לטענתו, לאחר החקירה אמר לו החוקר להמתין בחוץ והושיב אותו במסדרון, ואז חוקר אחר "בא אליי ואומר לי 'אתה בבעיה, בוא תתלווה אליי לחדר'"; ובחדר, בנוכחות שני חוקרים נוספים, אמר לו החוקר שהנאשם 1 "פתח עליו" ושהם יודעים שמדובר ברצח, אמר שהוא הולך למאסר עולם, החל להטיח בו איומים ושלל את זכויותיו. לאחר מספר דקות נכנס מפקד הימ"ר, ו"הרבה לפני שהוא בכלל מסביר לי את הזכויות שלי... על מה בכלל חוקרים אותי... מפקד הימ"ר אומר לי 'אנחנו יודעים על הכל. בוא תגיד ששותף שלך עשה הכל והוא גרר אותך לאותה סיטואציה ואתה בלית ברירה נכנס לאותה סיטואציה'... הוא הבטיח לי שאם אני אגיד ש[הנאשם 1] עשה אז הוא יוציא אותי הביתה. ואני הקשבתי לו" (עמ' 466).
לשאלת הסנגור השיב הנאשם 2, כי פגש סנגור לראשונה רק "לאחר כל הסאגה הזאת של החקירות, לקראת הסוף"; ולאחר שמיעת הערות בית המשפט וב"כ המאשימה, השיב כי נפגש לראשונה עם עו"ד סיימון בהארכת המעצר הראשונה בבית המשפט, ולאחר מכן שכר את שירותיו של עו"ד חימי. לטענתו, עו"ד וייס ממשרד עו"ד חימי נפגש עמו ואמר לו לדבוק בגרסה שמסר ולא לשנותה, ולכן המשיך למסור את אותה גרסה גם בחקירות הבאות. לשאלת בית המשפט, אישר הנאשם 2 כי בעת המפגש עם עו"ד סיימון בבית המשפט ולאחר מכן כשנפגש עם עו"ד וייס, הוא סיפר להם שהחוקרים איימו עליו והבטיחו לו שישתחרר ושמסר את גרסתו בשל הלחץ שהופעל עליו; וחזר על כך שנאמר לו לדבוק בגרסתו (עמ' 472-474).
בחקירתו הנגדית, כאשר התובעת הפנתה אותו לדברים שמסר באמרותיו השונות לגבי התכנון ואופן ביצוע הרצח, השיב הנאשם 2 שמסר באמרותיו דברים לא נכונים, כתוצאה מלחץ ואיומים שהפעילו עליו החוקרים; כאשר החוקר הנוסף אמר לו ש"הלך עליו", איים שמוצבת לו גיליוטינה מעל הראש ושהוא הולך למאסר עולם, אך הדברים לא הוקלטו. כאמור טען, כי החוקרים אמרו לו להגיד שהנאשם 1 תכנן ועשה הכל, ואמרו לו שאם יפיל הכל על נאשם 1 הוא ילך הביתה; והוא פשוט אמר את מה שאמרו לו, והמציא סיפור כדי להיראות אמין.
הנאשם 2 הבהיר, כי השוטרים שהלחיצו אותו הם אלו שהיו בחדר אליו הוכנס לאחר החקירה, עם מפקד הימ"ר והחוקר מליחי, אך הוא לא זוכר את שמותיהם; וכי החוקרים לזמי ובניטה לא נמנו עליהם. כן הבהיר, כי האיומים אליהם הוא מתייחס הם האמירה שיש לו גיליוטינה מעל הצוואר והסיטואציה כולה בה "כשמכניסים אותך לתוך חדר ואומרים לך 'אנחנו יודעים על הרצח, אנחנו יודעים מה קרה, השותף שלך פתח עליך הכל, מוצב עליך גליוטינה' זה לא איומים? זה לא לפנות אל בן אדם בצורה של לרמוס את הבן אדם? זה לא?" (עמ' 501 ש' 8-10, וכן עמ' 503 ש' 6-10, עמ' 510 ש' 25-30). לגבי הטענה שאם מפקד הימ"ר היה מפעיל עליו לחץ, הוא לא היה עומד על כך שלא רצח את המנוח אלא היה נשבר ומודה, השיב הנאשם 2 כי "זה מה שהנחו אותי לפני זה. 'תפיל הכל על [הנאשם 1]'... ההתנהגות הפסולה היא שמעלים אותך לחדר ולא מסבירים. זאת ההתנהגות, זה האיומים, הלחץ, הרמיסה של הבן אדם" (עמ' 512 ש' 22-27).