146-165).
לגבי הטענה שאדם נורמטיבי שטוען שביצע מעשים בעקבות איומים על חייו ועל חיי משפחתו, היה מגיע בהזדמנות הראשונה לתחנת משטרה ומספר על האירוע, אך הוא לא עשה זאת, היה פעיל כפי שעולה משיחות הטלפון לפני ואחרי הרצח, ואף הלך לעבודה ולמסיבה לאחר הרצח, השיב "קודם כל הסיבה שלא הלכתי למשטרה כי אכן היה איום והוא איים עליי ואני העדפתי להדחיק את זה ולשכוח ולא יכולתי לספר לאף אחד פחד מהחיים שלי הלכתי לעבוד כי ניסיתי לברוח מהמצב הזה והלכתי למסיבה כי גם רציתי לשכוח וגם סיפרתי לידידה שלי הכל. אני לא שותף אני לא תכננתי את זה וגם לא ידעתי לזה ש[נאשם1] מתכוון והשיחה שהייתי אחרי שיש משהו חדש וזה בגלל שרציתי לדעת מה הולך לקרות איתנו אחרי זה ניסיתי לדחוק את זה ולא הצלחתי ובמסיבה נשברתי וסיפרתי את זה לסאלי. אין לי סיבה לקחת חיים". לשאלה איך האיום בא לידי ביטוי לאחר שהלך הביתה, השיב שהנאשם 1 אמר לו שאם יפתח את הפה או יספר למישהו, הוא יפגע בו ויהרוג את המשפחה שלו ו"אפילו שהלכתי הבית הייתי בטראומה, ואחרי שאתה נמצא במצב כזה אתה לא נמצא כבן אדם רגיל ואתה לא חושב כבן אדם רגיל ויש סכנה לחיים שלך והוא יכול לפגוע משפחה שלי. לא יכולתי הייתי בטראומות ופחדים שאתה לא יכול לתאר" (שם בש' 166-186).