לדבריו, בסוף התשאול, כשכבר היה ברור שהנאשם 2 מעורב באירוע, הוא עצר את התשאול, אמר לנאשם 2 שעליו למסור את הדברים בעדות ואמר לחוקר מליחי "הוא הופך לחשוד, תחקור אותו תחת אזהרה ותקח ממנו עדות" (עמ' 29). לשאלה מדוע לא מצא לנכון לעצור את התשאול כדי להזהיר את הנאשם 2 בחשד לרצח, השיב "אני נכנסתי לתשאול הזה לכאורה מול בן אדם שהוא נורמטיבי, שמשהו פה לא מובן, יש פה סיפור שהוא לא מובן. אין פה שום חשד כנגדו. היה פה איזה סיפור של סמים. אמנם היו פה הרבה סתירות ודברים שצריכים לבדוק אותם, אבל זה לא היה חקירה, בשלב הזה הוא לא היה חשוד... הוא לא חשוד מבחינתי ברצח"; והסביר כי בתחילה הנאשם 2 הציג את עצמו כמי שנקלע לסיטואציה, שהנאשם 1 עשה הכל והפתיע אותו, אך כשסיפר על כך שהלכו לקנות דלק והלכו לשרוף את הרכב, הוא עצר את התשאול והורה לחוקר מליחי לחקור אותו תחת אזהרה (עמ' 32-33).
בחקירתו הנגדית שלל מפקד הימ"ר את הטענה שעוד לפני שנכנס לתחקור הנאשם 2 היה לו ברור שהוא חשוד ברצח ולא בעבירות סמים; ועמד על כך שבשלב זה הנאשם 2 לא היה חשוד ברצח מבחינתו, אלא "אדם שיש לו איזושהי מעורבות לא ברורה שאני רוצה לדבר איתו" (עמ' 51 ש' 11-12). לטענתו, החוקר מליחי קרא לו שייכנס איתו לחדר, אך הוא לא יודע אם הנאשם 2 ביקש זאת ומליחי לא אמר לו שדיבר איתו קודם, או מה הנאשם 2 עומד לספר (עמ' 41-43).
רפ"ק מיכאל מיכאלי, רמ"ח תשאול בימ"ר לכיש, העיד כי עם קבלת הדיווח על נעדר הוא הגיע לזירה עם גורמים נוספים, והוחלט תחילה שתחנת שדרות תמשיך לטפל באירוע; אך למחרת, כשהוברר שהנשק של המנוח לא נמצא בין שרידי הרכב, הוחלט להתייחס לאירוע כתיק רצח והימ"ר התבקש לטפל בתיק. לגבי הטענה שבוצע תרגיל במסגרתו הנאשמים נחקרו בחשד לרצח במסווה של חקירת סמים, השיב שזה לא נכון ושלא נעשתה כל תחבולה, אלא החקירה התפתחה בשלבים. תחילה לא היה ברור להם שהנאשמים הם אלו שרצחו את המנוח; הנאשם 1 הובא למתן עדות מאחר שמבדיקת הטלפון של המנוח עלה שהוא היה האחרון ששוחח עמו; הנאשם 2 הובא תחילה כעד שכן הנאשם 1 הזכיר אותו, ולאחר שהנאשם 1 קשר אותו לעבירות סמים הוא נחקר בקשר לכך בלבד; ורק בשעות המאוחרות של הלילה התברר שהם קשורים לרצח והם נחקרו באופן גלוי בחשד לרצח. לדבריו, לו היה סבור שהנאשם 2 חשוד ברצח מלכתחילה, לא היה מאפשר לבני משפחתו להביאו לתחנה אלא היה מורה על מעצרו (עמ' 206, 209-210 וכן בעמ' 243).