לגבי האקדח טען הנאשם 2, כי לא ראה אקדח על המנוח בעת האירוע, וכי אינו זוכר באיזה שלב הנאשם 1 לקח את האקדח; ולשאלה מדוע אמר בחקירה שהחזיק למנוח את הידיים מאחר שפחד לאפשר לו לברוח בגלל האקדח, השיב שאינו זוכר שאמר זאת או למה אמר זאת. עוד הבהיר, כי הנאשם 1 לא איים עליו באמצעות האקדח, וכי שיקר כשאמר זאת מתוך לחץ ועל מנת לשוות אמינות לדבריו (עמ' 494-498).
לדבריו, מיד כשנפגש עם עורך דין סיפר לו על האיומים וההבטחות מצד השוטרים, ושני עורכי הדין שייצגו אותו יעצו לו לדבוק בגרסה שמסר ולכן חזר על הדברים גם בחקירות הבאות, זאת גם לאחר שראה שלא משחררים אותו למרות שהודה; וחזר על אותה גרסה שקרית במשך מספר חקירות, כי נשאל אותן שאלות (עמ' 472-474, 481, 485-486, 489, 499, 503-505).
דיון והכרעה
הפן העובדתי
כאמור, חלק נכבד מעובדות כתב האישום אינו שנוי במחלוקת בין הצדדים, כאשר המחלוקת העיקרית נסובה סביב עבירת הרצח בכוונה תחילה שיוחסה לנאשמים, דהיינו, האם תכננו מבעוד מועד להרוג את המנוח, והאם פעלו בהתאם לתכנית זו בכוונה לגרום למותו.
אין מחלוקת בין הצדדים, כי עובר לאירוע נרקמה עסקה בין הנאשמים לבין המנוח, לפיה הם ירכשו מהמנוח כ-70 גרם קנביס במחיר של 60 ₪ לגרם, הגם שהנאשמים מעולם לא התכוונו לשלם למנוח עבור הסם; וכי לאחר שהסם היה ברשותם, הנאשמים הובילו את המנוח ליער בתואנת שווא ששם יקבל את הכסף תמורת הסם. אין אף מחלוקת, כי הנאשמים תקפו את המנוח (הגם שיש מחלוקת לגבי היקף התקיפה); כי לאחר התקיפה הם גררו את המנוח לרכבו, הלכו לרכוש דלק ומצית על מנת להצית את הרכב, וכשחזרו הציתו את הרכב כשהמנוח בתוכו; הגם שלטענתם כיום, המנוח היה מת בעת הצתת הרכב. אין גם מחלוקת כי מותו של המנוח נגרם כתוצאה ממעשי הנאשמים.
לטענת המאשימה, ממכלול הראיות שהובאו על ידה הוכח כי הנאשמים רצחו את המנוח בכוונה תחילה, לאחר תכנון וביצוע פעולות הכנה, וללא שקדמה למעשה התגרות מצד המנוח; באופן שגם לאחר תיקון 137 לחוק ניתן להרשיעם בעבירה של רצח בנסיבות מחמירות.
המאשימה מתבססת בעיקר על גרסאותיהם המפלילות של הנאשמים, כפי שנמסרו בחקירותיהם במשטרה, במסגרתן תיאר כל אחד מהם את האירוע לפרטי פרטים; כאשר למעט נקודות בודדות, שלגביהן ניסה כל אחד מהם להטיל את האחריות על האחר בנסיון להציל את עצמו (בעיקר בשאלה מי היה יוזם ומניע האירוע שהכה ראשון במנוח, ומי נגרר אחריו), הם מסרו סיפור עובדתי כמעט זהה. לדברי ב"כ המאשימה, אמרותיהם המפורטות של הנאשמים במשטרה עולות בקנה אחד זו עם זו ומחזקות זו את זו; והראיות העצמאיות הנוספות שהובאו מחזקות גם הן את אמרותיהם, כך שלא נותר ספק סביר בדבר אשמתם.