תמצית עדויות הנאשמים בבית המשפט
עדותו של הנאשם 1
הנאשם 1 העיד כי בסמוך לפני האירוע, המנוח יצר עמו קשר והציע למכור לו סמים. בעקבות כך, הוא והנאשם 2 הגיעו לבית המנוח כדי לנסות את הסם, ובמפגש סוכם שהנאשמים יקנו מהמנוח 75 גרם תמורת סכום של 3,000 ₪ שיתחלק בשווה ביניהם. ביום האירוע, המנוח הביא את הסמים לבית הנאשם 1 בזמן שהוא היה בעבודה והשאירם שם, והם סיכמו כי בערב הנאשמים ישלמו לו. לדבריו, למעשה לא התכוונו לשלם עבור הסמים, וקודם לכן אף ניסו לפרוץ לבית המנוח כדי לגנוב את הסמים, ניסו להכנס מהדלת ומהחלונות ומשלא הצליחו, החליטו להפחיד את המנוח ו"לתת לו סטירה או שתיים... כאילו, בריונות נקרא לזה", על מנת לחמוק מתשלום (עמ' 328-332, 396). לשם הגשמת התכנית, ומאחר שגם לא רצו שהשכנים ישמעו שהם מכים אותו, תכננו הנאשמים לקחת את המנוח למקום חשוך, מבודד ומאיים; וכשהמנוח הגיע לבית הנאשם 1, אמר לו הנאשם 1 שהכסף נמצא ביער ושהם לא רוצים להשלים את העסקה בבית כדי לא להתפס ע"י המשטרה עם הכסף והסמים ברשותם, והמנוח הסכים לכך (עמ' 335-336, 383, 407).
הנאשמים נסעו עם המנוח ברכבו ליער, בהכוונת הנאשם 1, שם יצאו מהרכב והחלו ללכת ולדבר, ובהגיעם לנקודה מרוחקת מהרכב אמרו למנוח שאין להם כסף; המנוח כעס ושאל אם הם חושבים שהם יכולים לגנוב ממנו, וכדי להפחידו הוא והנאשם 2 נתנו לו כמה סטירות, כשהוא נתן את הסטירה הראשונה, וכתוצאה מהסטירות המנוח התנדנד ונפל על סלע, והם הבחינו בדם נוזל מראשו (עמ' 338-341). בהקשר זה שלל הנאשם 1 את הטענה שהכו את המנוח לאחר שנפל; שלל שהכו אותו בעת גרירתו לרכב או שבשלב זה המנוח החל לנשום; שלל שהכו את המנוח בבעיטות, אגרופים או באמצעות אבנים; שלל שהכה את המנוח עם גרב שבתוכו אבן או שהצטייד מראש בגרב; שלל שמי מהם הורה לאחר או עודד את האחר להכות את המנוח; וכן שלל שהכה את המנוח בעוצמה, עד שהנאשם 2 היה צריך להפריד ביניהם (עמ' 337-338, 366, 370-371, 374-378, 385, 413-415, 422). לטענתו, הוא והנאשם 2 שיקרו בחקירותיהם במשטרה, וכל אחד מהם ניסה להגן על עצמו, להפליל את האחר ולהקצין את חלקו של האחר, תוך הוספת פרטים קטנים כדי להוסיף נופך של אמינות לסיפור; ולמעשה כל הדברים הנוספים עליהם סיפרו בחקירות, לרבות הטענה של כל אחד מהם שהאחר איים עליו, לא התרחשו באמת (עמ' 374-378, 384-385, 393, 395-397, 422).