לשיטת המאשימה, יש לדחות את גרסתם החדשה של הנאשמים, שנמסרה לראשונה רק בפרשת ההגנה, בהיותה לא אמינה; יש לדחות את טענות הנאשמים בנוגע לקבילות ומשקל אמרותיהם במשטרה; ולהעדיף את אמרותיהם במשטרה על פני עדותם בבית המשפט.
מנגד, טענו באי כח הנאשמים, כי אמרותיו של הנאשם 2 במשטרה אינן קבילות, לא כאמרות חוץ של נאשם ביחס אליו ולא כאמרות של עד בנוגע לנאשם 1; שכן הן נגבו תוך הפרת זכותו להיוועץ בעורך דין, החל בחקירתו הראשונה וביתר שאת מעת שיחתו עם מפקד הימ"ר, ותוך שימוש בתרגילי חקירה פסולים שהביאו אותו למסור גרסה שקרית על מנת לחלץ את עצמו ולהפליל את הנאשם 1.
מכל מקום נטען, כי לא ניתן להסתמך על אמרות הנאשמים כאמרות אמינות, שכן בהשפעת תרגילי החקירה הפסולים של צוות החקירה, ניסה כל אחד מהם "להפיל" את האשמה על האחר. ב"כ הנאשם 1 טענו בהקשר זה, כי גם אם ייקבע שאמרותיו של הנאשם 2 קבילות, הרי שהן לא אמינות, רצופות סתירות ושקרים, ולא ניתן לבסס עליהן כל ממצא ראייתי. כן נטען, כי גם הנאשם 1 מסר גרסה שקרית בה הפליל את הנאשם 2 לאחר שהבלש חממי סיפר לו מה הנאשם 2 אמר בחקירות.
בהקשר זה טענו ב"כ הנאשמים, כי המאשימה התעלמה מהשוני בין אמרות הנאשמים בחקירות, ובסיכומיה לא ביקשה לאמץ אף אחת מהגרסאות במלואה, אלא ניסתה ליצור סיפור מעשה שבו ייחסה לשני הנאשמים יחד את הפרטים החמורים ביותר שמסר כל אחד מהנאשמים לגבי האחר, תוך התעלמות ממה שכל אחד מהם סיפר לגבי עצמו; וכי מעבר לבעייתיות הטמונה בטיעון זה של המאשימה, הרי שהתרחיש המשולב שיצרה הוא תרחיש מופרך ולא מבוסס.
על כן, ביקשו ב"כ הנאשמים, כי בית המשפט יאמץ את הגרסה שמסרו הנאשמים בעדויותיהם בבית המשפט, שלטענתם מהווה את התרחיש הסביר וההגיוני ביותר, שאף מתיישב ונתמך ע"י מכלול הראיות הנוספות שהובאו.
בשים לב לגדרי המחלוקת, אבחן להלן תחילה את טענות הנאשמים ובאי כוחם בנוגע לקבילות אמרותיהם במשטרה. בהמשך אבחן את משקלן ואמיתות תוכנן של אמרות הנאשמים במשטרה; את הראיות החיצוניות הרלוונטיות ליריעת המחלוקת; ואת משקלן ומהימנותן של עדויות הנאשמים במשטרה. בסופו של דבר, על סמך הבחינה האמורה, אקבע ממצאים לגבי אופן קרות האירוע בפן העובדתי.
א. הטענות נגד קבילות אמרות הנאשמים בחקירותיהם
לטענת באי כח הנאשמים, כמפורט בהרחבה בסיכומיהם, בחקירות הנאשם 2 נפלו פגמים רבים כתוצאה מתרגילי חקירה פסולים, שהביאו לפגיעה קשה בזכותו להיוועץ בעורך דין, ועל כן יש לפסול את כל אמרותיו. כן טענו, כי פסילת אמרותיו של הנאשם 2 מכח כלל הפסילה הפסיקתית, משליכה גם על קבילותן כאמרות של עד ביחס לנאשם 1.