לטענתו, לאחר מספר דקות כשראו שהמנוח לא קם ולא מגיב ודם רב ניגר ממנו, ומאחר שירד גשם רב שהם סברו שמגביר את זרימת הדם, הם החלו לגרור את המנוח לכיוון הרכב, במחשבה שמצבו ישתפר במקום יבש והוא יתעורר. במהלך הגרירה המנוח המשיך לדמם, ובשלב מסוים הוא חש שרגלו של המנוח קרה וראה שהוא חיוור, ולכן הסיק שהוא מת (עמ' 341-343, 415-417). לאחר שהגיעו לרכב, המתינו מספר דקות, ניסו להזיז את רגלו של המנוח ולקרוא לו אך הוא לא הגיב, ואז נלחצו והבינו שהם "צריכים איכשהו להעלים את הגופה" על מנת שלא יקשרו אותם לאירוע; הוא הציע לנאשם 2 שילכו לתחנת דלק, ובדרכם לשם אמר לנאשם 2 שאם המנוח יהיה חי כשיחזרו לרכב, ישאירו אותו ברכב ולא יעשו דבר (עמ' 344-346, 417).
בהמשך, לאחר שרכשו מצית ודלק שמילאו בג'ריקן שמצאו בדרך, חזרו הנאשמים לרכב ושם ניסו להושיב את המנוח אך ראו שגופו נופל והבינו שהוא מת. רק בשלב זה הם ראו את האקדח מונח בדלת הרכב, ומכיוון שהבין שניתן יהיה לזהות את המנוח באמצעות המספר הסידורי של האקדח, החליטו לקחת את האקדח, ומאותה סיבה לקחו גם את מפתחות הרכב ואת הטלפון הנייד של המנוח. לטענתו, שיקרו כשאמרו במשטרה שראו את האקדח קודם לכן וששכנעו את המנוח להשאירו ברכב (עמ' 346-347, 387-388, 408). בשלב זה הנאשם 1 שפך דלק מהג'ריקן על הרכב ועל המנוח והנאשם 2 ניסה להדליק נייר ולא הצליח, הם מצאו בושם בתוך הרכב, הנאשם 2 התיז ממנו על הנייר, והוא עצמו הדליק אותו וזרק את הנייר לתוך הרכב; כשלדבריו, לא התכוונו לרצוח את המנוח ושרפו אותו רק כדי להעלים את הראיות, לאחר שווידאו שהוא כבר מת. הנאשמים החלו לברוח מהמקום אך חזרו כדי לקחת את הג'ריקן, וכשלקחו אותו ראו שהרכב עולה בלהבות; בעת הבריחה נפל להם הטלפון הנייד של המנוח, ומאחר שהלהבות היו גבוהות הם ברחו והשאירו אותו במקום (עמ' 348-352, 378-379).
הנאשמים הגיעו לבית הנאשם 1, הכניסו את הבגדים שלבשו לשקיות והתקלחו, ולמחרת זרקו את השקיות עם הבגדים ואת מפתחות הרכב, החביאו את הנשק והלכו כל אחד לביתו. הנאשם 1 סיפר שלא הלך לעבודה מאחר שהיה לו קשה, אך בערב הלך למסיבת פורים מטעם העבודה כדי שלא לעורר חשד, ובמהלכה ניסה להתנהג רגיל, שתה וודקה ועישן (מהסמים של המנוח). כשנפגש עם הנאשם 2 במקום ההסעה למסיבה, הם שוחחו על האירוע ועל כך שנ' התקשרה אליו לפני כן וסיפרה שהיא לא מוצאת את המנוח; וסיכמו שאם תגיע משטרה יספרו שהיו בבית ולא יצאו, "כדי שלא יעלו עלינו", ומאוחר יותר במסיבה עצמה סגרו את ה"אליבי" שלהם (עמ' 352-356, 401).