בחינת מכלול הנסיבות בענייננו מעלה, כי למרות שבמעמד התשאול ע"י מפקד הימ"ר והחוקר מליחי הופרו זכויותיו של הנאשם 2 (לפחות מהרגע שהוא קשר עצמו לאירוע), שכן לא הובהר לו שהוא חשוד ברצח ושכל מה שיאמר יכול לשמש כנגדו, והוא לא הועמד על זכותו לשתוק ועל זכותו להיוועץ בעורך דין; הרי שאין מקום לפסול אמרה זו, נוכח המבחנים שנקבעו בהלכת יששכרוב.
ראוי לזכור, כי לפני כניסתו לתשאול, שהה הנאשם 2 מספר שעות בתחנת המשטרה, ומספר דקות קודם לכן הסתיימה חקירתו באזהרה בחשד לביצוע עבירות סמים הקשורות במנוח; כשהוא עצמו יודע היטב שהוא אחראי למות המנוח, ושלצוות החקירה יש ראיות נוספות היכולות לקשור אותו לעניין זה (כך יכל להבין מהשאלות שנשאל לגבי יציאתו עם הנאשם 1 מהבית ולגבי הנסיון לרכוש פנס בתחנת דלק "פז", מהתייחסות החוקר בניטה לחבלות שעל גופו ודבריו שהוא לא מספר את כל האמת, וכן מדברי החוקר מליחי שיש בידיהם נתונים הקושרים אותו לרצח). כאמור, הנאשם 2 אף הבין שהנאשם 1 סיפק לחוקרים יותר מידע ממה שסיכמו מראש (לגבי עסקת הסמים עם המנוח), ונראה כי יזם את השיחה עם החוקר מליחי ובהמשך עם מפקד הימ"ר, תוך טענה שאין חולק כי היא שקרית, לפיה הוא עצמו כלל לא קשור לרצח, הוא יודע מי רצח את המנוח, אך חושש לחייו ומבקש הגנה; וזאת לאחר מחשבה ושקילה כיצד לחלץ עצמו מהחשד ההולך ומתבסס בידי היחידה החוקרת, לגבי מעורבותו ברצח. נסיונו המניפולטיבי למדי של הנאשם 2 לחלץ עצמו מהחשדות שהצטברו נגדו, ולקבל הבטחות והקלות ממפקד הימ"ר תמורת מסירת גרסתו, מומחש באופן ברור בהאזנה לדיסק התשאול.
מהאמור עולה, כי גם אם הנאשם 2 לא הועמד במהלך התשאול על כך שהוא חשוד ברצח, הוא ידע עוד לפני כן שמתחיל להתבסס נגדו חשד בקשר לרצח המנוח; היה מודע למכלול זכויותיו כפי שהודעו לו זמן קצר לפני כן בתחילת החקירה הראשונה; ונראה כי בחר באופן מודע ומחושב (זאת כבר בחקירתו הראשונה) לוותר על זכותו להיוועץ בעורך דין, כאסטרטגיה וכחלק מהמצג שהציג בפני החוקרים, לפיו הוא אדם נורמטיבי, משכיל, שאינו מעורב בפלילים ושאין לו שום קשר לאירועים (מצג שדוגמא לו עולה בבירור מהתשאול המוקלט עם מפקד הימ"ר).
בהקשר זה נקבע בפסיקה, כי במקרה בו לא ניתנה אזהרה פורמלית, אך בנסיבות העניין ברור שהנחקר היה מודע לכך שהוא נחקר על ידי איש מרות, לא יהא בכך כדי לפסול את האמרה; כך למשל במקרה בו נגבתה הודעה באזהרה ולאחריה נגבו הודעות נוספות ללא אזהרה (ראו י' קדמי, על הראיות, שם בעמ' 92-93). בע"פ 698/01 ג'באלי נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (22.10.02) נדון מקרה דומה לענייננו, בו התנהלו שיחות בין המערער לבין שני שוטרים, בהן קשר עצמו ואדם נוסף לרצח ואמר שאינו מודה מחשש שלא יהיה מי שיטפל בבני משפחתו, כאשר בשיחות אלו הוא לא הוזהר והשיחות לא הוקלטו אלא תועדו במזכרים. בית המשפט העליון קיבל את ההסבר, כי השיחות לא הוקלטו והמערער לא הוזהר מאחר שלא דובר בחקירה אלא בשיחות בעקבות דבריו שהוא יכול לעזור למשטרה, וכי מאחר שהמערער נחקר תחת אזהרה מספר פעמים, לרבות מוקדם יותר באותו יום, הרי שהוא ידע היטב בשל מה הוא עצור; ועל כן נקבע כי העדר האזהרה אינו פוגם בקבילות דבריו של המערער באותן שיחות.