עוד טען הנאשם 2, כי לאחר שנציג הימ"ר הגיע לביתו והודיע להוריו שהוא מוזמן לחקירה, הוריו אספו אותו מהעבודה והסיעו אותו לתחנת המשטרה, שם נחקר תחילה בחשד לסחר בסמים; וכשנשאל בחקירה האם הוא רוצה להיוועץ בעורך דין, הוא שאל את החוקר למה הוא צריך עורך דין, וזה השיב שמדובר בעניין שולי ושהוא לא צריך עורך דין. בסיום החקירה נאמר לו להמתין במסדרון, ובשלב זה ניגש אליו חוקר אחר שאמר לו שהוא בבעיה, ביקש ממנו להתלוות אליו לחדר, ושם בנוכחות שני חוקרים נוספים אמר לו שהנאשם 1 סיפר להם הכל, שהם יודעים שמדובר ברצח ושהוא הולך למאסר עולם; לאחר מכן נכנס לחדר מפקד הימ"ר, אמר לו שהם יודעים הכל, שיגיד שנאשם 1 עשה הכל, גרר אותו ושהוא נקלע לסיטואציה בלית ברירה, והבטיח לו שאם יגיד זאת הוא יוכל ללכת הביתה, וכך הוא עשה (עמ' 464-466).
כשנשאל אם כתוצאה מכך אמר דברים לא נכונים בחקירות, השיב הנאשם 2 כי החוקרים הפעילו עליו לחץ ואיומים, שללו את זכויותיו ומפקד הימ"ר אמר לו להפיל הכל על הנאשם 1, ולכן חלק מהדברים שאמר בחקירות אינם נכונים. כך למשל דבריו שנאשם 1 איים עליו או שהוא פחד ממנו; שנאשם 1 בעט במנוח ונתן לו אגרופים בפנים, ובכלל שהכו את המנוח בבעיטות ואגרופים; שהוא עצמו הכה את המנוח, הגם שאינו זוכר אם עשה זאת; שרגלו התנפחה כתוצאה מכך שבעט במנוח, שכן לטענתו רגלו התעקמה כתוצאה מגרירת המנוח; שהחזיק את המנוח בעת שהנאשם 1 הכה אותו; שהנאשם 1 תכנן את הרצח לפרטיו ושיתף אותו בכך כבר ביום ראשון; או שהנאשם 1 הצטייד בגרב לפני האירוע ושהכה את המנוח עם גרב שבתוכו אבן. כשנשאל מדוע סיבך גם את עצמו אם החוקרים אמרו לו להפיל את הכל על הנאשם 1, השיב כי מפקד הימ"ר אמר לו להפיל הכל על הנאשם 1 אך להראות שהיתה לו מעורבות חלקית באירוע ואז הוא ישוחרר, וכך פעל. עם זאת הבהיר כי החוקרים לא אמרו לו מה להגיד מעבר לכך, לא אמרו לו לומר שהיו בעיטות, לא אמרו לו לספר על התכנון המוקדם, ולא אמרו לו שנמצא גרב בזירה או שידבר על גרב; אלא הוא שיקר והמציא פרטים אלו כדי לשוות אמינות לסיפורו ולהראות שאין לו קשר לאירוע על מנת שישחררו אותו (עמ' 467-472, 476-479, 481, 485-486, 488, 490, 494). לשאלה כיצד יתכן שהוא והנאשם 1 שיקרו באופן זהה, השיב כי הנאשם 1 הסביר בעדותו שהחוקרים אמרו לו כל מה שהנאשם 2 סיפר בחקירה, וכך הנאשם 1 "תיאם את העדות שלו לשלי" (עמ' 489-490).