למחרת הוא התבקש להגיע לתחנת המשטרה בשדרות והבין שזה קשור למנוח. בהיותו בדרך לתחנה עצרה לידו ניידת, שבה ישבה גם נ' שהיתה בוכה ונסערת ואמרה לו שבמשטרה חושבים שהמנוח נרצח; ומכיוון שלא ידע מה לומר, אמר לה שלא תדאג, שיהיה בסדר ושימצאו את המנוח. לדבריו, בחקירה הוא נשאל על מעשיו במהלך השבוע, וסיפר את הסיפור ש"סגר" עם הנאשם 2 שהוא נכון בבסיסו, אם כי לא אמר דבר לגבי המנוח; ומסר לשוטרים את הסמים מאחר שחשב שמה שחשוב להם זה הסמים ושאם ימסור אותם "הם ירדו מהעניין של התקיפה", שכן "זה הצטייר בצורה כזאת ש...זה מה שהם מחפשים... שזה לא תיק של רצח או משהו כזה למרות שטכנית אני יודע שכן" (עמ' 357-359, 401-402).
הנאשם 1 טען, כי בשלב בו יצא עם הבלש עדי חממי כדי להצביע על הסמים וגם כשישבו לאחר מכן לעשן יחד בתחנה, הבלש סיפר לו שהנאשם 2 הפיל את כל האשמה עליו, סיפר לו במקטעים מה הנאשם 2 אמר בחקירה, ואמר לו שאם יוכיח שנאשם 2 משקר ושהוא עשה הכל, הוא בוודאות ישתחרר. על כן טען, כי הדברים השקריים שמסר לחוקר שי לזמי בחקירה התבססו על דברים שהבלש חממי אמר לו שהנאשם 2 מסר בחקירתו, ושבעצתו הוא הפיל הכל על הנאשם 2 ואמר שזה החליט פתאום לרצוח את המנוח. לשאלות בית המשפט וב"כ המאשימה הבהיר הנאשם 1, כי השקרים שמסר בהשפעת הבלש חממי הם דבריו שהנאשם 2 תכנן להרוג את המנוח; שהנאשם 2 בעט במנוח בעת הגרירה; שהם הרביצו למנוח עם אבנים; ושהוא פוחד מהנאשם 2 מאחר שאיים עליו (עמ' 360-362, 366-367, 370-371, 375, 398-402).
אשר לתכנון- הכחיש הנאשם 1 את טענת הנאשם 2 בחקירותיו, כי הוא תכנן מראש להרוג את המנוח ואף הצטייד בגרב לשם כך, והדגיש שאם היה מתכנן לרצוח את המנוח לא היה מצטייד בגרב אלא בכלי תקיפה; שלל את טענת הנאשם 2 כי הוא תכנן לקבור את המנוח; טען כי אם היו מתכננים את האירוע מראש, היו פועלים אחרת ולא עושים את הטעויות שהביאו למעצרם; ושב וטען ששניהם שיקרו בחקירה ושכל אחד מהם ניסה להוציא את עצמו מהתיק (עמ' 337-338, 381-382, 388-390, 396, 421). לגבי שיחת הטלפון בינו לבין הנאשם 2 לפני האירוע, טען כי היא נועדה לבדוק האם יש למנוח קרובי משפחה בארץ שעלולים להתנקם בהם לאחר שיכו את המנוח ויגנבו לו את הסמים, ואינה מעידה על תכנון לרצוח אותו; וכי אם היו מתכננים מראש לרצוח אותו, לא היו צריכים לפחד ממשפחתו (עמ' 336-337, 384, 396, 410-411). לגבי העובדה שהלכו ליער ללא הטלפונים הניידים שלהם, טען כי מאחר שתכננו לבצע עבירה פלילית של אלימות הקשורה לסחר בסם, הוא לא רצה שהדבר יתועד; וכי שיקר כשהפיל את האשמה לכך על הנאשם 2 (עמ' 383, 412). ולשאלה מדוע החליפו בגדים לפני האירוע, השיב שלא רצו ללכת ליער בבגדי עבודה (עמ' 383-384).