הנאשם, מר ד. מוקין : אמרתי את זה עכשיו כמה פעמים, התקופה, כל המפגעים, היו פיגועים יום יומיים של ירי, הוצאתי רישיון בגלל התקופה שהיינו בה, הוצאתי רישיון לנשק, אמרתי אני אשים אותו עלי למקרה שאני אתקל במשהו שאני אוכל לתת מענה ראשוני ואני גם ממש כמה מטרים מג'נין, אני לא יכול לדעת מה יש לו באוטו, אני לא יודע מה המצב הנפשי והפסיכולוגי הוא פשוט מטורף שהחליט להתנפל עלי באמצע הכביש,.... שזה כביש גישה שהוא רק לתושבי גן נר אין שם אף אחד אחר זה רק עוד 400 מטר זה השער של גן נר אין שם אף אחד חוץ מזה אז אני באותן שניות מתחילת האירוע ישר נכנסתי לפחד והייתי חייב להתגונן ולשלוף ולהרתיע את הבן אדם הזה".
מהאמור עולה, כי הנאשם לא הצליח לספק הסבר ממשי לשאלה מדוע סבר כי המנוח הינו מחבל שבכוונתו לבצע פיגוע, להבדיל מנהג אשר אינו שבע רצון מהתנהלות הנאשם בכביש, מעבר להסבריו באשר לתקופה הביטחונית המתוחה בה אירע האירוע ומעבר לעובדה, כי המנוח הינו ערבי. לדידי, בהסברים אלה אין כדי להניח את הדעת והם אף אינם דרים בכפיפה אחת זה עם זה ואינם מתיישבים עם התנהגות הנאשם בפועל.
כאמור, אילו סבר הנאשם באמת ובתמים כי מדובר באירוע פח"ע, הדעת נותנת, כי היה מתנהל באירוע באופן שונה ולא היה מגיע מיוזמתו עד למנוח כדי לירות באוויר מעל לראשו. חתירה למגע, כפי טענת הנאשם, אין פירושה היצמדות למנוח והמשך הסלמת האירוע. מן העבר השני, אם הנאשם אכן לא חשש לחייו באותו שלב של האירוע, לא ברור מדוע המשיך לירות באוויר ולהתעמת עם המנוח.
- לאור האמור, אני דוחה את טענת הנאשם לפיה, פעל תחת הרושם כי עסקינן באירוע פח"ע ומפני שחשש, כי המנוח הינו מחבל. הגעתי לכלל מסקנה, כי הנאשם יצא מרכבו כשאקדח שלוף בידו ללא הצדקה עניינית ומהותית ופעל באופן שאינו נדרש ושאינו מידתי בהתחשב בנסיבות. כך סבורני, כי אלמלא פעל הנאשם כאמור, הרי שהאירוע לא היה מסלים כפי שאירע בפועל, אלא היה מסתיים באופן שונה לחלוטין.
- עם זאת, לאור העובדה, כי הנאשם ירה באקדח באוויר ולא ירה לעברו של המנוח, הרי שסבורני, כי לא היה בכוונת הנאשם להביא למותו של המנוח בשלב זה של האירוע. אין חולק, כי לו רצה הנאשם במות המנוח בשלב זה, או אף בפגיעה גופנית במנוח, הרי שלא הייתה לו כל מניעה לעשות כן והוא יכול היה לירות במנוח ולפגוע בו. העובדה שהנאשם לא עשה כן מלמדת, כי בשלב זה של האירוע, הנאשם אמנם פעל באופן שאינו נחוץ ושאינו מידתי, אך לא חפץ במות המנוח, או בפגיעה בו באמצעות שימוש באקדח.
חלקו השני של האירוע
- חלק זה כולל את המאבק בין הנאשם לבין המנוח אשר החל לאחר הירי השני של הנאשם באוויר ליד רכב המנוח, הגעתם של השניים לשול הנגדי של הכביש ליד המעקה, התגוששותם על הארץ וירי שני כדורים מאקדחו של הנאשם, אשר אחד מהם הביא לבסוף למות המנוח.
- על פי הנטען בכתב האישום, תגרת הידיים שהתלקחה בתוך הטויוטה כשהמנוח ישוב במושב הנהג, נמשכה אל מחוץ לרכב, לכל רוחב הכביש ועד למעקה בצידו השני של הכביש. כל אותה עת, בעודו מתקוטט ומחליף מהלומות עם המנוח, אחז הנאשם באקדחו הדרוך. בסמוך למעקה, נפלו הנאשם והמנוח ארצה והמשיכו להתגולל ולהחליף מהלומות. בתוך כך, ירה הנאשם במנוח שתי יריות בפלג גופו העליון, מטווח קרוב: האחת בחזהו והאחת בכתפו וזאת, על פי הנטען, בכוונה להמיתו.
- בהקשר זה יצוין, ראשית, כי בתחילה הסברה הייתה, כי הירי שהביא למות המנוח בוצע על ידי הנאשם לאחר שלב זה של המאבק וכאשר המנוח קם ונמלט חזרה לרכב הטויוטה. זאת, בהתאם לחוות דעתו הראשונית של ד"ר אנדריי קוטיק מהמכון לרפואה משפטית באבו כביר מיום 24.5.23 (ת/81).
בחוות דעת ראשונית זו, שכותרתה "ממצאים ראשוניים", סיכם ד"ר קוטיק את הממצאים העיקריים והם: פצע כניסת קליע בגב - מעבר תעלת הקליע דרך הלב והריאה השמאלית ופצע יציאת קליע בחזה, פצע כניסת קליע בכתף השמאלית (בצד האחורי) - מעבר תעלת הקליע דרך הרקמות הרכות ופצע יציאת קליע בקדמת הכתף השמאלית, פצעי שפשוף בראש ובגף הימני התחתון, סימני טיפול רפואי - פצע חתך כירורגי בגו משמאל.