אביו של הנאשם 2, מר אלי מצלאווי העיד, כי ביום חקירתו הראשונה של הנאשם 2, הוא הגיע הביתה ופגש ליד חניית הבית שני אנשים שהציגו עצמם כחוקרים או בלשים ממרחב לכיש, הציגו תעודת שוטר ואמרו לו שנאשם 2 נדרש לחקירה או לעדות; הוא אמר שבנו בעבודה ושאל אם יש צורך בייצוג משפטי, והשוטרים השיבו בשלילה ואמרו שהוא כנראה היה עד לאירוע כלשהו. לדבריו, הוא התקשר לחברו הרצל מויאל שהוא רפ"ק במשטרה והתייעץ איתו, וזה אמר לו שאם נאמר שמדובר בעדות קצרה, אין צורך בייצוג ושייגש למסור עדות. לדבריו, אמר לשוטרים שהנאשם 2 בעבודה וביקש להביא אותו לתחנה בעצמו, ואכן נסע עם אשתו לאסוף את הנאשם 2 מעבודתו והביאו לתחנת המשטרה בשדרות.
לדבריו, בתחנת המשטרה ראה שוב את הבלש שהיה בביתו (בהמשך הבהיר העד כי מדובר ברפ"ק מיכאלי), שאל כמה זמן זה יארך ואם יש צורך בייעוץ משפטי, וזה השיב שאין לו מה לדאוג, שמדובר בעדות קצרה ושהם יכולים להמתין לנאשם 2 בתחנה. לאחר זמן מה, פנה ליומנאי כדי לברר מה קורה וזה השיב שאינו יודע ושמדובר בחקירה של ימ"ר לכיש; לאחר שעות נוספות פנה שוב ליומנאי והתעקש לדבר עם אחד השוטרים, אחד מהם ירד ואמר לו שיש חקירה, ולשאלתו אם יש צורך בייעוץ משפטי השיב שהכל בסדר ושהנאשם 2 יסיים וילך הביתה; ולאחר כשעה נוספת כשפנה שוב, השוטרים סירבו לפגוש אותו. הוא פנה שוב לחברו אשר חזר אליו לאחר כ-40 דקות, ואמר לו שאינו יודע לספר לו מה קורה ושילכו הביתה, ובסביבות השעה 22:00-23:00 בלילה הם חזרו לביתם. לדבריו, בשום שלב לא נאמר לו שהנאשם 2 חשוד בדבר, ורק בשעה 02:30 לפנות בוקר הודע לו שבנו נעצר בחשד לרצח ושעליהם להגיע לבית המשפט (עמ' 514-516).
בחקירתו הנגדית שלל העד את טענתו של רפ"ק מיכאלי, לפיה בשלב מסוים נאמר לחברו הרצל מויאל שעליהם לשכור עורך דין, וטען כי אמנם לא נכח ליד חברו בעת שזה שוחח עם רפ"ק מיכאלי, אך הוא סבור שחברו היה מעביר המלצה כזו לידיעתו (עמ' 516-517). יוער, כי למרות פער הגרסאות לגבי השיחות שהתקיימו בין רפ"ק מיכאלי להרצל מויאל, הלה לא הובא כעד מטעם ההגנה.
הנאשם 1 טען, כי עוד לפני שיצא עם הבלשים חממי ובוסקילה להצביע על מיקום הסמים, הוא כבר ראה את הנאשם 2 נמצא שם "עם דמעות בעיניים ועם תיק שחור על הגב" והבין שמשהו קרה; וכשיצאו, הבלש חממי "אומר לי אתה לא יודע מה השותף שלך אמר עלייך, אני במקומך חושב אחרת, לרצוח בן אדם זה לא קל, איפה הנשק, כל מיני הערות כאלה נזרקות שם, גם נזרקו הערות ביניים, זו לא שיחה רצופה ואני מבין באותו רגע שמשהו נאמר... נזרקים עוד כל מיני משפטים שהוא אומר לי, מה, הרבצת לו עם אבן? ואתה לא נראה בן אדם שמתכנן רצח והבנתי, פחות או יותר, מהדברים שהוא אמר לי מה קרה בחקירה עם [הנאשם 2]" (עמ' 360 ש' 4-14).