על פרשת ההגנה נמנתה עדות הנאשם וכן עדות גיסו של הנאשם, מרכוס דניאל פינקלשטיין.
- לאחר שהובאו ראיות הצדדים עד תום, סיכמו הצדדים את טענותיהם בכתב.
יצוין, כי בתחילה, במסגרת פרשת ההגנה נשמעה עדות הנאשם בלבד. לאחר שהוגשו סיכומי המאשימה בכתב ובטרם הוגשו סיכומי ההגנה בכתב, ביקש ב"כ הנאשם להעיד עד הגנה נוסף, מרכוס דניאל פינקלשטיין, חרף השלב בו נמצא ההליך. בשים לב לעמדת המאשימה, התרנו את שמיעת עדותו של עד הגנה זה. לאחר שמיעת עדותו, כאמור, השלימו הצדדים את סיכומיהם בעל פה.
להלן יובאו עיקר טיעוני הצדדים, כפי סיכומיהם.
עיקר טיעוני המאשימה בסיכומיה:
- במסגרת סיכומיה בכתב טענה המאשימה, כי היא הוכיחה מעבר לכל ספק סביר שהנאשם גרם למותו של המנוח בכוונה ויש להרשיעו בעבירת הרצח. כן טענה, כי הוכיחה מעבר לספק סביר שהנאשם ביצע את העבירות הנוספות המיוחסות לו בכתב האישום ולכן יש להרשיעו גם בעבירות אלה.
- המאשימה ציינה, כי כנגד הנאשם הוגש כתב אישום בעבירת רצח, בו נטען, כי הנאשם ירה במנוח בכוונה להביא למותו. לצד עבירה זו הואשם הנאשם בשורה של עבירות נוספות: נהיגה בפסילה, נהיגה בשכרות, הדחה בחקירה וחבלה במזיד ברכב. על פי קו ההגנה של הנאשם, הירי שגרם למותו של המנוח נגרם מכדור שנפלט תוך כדי מאבק ולכן, לכל היותר מדובר בגרם מוות ברשלנות. המאשימה הבהירה, כי אין מחלוקת על עצם העובדה שהנאשם הוא זה שירה וגרם למותו של המנוח. כך גם אין מחלוקת על כך שהנאשם הגיע לזירת הרצח כשהוא נוהג בפסילה, בשכרות ותחת השפעת סמים. בלב המחלוקת ניצבת שאלת היסוד הנפשי והיא, האם הנאשם התכוון לגרום למותו של המנוח. לטענת המאשימה, כפי שהוכח במהלך שמיעת הראיות, לא זו בלבד שהנאשם היה מודע היטב לכך שלחץ על ההדק, פעמיים, וירה במנוח, אלא שהוא עשה זאת בכוונת תחילה, מתוך רצון ברור להביא למותו של המנוח.
- המאשימה פירטה את השתלשלות העניינים שקדמה לאירוע נשוא כתב האישום, במהלכו ולאחריו, כפי העולה מהעדויות שנשמעו ומהראיות שהוגשו. כן ציינה, כי גרסת ההגנה לאורך ניהול ההליך הייתה, כי הכדורים שירה הנאשם במנוח נפלטו מבלי משים מאקדחו. לטענת הנאשם, הוא לא התכוון לרצוח את המנוח, לא לחץ על ההדק במתכוון ולא ידע שההדק נלחץ בטעות אגב המאבק. דא עקא, טענה המאשימה, שהנאשם עצמו החזיק בקווי הגנה שונים במהלך חקירותיו במשטרה ושינה את גרסתו מחקירה לחקירה.
- לטענת המאשימה, גרסתו של הנאשם התפתחה והשתנתה לאורך חקירותיו במשטרה, הייתה לא עקבית ובלתי הגיונית ומספר גרסאותיו לאירוע זהה למספר חקירותיו. כך, בחקירתו הראשונה טען הנאשם, כי חש מאוים על ידי המנוח מיד כשיצא מרכבו, באופן המקים לו טענה של הגנה עצמית. בהקשר זה טען, כי ירה מספר כדורים באוויר כאשר המנוח הגיע אליו ובהמשך, כאשר המנוח רץ חזרה לכיוון רכבו, הנאשם ירה לעברו עוד 2-3 כדורים כדי לנטרל אותו. הנאשם מסר גרסה דומה גם בשחזור שנערך עימו. עם זאת, הדגישה המאשימה, כי בשום שלב בשחזור, או בחקירתו הראשונה, הנאשם לא הזכיר שהמנוח אמר משהו שגרם לו לחשוב שהמנוח עומד להוציא כלי נשק מהרכב.
- המאשימה הדגישה, כי ישנם פרטים מהותיים אותם נמנע הנאשם מלציין בחקירתו הראשונה ובשחזור. כך, הנאשם לא סיפר כי הוא זה שיצא במהירות מרכבו וזינק לעברו של המנוח, תוך שהוא שולף כלי נשק ומיד יורה באוויר וכי נקודת המפגש בין השניים הייתה דווקא סמוכה לרכבו של המנוח, כפי שהודה בעדותו בבית המשפט. עוד לא סיפר הנאשם, כי המנוח לא היה חמוש בכלי נשק כלשהו ושעד לחלק מאוחר של האירוע, כולל בשלב ההתקוטטות של השניים לאורך הכביש, הוא כלל לא חשש לחייו, כפי שמסר בהודעותיו המאוחרות. זאת ועוד, הנאשם לא הזכיר מאום על כך שהמנוח איים על חייו תוך שרץ חזרה לרכבו, כפי שטען בחקירתו השנייה. לטענת המאשימה, הנאשם נזכר באיחור להוסיף פרט זה על מנת להצדיק את הירי לעבר המנוח.
- המאשימה הוסיפה, כי בחקירתו השנייה במשטרה, הנאשם שינה את גרסתו באשר למיקום ולנקודת הזמן בהם חש איום על חייו מצד המנוח. כך טען, בניגוד לחקירתו הראשונה, כי חש איום מצד המנוח רק לאחר שהתקוטטו ליד המעקה בצד הכביש והמנוח חזר בריצה לרכבו תוך שהוא מאיים על חייו, אז הנאשם ירה כדי לנטרל את המנוח. המאשימה הדגישה, כי איום זה מצד המנוח, שלא הוזכר כלל בחקירתו הראשונה של הנאשם ואף לא בשחזור שנערך עימו בליל האירוע, הפך בחקירתו השנייה ללב גרסתו, כאיום המבסס הגנה עצמית ומצדיק ירי במנוח על מנת להרוג אותו.
- בחקירתו השלישית, הוצגו לנאשם ממצאי חוות הדעת הפתולוגית מהם עולה, כי המנוח נורה מקדימה ומטווח קצר ולא כפי שהובן מהסרטון, במהלך מנוסתו לרכב וכשהיה בגבו לנאשם. לטענת המאשימה, ממצאים אלה הביאו לשינוי נוסף בגרסתו של הנאשם ולפיה, הכדורים שפגעו במנוח וגרמו למותו נפלטו בזמן המאבק בצד הכביש, סמוך למעקה. כן לפי גרסה זו, הנאשם לא התכוון לירות את הכדורים, לא שמע את שריקות הכדורים שנורו, לא הבחין בהם, לא חש ברתע האקדח, לא שם לב שלחץ על ההדק פעמיים ולא הבחין כשפגעו במנוח מטווח אפס.
- לטענת המאשימה, הנאשם ניסה לתרץ את מעשיו ואת התנהלותו במהלך האירוע בשלל תירוצים, אותם יש לדחות. סופו של יום, במשפט, הנאשם מיזג בין שתי טענות. האחת, הגנה עצמית - בנוגע להתנהלות שליוותה את מקבץ הירי הראשון לאוויר, מקבץ הירי השני לאוויר ומקבץ הירי הרביעי והאחרון. השנייה, פליטת כדורים לא מודעת - באשר להתנהלותו בנוגע למקבץ הירי השלישי, היינו, הכדורים שירה במנוח ושהביאו למותו. טענת הנאשם ביחס לירי זה היא, כי הכדורים נפלטו בטעות וכי הוא כלל לא היה מודע לכך ובוודאי שלא היה בכוונתו להרוג את המנוח באותו השלב. לעמדת המאשימה, יש לדחות את טענות הנאשם מכל וכל בהיותן בלתי אמינות ובלתי מתיישבות עם עובדות המקרה, עם השכל הישר, עם החוק ועם הפסיקה.
- באשר לטענת הנאשם להגנה עצמית, המאשימה הפנתה לתנאים שנקבעו בחוק ובפסיקה אשר בהתקיימם תעמוד לנאשם הגנה עצמית. לטענת המאשימה, במקרה דנן אף אחד מהתנאים האמורים אינו מתקיים ובוודאי שלא כולם יחד, כנדרש.
- באשר לתנאי הראשון - הרי שלא התקיימה במקרה דנן תקיפה שלא כדין. בהקשר זה טענה המאשימה, כי אין בסיס לטענת הנאשם לפיה, המנוח הוא זה שאיים או תקף את הנאשם. הגם שהנאשם ניסה לשוות להתנהלותו של המנוח בתחילת האירוע נופך מאיים, נראה שהתנהלותו של הנאשם הייתה מאיימת בהרבה, כפי העולה מעדויות עדי הראייה ואף מגרסת הנאשם עצמו. אף אם המנוח קילל ויצא מרכבו ובהמשך אף התקוטט עם הנאשם, הרי שהתנהלותו בשלב זה אינה עולה כדי תקיפה שלא כדין, שכן התנהלותו הייתה בתגובה למעשי הנאשם, שהחל את העימות והסלים אותו כל העת. לא זו אף זו, המנוח יצא מהרכב לאחר שהנאשם עמד בסמוך אליו עם נשק שלוף תוך כדי שהוא יורה ליד ראשו מספר כדורים באוויר. מכאן, שאף אם המנוח הדף את הנאשם בשלב זה, הרי שמדובר בניסיון להדוף אדם חמוש העושה שימוש בנשק חם והמסכן את ביטחונו.
- באשר לתנאי השני - לא נשקפה לנאשם במקרה דנן כל סכנה מוחשית. בהקשר זה טענה המאשימה, כי תיאור הנאשם את הסכנה המוחשית השתנה מן הקצה אל הקצה במהלך חקירותיו. בגרסתו הראשונית טען הנאשם, כי חש תחושת איום וסכנה כבר בתחילת האירוע. בחקירתו השנייה טען, כי רק בשלב בו המנוח נסוג לרכב, כשהוא מפנה את גבו לנאשם, הנאשם חש בסכנה ובאיום. יתרה מזו, הנאשם הבהיר בחקירותיו, כי לא זיהה כל כלי נשק אצל המנוח שיכול היה לסכן את חייו ועל כן, לא חש סכנה לחייו. כאמור, רק בחקירתו השנייה טען הנאשם, כי המנוח איים על חייו. הסברו של הנאשם כי היה מבולבל לאחר האירוע, על מנת להסביר את הפערים בגרסאותיו, הינו תירוץ קלוש שאינו מתקבל על הדעת. לטענת המאשימה, אלמלא הסרטון המתעד את האירוע, ככל הנראה הנאשם לא היה משנה את גרסתו. מעבר לסתירות בגרסת הנאשם ולהיותה של טענת האיום מצד המנוח טענה כבושה שעלתה רק בגרסתו המאוחרת של הנאשם, הרי שאין כל היגיון בטענת הנאשם לפיה, הוא חשב שהמנוח רץ לרכב במטרה להוציא נשק ולירות בו בשלב מאוחר זה של האירוע ולאחר שהנאשם ירה באוויר כבר מתחילתו. זאת ועוד, התנהגותו של הנאשם באירוע מלמדת כי לא סבר שהמנוח מחבל, כפי טענתו, כאשר הוא זה שהלך לכיוונו של המנוח ונעמד בצמוד אליו. הסבריו של הנאשם בהקשר זה בחקירתו הנגדית היו קלושים ביותר ובלתי אמינים ותשובותיו בחקירתו בהקשר זה מלמדות, כי פעל כפי שפעל מפני שכבודו נפגע.
- באשר לתנאי השלישי - מעשה ההתגוננות של הנאשם לא התבצע רק כשהיה דרוש באופן מידי כדי להדוף את התקיפה ולא פסק כשלא נדרש עוד להתגונן. בהקשר זה טענה המאשימה, כי הנאשם השתמש באקדח וירה ממנו מתחילת האירוע ועד לסיומו, עשרה כדורים, על אדם לא חמוש, עד לגמר התחמושת במחסנית. הנאשם ירה באקדחו ארבעה מקבצים נפרדים לאורך האירוע. כך, הנאשם ירה באוויר מספר כדורים מיד עם יציאתו מהרכב, ירה מספר כדורים באוויר כשהוא עומד צמוד למנוח שישב ברכב, ירה שני כדורים במנוח מטווח אפס בזמן שהשניים התקוטטו בסמוך למעקה בצד הכביש, כדורים שפגעו בליבו ובכתפו של המנוח, וכן ירה שלושה כדורים מכוונים לעברו של המנוח אשר נסוג לרכבו לאחר שכבר היה ירוי. לטענת המאשימה, הירי לא היה דרוש כלל ואילו שלט הנאשם ברוחו, מותו של המנוח היה נמנע, כשלחייו של הנאשם ממילא לא נשקפה כל סכנה.
- באשר לתנאי הרביעי - המנוח לא תקף את הנאשם והנאשם נכנס אל הסיטואציה בהתנהגות פסולה. בהקשר זה טענה המאשימה, כי הנאשם בהתנהגותו הפסולה אחראי באופן מלא למהלכו של האירוע כולו. הוא זה אשר קפץ מרכבו והסתער על המנוח, שלף את אקדחו ללא כל סיבה, ירה באוויר בסמוך לראשו של המנוח ללא סיבה וירה במישרין ומטווח קרוב במנוח, אדם בלתי חמוש, במהלך הקטטה. המאשימה הדגישה, כי אין ולא הייתה כל הצדקה להתנהגותו של הנאשם.
- באשר לתנאי החמישי - המנוח לא תקף את הנאשם והשימוש בנשק על ידי הנאשם היה בלתי נחוץ בעליל. בהקשר זה טענה המאשימה, כי הנאשם לא הניח כל תשתית ראייתית המצדיקה שימוש בנשק, לא באמצעות ירי לאוויר ולא כל שכן, באמצעות ירי כלפי אדם. בעניינו של הנאשם לא מתקיים אף לא אחד משני המבחנים, לא מבחן הנחיצות האיכותית ולא מבחן הנחיצות הכמותית. המנוח היה לא חמוש ולא עשה דבר שהצדיק שהנאשם ישלוף לעברו אקדח ויירה באוויר ובו, בכוונה להרוג אותו, עד לגמר התחמושת. המאשימה הוסיפה, כי תנאי הנחיצות מצריך בחינה של פוטנציאל הנזק שעלול היה להיגרם לנאשם. בענייננו, דומה שלא יכול היה להיגרם לנאשם נזק רב, שעה שהמנוח לא היה חמוש ולא היה מצויד בכלי תקיפה כלשהו, וכאלו אף לא נמצאו ברכבו.
- באשר לתנאי השישי - אין כל פרופורציה בין הנזק שנגרם למנוח לבין הנזק שצפוי היה להיגרם לנאשם. בהקשר זה טענה המאשימה, כי בסיטואציה בה הנאשם היה חמוש וביצע שימוש בנשק חם ואילו המנוח היה בידיים חשופות, אין כל פרופורציה, כאמור, ואף תנאי זה אינו מתקיים.
- לסיכום בהקשרה של טענת הנאשם להגנה עצמית, טענה המאשימה, כי אף לא תנאי אחד מהתנאים הקבועים בחוק ובפסיקה לצורך גיבושה של הגנה עצמית, אינו מתקיים. הנאשם היה במגע ישיר עם המנוח במשך האירוע כולו. הנאשם אישר, כי לא חשב שהמנוח מסכן אותו ברובו המכריע של האירוע, ושיקר במובהק בנוגע לנקודה היחידה במהלך האירוע לגביה טען כי הוא חש בסכנה ובאיום, קרי, הנקודה בה המנוח נמלט לרכבו כשהוא מפנה את גבו לנאשם. ברי, איפוא, כי מילות האיום ששם הנאשם בפיו של המנוח ברגעיו האחרונים לחייו הן שקר גס, לו נזקק הנאשם בשל רצונו לבסס טענה להגנה עצמית, בשלב בו חשב שהמנוח נפגע מהקליעים שירה הנאשם לעברו בעת שהמנוח נמלט לרכבו. בהינתן שקר גס זה ובהיעדר כל סכנה שנשקפה לחיי הנאשם במהלך האירוע, הרי שטענת הנאשם להגנה עצמית מופרכת, נעדרת כל בסיס ויש לדחותה בשתי ידיים.
- עוד התייחסה המאשימה לטענת הנאשם לפליטת הכדורים. בהקשר זה פירטה, כי טענה זו בעלת שתי רגליים. האחת, שני כדורים נפלטו מאקדחו של הנאשם מבלי שהתכוון ופגעו במנוח. השנייה, הנאשם לא הבחין בכך ששני הכדורים נפלטו מאקדחו ולא ידע שהוא פגע במנוח במהלך המאבק על הכביש. לטענת המאשימה, כל אחד מחלקיה של טענה זו מופרך בפני עצמו ושניהם יחד מופרכים כפליים. כך הדגישה, כי טענת הנאשם לפיה, הוא ביצע ירי מכוון של מחסנית שלמה, במספר מקבצי ירי, אך דווקא את שני הקליעים שגרמו למות המנוח הוא לא התכוון לירות ולא היה מודע לירי שלהם (היינו, לא שמע, לא ראה ולא הבחין ברתע), הינה מופרכת ויש לדחותה מכל וכל.
- המאשימה הטעימה, כי שני הכדורים שירה הנאשם במנוח מטווח אפס, בעת שהתקוטטו ליד המעקה בצד הכביש, נורו במקבץ הירי השלישי שירה הנאשם באירוע. זאת, אחרי שני מקבצי ירי לאוויר ולפני מקבץ הירי האחרון שהנאשם ירה לעבר המנוח כשזה נסוג לרכבו. כאמור, אחד מהכדורים פגע בכתפו של המנוח והשני פילח את ליבו והביא למותו. לטענתה, לא ייתכן, כי יתר מקבצי הירי שביצע הנאשם נעשו במכוון ודווקא הירי שפגע במנוח נעשה שלא במתכוון, כפי טענת הנאשם. כך גם לא ייתכן שהנאשם לא הרגיש בירי זה וזאת, ביתר שאת מקום בו עדי הראייה לאירוע, שהיו במרחק מהנאשם ומהמנוח, ראו ושמעו את הירי.
- המאשימה הוסיפה, כי יחסו של הנאשם למות המנוח מוכיח את טענותיה. כך, בשום שלב לא הביע הנאשם חרטה או צער על מותו של המנוח, לא מיד לאחר האירוע, לא במהלך חקירותיו ולא במהלך ניהול ההליך, או במהלך עדותו בבית המשפט. לטענתה, לא כך מתנהג אדם שמאקדחו נפלטו כדורים שגרמו למותו של חף מפשע. העובדה, כי גם בדיעבד הנאשם לא הצליח לגייס ולו שמץ של חרטה, מלמדת מה הייתה כוונתו ומה היה רצונו בזמן שלחץ על ההדק.
- מעבר לכך, טענה המאשימה, כי דבריו המפלילים של הנאשם עצמו בהתייחס לירי הקטלני מוכיחים את טענות המאשימה יותר מכל. מיד לאחר האירוע, הנאשם שוחח עם אחותו קריסטינה ועם רבש"צ הישוב יניב בן שימול. מתיאורו של הנאשם את האירוע בפני כל אחד מהם עולה במפורש, כי הוא ידע שירה במנוח במהלך הקטטה על הכביש, מטווח קרוב, ופגע בו. בהקשר זה הבהירה המאשימה, כי הן קריסטינה והן יניב אינם מסוכסכים עם הנאשם ונעדרי כל מניע לסבך את הנאשם. יתרה מזו. הנאשם עצמו אמר לשוטר שעצר אותו בסמוך לאחר האירוע, כי ירה באוויר הרבה פעמים עד שהיה צריך לבסוף לירות במנוח. לטענת המאשימה, מכלול אימרות אלה, שנאמרו כולן ברגעים שאחרי האירוע ומשקפות בצורה האותנטית ביותר את שאירע, מוכיחות מעבר לספק סביר שהנאשם ידע היטב כי ירה במנוח ופגע בו מטווח קצר שני כדורים וכי גרסתו לפיה, לא התכוון לירות ולא ידע שירה, שקרית ומופרכת.
- עוד טענה המאשימה, כי עדותו של הנאשם הוכיחה, כי האמת אינה נר לרגליו. גרסאותיו של הנאשם לאירוע השתנו בהתאם לצרכיו, לפי התקדמות החקירה, ותשובותיו בעת שהעיד בבית המשפט היו מפותלות ובלתי קוהרנטיות. כך טענה, כי הנאשם עצמו הודה, כי גרסתו בחקירתו הראשונה, אז לא ידע על קיומו של הסרטון המתעד את האירוע, אינה מתארת את האופן בו אירעו הדברים. הנאשם ניסה לתלות את הגורם לכך בכך שהיה מבולבל לאחר האירוע. אולם, לטענת המאשימה, אלמלא הסרטון המתעד את האירוע, הנאשם מעולם לא היה משנה, כך על דעת עצמו, את גרסתו, לא היה טורח "להיזכר" ולעולם לא היה ניתן לדעת מה אירע בין הנאשם לבין המנוח. המאשימה הוסיפה, כי הנאשם אף הודה שמזער והפחית ממעשיו באופן שסבר שייטיב עימו, כך למשל, בנוגע למספר הכדורים שירה לעברו של המנוח.
- המאשימה הוסיפה וטענה, כי נמצאו סתירות רבות בגרסאותיו של הנאשם, בשלל תחומים שונים ובכלל זה, בכמויות האלכוהול ששתה ובהרגלי צריכת הסמים שלו שאינם מתיישבים עם ממצאי הבדיקה שנערכה לו ועם חוות הדעת של ד"ר יניב כנפי ממנה עולה, כי הנאשם הוא משתמש כרוני. זאת ועוד. הנאשם ביקש מאחותו לשקר ולומר למשטרה שהיא זו שנהגה ברכב בזמן האירוע ובכך למנוע את גילויה של עבירת הנהיגה בזמן פסילה שעבר. המאשימה הוסיפה והפנתה לסתירות נוספות בגרסתו של הנאשם, תוך שהטעימה, כי מדובר בדוגמאות בלבד וכי עיון מדוקדק בפרטים שמסר הנאשם בכל אחת מחקירותיו מגלה אינספור סתירות והתפתחויות, כל פעם בהתאם לצרכיו של הנאשם ולאופן בו הוא תופס את טובתו.
- על כן, סבורה המאשימה, כי אין לקבל את גרסתו של הנאשם לאירוע, אין לקבל את טענותיו בנוגע לאופן בו השתלשלו העניינים, אין לקבל את טענתו בדבר הגנה עצמית ואת הבסיס העובדתי עליו מנסה לתמוך את טענתו זו ואין לקבל את טענתו שלא הבחין בפליטות הכדורים.
- כן טענה המאשימה, כי עדי התביעה, עוברי אורח שהיו במקום, אף הם אינם תומכים בגרסתו של הנאשם ובאופן בו הוא מציג את פרטי האירוע. בהקשר זה ציינה, כי מדובר בעדים אובייקטיביים, עוברי אורח שנקלעו למקום במקרה וטענה, כי מהתרשמותם ומהדרך בה תיארו את התרחשות האירוע ניתן ללמוד רבות על התנהלות הנאשם ועל מידת אשמו.
- כך הפנתה המאשימה לעדותו של עד התביעה אסא גיארי ולעולה ממנה. בהתייחס לאי דיוקים שנמצאו בעדותו של גיארי, טענה המאשימה, כי פרטים רבים מאוד לגביהם העיד, בפרק הזמן הקצר בו היה עד לאירוע, טרם הסתובב עם רכבו ועזב את המקום, נתמכים בראיות נוספות כגון, סרטון האירוע ואף עדות הנאשם עצמו. לאור האמור, סבורה המאשימה שיש ליתן משקל של ממש לעדותו של גיארי, המתארת נכונה את תחילת האירוע טרם שתועד בסרטון וברגעיו הראשונים אשר נצפים גם בסרטון האירוע עצמו. כן הפנתה המאשימה לעדויות עדי התביעה תומר ודוד חיימוביץ ולעולה מהן. לאור אלה, טענה המאשימה, כי גם מעדויות עדי הראיה שצפו באירוע מהצד עולה בבירור שלא מדובר באירוע של הגנה עצמית ופליטת כדורים. העדים חוו את הנאשם כדמות התוקפנית באירוע ולא תיארו כלל ועיקר אירוע פח"ע או אירוע בו הנאשם הוא שהתגונן על חייו.
- לאור האמור, עתרה המאשימה לדחות את טענות הנאשם ולהרשיעו במעשים ובעבירות המיוחסים לו בכתב האישום.
- בהשלמת סיכומיה בעל פה בדיון מיום 22.10.25, טענה המאשימה, כי מדובר באירוע בו הנאשם, שהיה נתון תחת השפעת סמים ואלכוהול, הגיב באופן קיצוני ובלתי מותאם בעליל למריבה בכביש על לא כלום. כן טענה, כי טיעוני ב"כ הנאשם באשר להיעדר שליטה של הנאשם במהלך האירוע הועלו לראשונה בסיכומיו בכתב ולא נזכרו במהלך שמיעת הראיות. כך, לאורך כל ניהול ההליך, קו ההגנה של הנאשם היה כי עסקינן בגרם מוות ברשלנות לכל היותר, כשהטענה הייתה שלנאשם נפלטו שני כדורים שאחד מהם הוביל למותו של המנוח. מעבר לכך, טענה זו ולפיה, המנוח במעשיו גרם לנאשם שלא לשלוט בפעולותיו, אינה נתמכת בעדות כלשהי, ואף לא בגרסת הנאשם עצמו. יתרה מזו, גם במסגרת חקירותיהם הנגדיות של העדים, לא חקר ב"כ הנאשם את העדים בהקשר זה. זאת ועוד, יש לדחות את טענת ב"כ הנאשם בסיכומיו לפיה, אין המדובר בכניסה למצב בהתנהגות פסולה. בהקשר זה הדגישה, כי הנאשם ירה באוויר ליד ראשו של המנוח כבר בתחילת האירוע.
- המאשימה הוסיפה וביקשה לדחות את טענת ב"כ הנאשם בסיכומיו ולפיה, העיתוי בו ירה הנאשם במתכוון לעבר גבו של המנוח בעת שהתרחק לכיוון רכבו מלמדת על כך שלא התכוון לירות בו קודם לכן. בהקשר זה טענה, כי עיתוי הירי מלמד דווקא כי עסקינן בהמשך ישיר של האירוע, אותו יש לראות כרצף אחד. כך טענה, כי אין לחלק את האירוע למקטעים נפרדים, כפי טיעוני ב"כ הנאשם בסיכומיו. לטענת המאשימה, בשלב בו נאבקו הנאשם והמנוח על הקרקע, גמלה בליבו של הנאשם ההחלטה להמית את המנוח. בשלב זה ירה הנאשם במנוח בתחילה מקרוב ומשלא הבין את חומרת הפגיעה במנוח, הוסיף וירה לעבר גבו כדי להשלים את מלאכתו.
- המאשימה הדגישה, כי מדובר באירוע שלם, הכולל את הרקע להגעת הנאשם למקום, כשהוא תחת השפעת אלכוהול וסמים, העובדה שנהג בפסילה, ויתר הנתונים העומדים ברקע לאירוע. כן כולל האירוע את התנהלות הנאשם מתחילת האירוע ועד סופו, כמו גם את תגובתו למות המנוח. מכלול הפרטים הללו, יחד עם חוסר מהימנותו של הנאשם והשינויים בגרסאותיו, מייצרים תמונה של אדם אשר מתחיל את האירוע כשהוא חם ונסער, מתחמם תוך כדי, מקבל החלטה להרוג, יורה מקרוב וממשיך לירות גם מרחוק. כל זאת, ברצף אחד. לעמדת המאשימה, הנאשם קיבל את ההחלטה להרוג את המנוח תוך כדי המאבק עם המנוח על הקרקע, עד לשלב בו ירה במנוח שני כדורים מטווח אפס.
- המאשימה התייחסה לטענת ב"כ הנאשם ולפיה, אילו הנאשם ידע שירה במנוח במהלך המאבק על הקרקע, הרי שהיה נתלה בכך כבר בחקירתו הראשונה במשטרה שכן, יש בכך כדי להועיל להגנתו. על פי טענה זו, הרי שעצם העובדה שהנאשם לא טען לכך מעידה, כי סבר שהירי הקטלני בוצע לגבו של המנוח כשהתרחק לרכבו ומלמדת, כי הנאשם אכן לא היה מודע לירי במנוח על הקרקע תוך המאבק. בהקשר זה טענה המאשימה, כי באותו שלב, כאשר הנאשם סבר כי ממילא לא פגע במנוח בעת שהיו על הקרקע, הוא בחר שלא לחשוף בפני החוקרים, כי ירה במנוח מטווח כה קרוב. לטענתה, הדברים עולים בקנה אחד גם עם העובדה שהנאשם ניסה למזער את מספר הכדורים שירה.
- המאשימה הוסיפה וטענה, כי טענת הנאשם לפיה, הוא חשב שמדובר באירוע פח"ע ופעל כדי לנטרל את המנוח אותו חשב בטעות למחבל, אינה מתיישבת עם אופן התנהלותו של הנאשם באירוע, כמו גם עם הדברים שמסר בחקירותיו.