עיקר טיעוני הנאשם בסיכומיו:
- במסגרת סיכומיו טען ב"כ הנאשם, כי שני הקליעים שהביאו למות המנוח נפלטו מאקדחו של הנאשם תוך כדי המאבק האלים במנוח, שניסה לחטוף את נשקו. מכאן, שעסקינן במעשה שנעשה מבלי שהייתה לנאשם שליטה על תנועותיו הגופניות ולכן חוסה תחת הסייג הקבוע בסעיף 34ז לחוק העונשין. לאור זאת, טען, כי בעניינו של הנאשם מתעוררות שתי שאלות מרכזיות, האחת, עניינה אותו ירי של שני כדורים תוך כדי המאבק על הרצפה, ירי רצוני כטענת המאשימה או פליטת כדור כטענת הנאשם. השנייה, מה המשמעות שיש ליתן, אם בכלל, להתנהגותו ולהתנהלותו של הנאשם עובר למפגש במנוח ובמהלכו והאם ניתן לסווגה כ"התנהגות פסולה", השוללת מהנאשם את הגנת היעדר השליטה.
- לטענת ב"כ הנאשם, צפייה בסרטון המתעד את האירוע מלמדת, כי במהלך כל המפגש בין הנאשם למנוח, עוד טרם יציאת המנוח מרכבו והסתערותו על הנאשם וכן במהלך כל המאבק ביניהם עד להפלתו של הנאשם ארצה, אחז הנאשם באקדחו ולא הייתה לו כל מניעה לירות במנוח. אולם, הנאשם בחר שלא לעשות כן היות ולא הבחין בכלי נשק בידיו של המנוח. גרסת הנאשם לפיה, הוא לא ביצע ירי לעבר המנוח, אלא בשלב הסופי של האירוע ולאחר שהמנוח התנתק ממנו תוך כדי צעקות איום ורץ לעבר רכבו, אז חשש הנאשם כי המנוח יוציא מרכבו כלי נשק וישוב לפגוע בו, מתיישבת עם הנראה בסרטון. זאת, בדיוק כפי שתיאר הנאשם עוד בשלב בו טרם הציגו בפניו חוקריו את הסרטון.
- לטענת ב"כ הנאשם, ניתוח אותן שניות קריטיות בסרטון בהן נורו מהאקדח אותן שתי יריות - מנח גופו של הנאשם, העובדה כי גופו עדיין בתנועה כתוצאה מהנפילה האלימה על הרצפה, העובדה כי המנוח משך בידו של הנאשם האוחזת באקדח בניסיון לחטוף את נשקו, מלמד, כי לכל הפחות לא ניתן לשלול את גרסת הנאשם לפיה, מדובר בירי לא רצוני שהתרחש תוך כדי שעל גופו ובעיקר על ידו האוחזת באקדח מופעל כוח השולל ממנו את יכולת השליטה בתנועותיה ובתנועת אצבעו הנמצאת על הדק האקדח לאחר ביצוע ירי האזהרה השני.
- עוד לטענתו, תגובותיו הספונטניות של הנאשם במהלך חקירותיו כאשר מוצג בפניו לראשונה הסרטון ומוצגת בפניו העובדה, כי בשלב המאבק על הרצפה ייתכן ונורה כדור או שניים מאקדחו (בחקירתו השנייה) ובהמשך, כאשר מוטחת בו חוות הדעת הפתולוגית הקובעת כי המנוח נורה מטווח קצר בחזהו (בחקירתו השלישית), מלמדות בצורה הטובה ביותר על כנות גרסתו של הנאשם ועל העובדה כי אכן לא היה מודע כלל לעובדה שבזמן המאבק על הרצפה נורו מאקדחו אותם שני כדורים.
- כך נטען, כי גרסתו העקבית של הנאשם לפיה, לא ירה במנוח בזמן המאבק על הרצפה והסבריו המפורטים מדוע לא עשה כן, כמו גם טענתו כי כאשר ירה לעבר המנוח בשלב בו היה המנוח בריצה אל עבר רכבו, אינם יכולים לדור בכפיפה אחת עם האפשרות כי הנאשם ידע שביצע ירי אל עבר המנוח כבר בשלב המאבק וכאשר המנוח ניסה לחטוף את נשקו - ירי המתיישב באופן מובהק עם טענת הגנה עצמית - אולם בחר במודע לטעון כי דווקא בשלב הזה לא ביצע ירי.
- ב"כ הנאשם הפנה לשניות הרלוונטיות בסרטון המתעד את האירוע, תוך שהדגיש, כי כעולה מדברי הנאשם, מהרגע בו שלף הנאשם את אקדחו וירה את ירי האזהרה הראשון באוויר, היה האקדח בידו והאצבע המורה נתונה בתוך שמורת ההדק. כך, שאך טבעי הוא שתוך כדי מאבק, בין אם כתוצאה מנפילתו והניסיון לייצב את גופו ובין אם כתוצאה ממשיכה נגדית של ידו האוחזת באקדח על ידי המנוח, יופעל על ההדק הלחץ המספיק לפליטת כדור. ב"כ הנאשם הטעים, כי נקודה חשובה נוספת בעניין זה, אשר בכוחה ללמד על אמיתות וכנות גרסת הנאשם, היא העובדה שבשום שלב לא טען הנאשם כי הוא זוכר שהמנוח אחז באקדחו דווקא. זאת, גם לאחר שנחשף הנאשם לסרטון האירוע ונוכח לדעת כי קשה להבחין בוודאות האם המנוח אוחז באקדח עצמו או ביד האוחזת בו. היינו, הנאשם אינו מעצים את האירוע ואינו מוסיף עליו פרטים שיש בהם כדי לסייע לו.
- בהתייחס לטיעוני המאשימה לפיהם לא ייתכן כי מאקדחו של הנאשם נפלטו שני כדורים, טען ב"כ הנאשם, כי המאשימה לא הציגה כל חוות דעת מומחה מטעמה באשר למנגנון ביצוע הירי בו עשה הנאשם שימוש והסתפקה בעדותו של רס"מ גיל אלון, שאינו מומחה לכלי נשק ועדותו בהקשר זה נטולת משקל של ממש. לגופו של עניין, טען ב"כ הנאשם, כי צפייה בסרטון בו נראה גופו של הנאשם מוטח ארצה באלימות, כאשר שני הכדורים נורים מהאקדח בעוד גופו של הנאשם מצוי בתנועה מתמדת בעקבות אותה נפילה וכאשר על גופו מופעלים כוחות, הן הכוחות המופעלים כתוצאה מעצם הנפילה והאינסטינקט לייצב את הגוף ולעצור את תנועתו והן הכוחות שהפעיל המנוח על ידו האוחזת באקדח, מלמדים כי בהחלט ייתכן שתוך כדי אותה נפילה על הארץ הופעל על הדק האקדח לחץ שהיה בו כדי להביא לפליטת הכדור הראשון. במהלך המשך הנפילה ותנועת גופו של הנאשם, השתחרר הלחץ על ההדק ובתגובה למשיכה מצידו של המנוח, או אפילו מתוך המשך תנועת גופו וניסיונותיו למצוא אחיזה, נוצר פעם נוספת לחץ שהוביל לפליטת הכדור השני. ב"כ הנאשם ציין, כי צפייה בסרטון אינה מספקת מענה לשאלה מי משני הכדורים שנפלטו מאקדחו של הנאשם הוא הכדור הקטלני שהוביל למותו של המנוח.
- ב"כ הנאשם הפנה לעולה מחקירותיו של הנאשם במשטרה. לטענתו, תגובותיו הספונטניות והאותנטיות של הנאשם במהלך חקירתו הראשונה, כאשר הוא נחשף לסרטון לראשונה, ובעיקר לעובדה שאכן נשמעת ירייה במהלך נפילתם של השניים ארצה ותשובותיו לשאלות שהפנה אליו החוקר בנקודות קריטיות לשאלה שבמחלוקת, הינן בעלות חשיבות של ממש. זאת, דווקא בגלל שבאותו שלב הן צוות החקירה והן הנאשם לא היו מודעים לכך שהכדור שהוביל למות המנוח נורה בשלב זה ולא בשלב הסופי של האירוע. זאת ועוד, תגובותיו הספונטניות, המילוליות והלא מילוליות, של הנאשם בחקירתו השלישית, בתגובה לממצאי חוות הדעת הפתולוגית העדכנית, מלמדות כי עד לאותו רגע, הנאשם כלל לא העלה על דעתו כי המנוח נפגע כפי שאכן נפגע.
- לטענת ב"כ הנאשם, גרסתו המבולבלת של הנאשם בחקירתו הראשונה ובשחזור שנערך עימו, שאינה תואמת את הנראה בסרטון, נובעת מכך שמיד לאחר האירוע היה הנאשם נסער ומבולבל ולכן הוא תיאר חלקים מהאירוע באופן שגוי. אלא שלטענתו, בלבול זה אינו נוגע כלל לליבת גרסתו של הנאשם ולשאלות הטעונות הכרעה בענייננו, אלא לעניינים שהרלוונטיות שלהם לשאלות שבמחלוקת שולית. בכל הנוגע לשאלות המרכזיות, גרסת הנאשם נותרה עקבית ולא השתנתה כלל. כך הדגיש ב"כ הנאשם, כי גרסתו הראשונית של הנאשם, אשר נותרה עקבית לאורך כל חקירותיו במשטרה ובהמשך אף בעדותו בבית המשפט, היא, כי ביצע ירי אל עבר המנוח רק בשלב האחרון של האירוע, כאשר המנוח רץ לעבר רכבו ולא לפני כן.
- לטענת ב"כ הנאשם, טענת המאשימה לפיה, הנאשם היה מודע לכך שירה במנוח בעת המאבק על הרצפה, אך הסתיר זאת מחוקריו, הינה חסרת היגיון ובלתי סבירה. זאת, מקום בו ירי במנוח תוך כדי מאבק ביניהם מתיישב הרבה יותר עם טענה להגנה עצמית, מאשר ירי במנוח כאשר התרחק לרכבו רק מפני שהנאשם חשב כי יוציא ממנו כלי נשק כלשהו. מכאן, שאין היגיון שהנאשם יסתיר זאת מהחוקרים, וביתר שאת לאחר שכבר בחקירתו הראשונה עומת עם העובדה שגרסתו אינה מתיישבת עם הטענה להגנה עצמית. יתרה מזו. לו היה הנאשם נוהג במניפולטיביות בחקירותיו, כפי טענת המאשימה, הרי שהיה טוען כי ירה בעת המאבק מתוך הגנה עצמית. אלא שהנאשם לא טען זאת מפני שלא היה מודע לירי זה.
- ב"כ הנאשם הוסיף, כי צפייה בסרטון המתעד את השחזור שביצע הנאשם מלמדת, כי חזרתו לזירת האירוע מעוררת את זיכרונו של הנאשם. עם זאת, גם אז גרסתו של הנאשם עדיין מבולבלת וחסרה ויש בכך כדי ללמד על הבלבול הרב בו היה שרוי הנאשם לאחר האירוע הטראומטי שעבר. אלא שלמרות הבלבול והסערה בהם היה נתון הנאשם, העובדה הרלוונטית והמהותית ביותר לענייננו נותרה עקבית בגרסתו לאורך כל הדרך והיא, העובדה כי לא ביצע ירי לעבר המנוח בשום שלב במאבק ביניהם אלא רק כאשר המנוח התרחק ממנו לכיוון רכבו.
- לטענת ב"כ הנאשם, עיקר חשיבותה של חקירתו השנייה של הנאשם הינו בתגובותיו של הנאשם שהינן ספונטניות ואותנטיות, כאשר מוצג בפניו הסרטון ובעיקר אותם קטעים בהם נשמע ירי בעת המאבק בינו לבין המנוח על הרצפה. תגובות אלה מלמדות בבירור, כי עד לאותו רגע, הנאשם לא היה מודע כלל לעובדה שבזמן מאבק זה בוצע ירי מאקדחו. נקודה חשובה ומהותית נוספת בחקירתו זו של הנאשם והחיונית להבנת התמונה הינה, כי גם בחקירה זו, לא רק שהנאשם חוזר על גרסתו כי לא ירה במנוח בשלב המאבק ביניהם, אלא הוא אף מסביר, ברחל בתך הקטנה, מדוע בחר שלא לירות בשלב הזה - משום שלא זיהה נשק בידיו של המנוח ועל כן לא חש איום המצדיק שימוש בנשק כלפיו.
- ב"כ הנאשם הוסיף, כי בחקירה זו מתועדת לראשונה טענת הנאשם לפיה, בעת שהתנתק ממנו המנוח, מיד לפני שרץ אל עבר רכבו, המנוח קרא לעברו "עכשיו אתה מת". בהקשר זה ביקש לדחות את טענות המאשימה באשר לחוסר מהימנות הנאשם הנלמדת מעיתוי העלאת טענה זו. זאת, תוך שהטעים, כי טענה זו דווקא הייתה יכולה להיות רלוונטית לטענת ההגנה העצמית של הנאשם לפיה ירה במנוח כשהתרחק לרכבו מפני שהתעורר בו חשש לחייו ולכן היה מעלה אותה קודם לכן אם היה נזכר בכך. יתרה מזו, הדגיש, כי בשים לב לחוות הדעת הפתולוגית, הרי שטענה זו אינה רלוונטית עוד בענייננו, שכן אף לא אחד מהכדורים שירה הנאשם בשלב זה פגעו במנוח. לפיכך, כל עיסוק בטענת ההגנה העצמית של הנאשם טרם הועמד בידי חוקריו על העובדות האמורות הינו חסר משמעות, מקום בו ירי זה לא הביא למותו של המנוח ואף לא פגע בו.
- בהתייחס לטענת המאשימה לפיה, לא ייתכן שהנאשם לא הבחין ברעש הירי כאשר שני הכדורים נפלטו מאקדחו, טען ב"כ הנאשם, כי יש בנסיבות האירוע כדי להסביר זאת. כך הדגיש, כי בעת פליטת הכדורים היה הנאשם מצוי בשיאו של מאבק אלים בו לתחושתו, הוא נאבק על חייו מפני תוקף המנסה לחטוף את נשקו. במצב דברים זה, וכאשר כל תודעתו של הנאשם וכל חושיו ממוקדים בהישרדות, הדיפת תוקפו ומניעת הגעתו אל הנשק, הרי שבהחלט אפשרי כי הנאשם לא ישמע את קול הירי של שני כדורים הנפלטים מאקדחו בהפרש של שנייה זה מזה. לכל הפחות, נותר ספק של ממש בעניין זה.
- לטענת ב"כ הנאשם, החוקרים שינו את יחסם כלפי הנאשם לאחר קבלת חוות הדעת הפתולוגית הסופית, משהבינו כי המנוח נורה מקדימה בטווח קצר ולא מאחור כפי שסברו עד לאותה עת. תגובותיו של הנאשם לדברים שהוטחו בפניו בהקשר זה הינן תגובות אותנטיות המעידות, כי הנאשם דובר אמת. לטענת ב"כ הנאשם, בעובדה כי החוקרים מנעו מהנאשם במהלך החקירה להדגים באיזה אופן נפלטו הכדורים, מעבר להיותה תמוהה ובלתי מוסברת, יש כדי לפגוע בהגנת הנאשם וביכולת להגיע לחקר האמת.
- עוד טען ב"כ הנאשם, כי עצם העובדה שהנאשם ירה אל עבר המנוח לאחר שהאחרון ניתק ממנו ורץ לעבר רכבו מלמדת, כי לנאשם לא הייתה כל מודעות לכך שהמנוח כבר נפגע וכי הוא למעשה נסוג. קבלת טענת המאשימה לפיה, הנאשם ירה במנוח באופן רצוני בעת המאבק על הרצפה, אינה מתיישבת לא רק עם אופיו של הנאשם הספציפי והתנהלותו במהלך כל האירוע בו נמנע מלירות אל עבר המנוח, אלא אף עם ההיגיון והשכל הישר. מנגד, גרסת הנאשם מתיישבת היטב עם ביצוע הירי אל עבר המנוח בשלב הסופי.
- ב"כ הנאשם הפנה לעדותה של אחות הנאשם, כריסטינה, ולעולה ממנה. בהקשר זה טען, כי כריסטינה היא האדם הראשון בו פגש הנאשם מיד לאחר האירוע ומשכך, נודעת חשיבות רבה לשאלה מה בדיוק אמר לה הנאשם באותן דקות ספורות בהן שהו יחד עד להגעתם יחד לזירה. לטענת ב"כ הנאשם, לא זו בלבד שאין בעדותה של כריסטינה כדי לסייע למאשימה לבסס את טענתה, כי הנאשם ידע שירה במנוח כבר בשלב המאבק על הרצפה, אלא שיש בה כדי ללמד ביתר שאת על מהימנות גרסתו של הנאשם. עוד טען ב"כ הנאשם, כי יש להעדיף את גרסתה של כריסטינה בחקירתה הראשונה, על פני גרסתה בחקירתה השנייה, שעה שאישרה בעדותה בבית המשפט, כי דבריה מיד לאחר האירוע היו מדויקים יותר. מעבר לכך, גרסה זו נמסרה בטרם נחשפה לסרטון האירוע ולכן אינה מושפעת ממנו. יתרה מזו, גרסה זו עולה בקנה אחד עם גרסתו של הנאשם לאירוע בחקירתו הראשונה ומכך יש להסיק, כי אלה אכן הדברים שסיפר לה הנאשם בנסיעה מהבית לזירה מיד לאחר האירוע.
- ב"כ הנאשם הוסיף וטען, כי הדעת נותנת כי לו ידע הנאשם באותו שלב, כי ירה במנוח בזמן המאבק על הרצפה ורצה מסיבה כלשהי להסתיר פרט זה מחוקרי המשטרה, הרי שהיה מבקש מכריסטינה שלא לספר פרט זה. אלא שהנאשם לא ביקש מכריסטינה לעשות כן ולמעשה, אינו מבקש ממנה דבר בכל הקשור לנסיבות הירי. המסקנה המתבקשת מכך היא שהנאשם כלל לא היה מודע באותו הזמן לכך שהמנוח נורה בזמן המאבק וכי מבחינתו, הירי שירה במנוח בשלב הסופי היה מוצדק ועל כן חש ביטחון מוחלט כי פעל כהלכה ואין כל צורך בשיבוש החקירה בעניין זה.
- ב"כ הנאשם התייחס לעדותו של הרבש"צ יניב בן שימול ולעולה ממנה, תוך שביקש לדחות את טענת המאשימה לפיה, מעדותו עולה, כי הנאשם הודה בפניו שירה במנוח בזמן ששכב עליו כאשר נאבקו שניהם על הרצפה. בהקשר זה טען, כי לא ניתן לבסס ממצא לפיו הנאשם אמר זאת ליניב, ודאי לא ברמה הנדרשת בפלילים. כן טען, כי לא ניתן לייחס לכך, אף אם הדבר נאמר, את המשמעות מרחיקת הלכת אותה מבקשת המאשימה לייחס להם. עוד הטעים, כי הודעתו של יניב נגבתה רק 12 יום לאחר האירוע, וכי בריאיון שהעניק לכלי התקשורת למחרת האירוע, לא הזכיר כלל, כי הנאשם אמר לו את הדברים. לא זו אף זו. העד אישר בעדותו, כי מדובר בדברי מידע שנמסרו לו על ידי הנאשם ולכן הוא אינו יודע להצביע על השלב בו ירה הנאשם במנוח.
- עוד ציין ב"כ הנאשם, כי מצלמת הרכב של יניב, המתעדת בווידאו ובאודיו את כל סביבת הרכב, לא נתפסה על ידי המשטרה. לטענתו, בנסיבות בהן לא ניתן כל הסבר מניח את הדעת להימנעות המשטרה מלתפוס את מצלמת הדרך, הרי שיש להניח כי לו הייתה נתפסת המצלמה, היה מתברר כי הנאשם כלל לא אמר את הדברים שבמחלוקת וזאת, בהתבסס על דוקטרינת הנזק הראייתי. בכל אחד מטעמים אלה, לטענתו, יש כדי להוביל לדחיית כל ניסיון לייחס לאמירתו של יניב משקל כלשהו ולבסס עליה ממצא לחובת הנאשם, קל וחומר בהצטברותם.
- עוד התייחס ב"כ הנאשם לתיעוד ממצלמת הגוף של השוטר עלי עבד אל האדי, ממנו עולה, כי הנאשם אמר לשוטרים כי ירה באוויר הרבה פעמים עד שהיה צריך לתת במנוח "איזה שתיים". לטענתו, אין באמירה זו כדי ללמד, כי הנאשם התכוון לכך שירה במנוח שני כדורים במהלך מאבקם על הרצפה. כך, אין בדבריו אלה של הנאשם כל התייחסות לשלב באירוע בו ירה לעבר המנוח, או לשלב בו ירה באוויר, אלא מדובר באמירה כללית לגבי מספר הכדורים שירה באירוע, מתוכם ירה שניים אל עבר המנוח. לטענת ב"כ הנאשם, כל ניסיון מאוחר לכפות על אמירה זו משמעות ופרשנות החורגת מהקונטקסט המצומצם בו נאמרה הינו מלאכותי ומאולץ. מעבר לכך, הנאשם הסביר בחקירתו, כי חשש לומר לשוטרים כי ירה שלושה כדורים לעבר המנוח כאשר התרחק לעבר רכבו ולכן אמר שמדובר בשני כדורים. כן מסר לחוקרים, הן בחקירתו והן בשחזור, כי הוא אינו יודע כמה כדורים פגעו במנוח וכי לאחר שירה את הכדור השלישי לעברו ראה אותו נופל. מכאן, שברור לאיזה שלב באירוע התכוון הנאשם.
- לאור האמור, עתר ב"כ הנאשם לקבוע, כי שני הכדורים שנורו מאקדחו של הנאשם בשלב המאבק על הרצפה נורו כתוצאה מתנועה לא רצונית. קרי, כדורים אלה נפלטו מאקדחו של הנאשם, אשר לא רק שלא ירה אותם באופן רצוני, אלא אף לא היה מודע לעובדה שנפלטו. ב"כ הנאשם הזכיר, כי די בכך שהנאשם יקים ספק סביר כי הכדורים נפלטו מאקדחו. יתרה מזו, לטענתו, הנאשם הוכיח הרבה מעבר לספק סביר וקרוב יותר לרמת ההוכחה הנדרשת על פי מאזן ההסתברויות במשפט האזרחי, כי אכן כך אירע.
- לטענת ב"כ הנאשם, משהוכח כי שני הכדורים שנורו מאקדחו של הנאשם בשלב המאבק על הרצפה נורו כאשר לנאשם אין יכולת שליטה בתנועות ידו ובעיקר בלחץ שמפעילה אצבעו על הדק האקדח, הרי שיש להחיל בעניינו את סייג היעדר השליטה הקבוע בסעיף 34ז לחוק העונשין ולזכותו מעבירת הרצח המיוחסת לו. כן עתר ב"כ הנאשם לקבוע, כי הנאשם לא נכנס למצב זה בהתנהגות פסולה, באופן השולל את הגנת הסייג, וכי לא צפה או יכול היה לצפות מראש את האפשרות שיבצע את המעשה האסור במצב זה.
- באשר לנהיגת הנאשם בפסילה ובשכרות, טען בא כוחו, כי הנאשם לא צפה ולא יכול היה לצפות, כשהחליט לנסוע למגדל העמק כאשר הוא פסול מנהיגה ולאחר ששתה מספר בקבוקי בירה לאורך היום, כי ייתקל במנוח וכי יתפתח ביניהם עימות. באשר למצבו הרגשי של הנאשם, טען, כי טענות המאשימה לפיהן, הנאשם היה עצבני או כעוס או אפילו תחת השפעה אמיתית של חומרים משכרים על יכולותיו המנטליות, לא נתמכות בכל ראיה ועל כן, יש לדחותן. באשר למפגש עם המנוח ואופן נהיגתו של הנאשם, טען בא כוחו, כי לא ניתן לומר כי עצירת רכבו במקביל לרכב המנוח, בכביש הגישה המוביל לישוב ומשמש, ככלל, את תושבי הישוב בלבד, בשלב בו הוא כלל אינו יודע מי נוהג ברכב ולסברתו מדובר בתושב הישוב, מהווה התנהגות פסולה. טענת המאשימה, כי אופן נהיגתו של המנוח הרגיז את הנאשם, נותרה בעלמא ולא נתמכה בכל ראיה וממילא, אין בעצם עצירת הרכב של מנת לברר את אופן נהיגתו המחשידה של רכב אחר כדי להוות התנהגות פסולה במובן זה.
- ב"כ הנאשם הוסיף וטען, כי לאורך כל חקירותיו, כמו גם בעדותו בבית המשפט, טען הנאשם בעקביות כי המנוח יצא ראשון מרכבו, כאשר שפת גופו משדרת אלימות וסכנה. בחינת הראיות מלמדת, כי טענת המאשימה לפיה, הנאשם והמנוח יצאו סימולטנית מרכביהם, אין לה על מה לסמוך וכי הלכה למעשה, אין בידי המאשימה בכדי לסתור את טענת הנאשם לפיה, יצא מרכבו רק כאשר הבחין במנוח יוצא לקראתו מרכבו שלו וחש מאוים בשל כך. בהקשר זה טען ב"כ הנאשם, כי לא ניתן לסמוך על עדות העד אסא גיארי, בהיותה בלתי קוהרנטית ובעלת סתירות פנימיות.
- עוד טען ב"כ הנאשם, כי יציאת הנאשם מרכבו תוך שליפת אקדחו וביצוע ירי אזהרה באוויר לא באה בחלל ריק, אלא על רקע התקופה בה התרחש האירוע, האזור הגיאוגרפי בו התרחש ונוכח חשדו של הנאשם, כי הוא ניצב בפני אירוע פח"ע ולא אירוע של מריבה בכביש. כן הדגיש, כי לשיטתו, גם אם הנאשם לא היה פועל כפי שפעל מתוך חשש שהמנוח הינו מפגע, הרי שעדיין התנהלות הנאשם אינה שוללת ממנו את תחולת סייג היעדר השליטה. כך טען, כי תגובה אינסטינקטיבית של הנאשם למצב סכנה בדמות התייצבות אל מול פני הסכנה במטרה לנטרל את האיום בדרך שאינה פוגענית, בדמות ירי באוויר, אינה יכולה להיות כזו השוללת ממנו את תחולת הסייג. מעבר לעובדה, שלא ניתן לראות בהתנהגות זו, בנסיבות העניין, משום מעשה פסול כשלעצמו, הרי שבשום שלב לא העלה הנאשם בדעתו, ואף לא יכול היה להעלות בדעתו, כי מעשיו אלו, אשר כל תכליתם להרחיק את הסכנה מעליו ולמנוע עימות פיזי עם המנוח, יובילו לתוצאה ההפוכה.
- על כך הוסיף ב"כ הנאשם, כי למן הרגע הראשון טען הנאשם באופן עקבי, כי התנהלותו של המנוח, בשילוב המצב הביטחוני באותה התקופה והאזור הגיאוגרפי בו הוא מתגורר ובו אירע האירוע, הובילוהו לחשוב כי מדובר באירוע פח"ע, הלך רוח אשר ממנו נגזרו התנהגותו ותגובותיו. גרסתו זו של הנאשם לא רק שלא נסתרה, אלא שהיא אף מוצאת תימוכין בעדויות עדי התביעה דוגמת הרבש"צ בן שימול ואיש המשטרה ותושב היישוב אסף כהן. כך טען, כי הלך רוחו של הנאשם ולפיו, מיד כאשר פתח המנוח את דלת רכבו התעורר חשדו של הנאשם כי מדובר באירוע פח"ע, שולל כל אפשרות לסווג את מעשי הנאשם בהמשך האירוע, היינו, יציאתו מהרכב, ביצוע ירי אזהרה ראשון ובהמשך ירי אזהרה שני, כמעשה פסול. קביעה שכזו לא רק שאינה מוצדקת מבחינה משפטית, אלא אף אינה נכונה מבחינה ערכית ונורמטיבית.
- לעמדת ב"כ הנאשם, קביעה לפיה איש מילואים ביחידה מובחרת, הנושא נשק כדין והנקלע לסיטואציה בה הוא סבור, אף אם בטעות, כי היא אירוע פח"ע ומתייצב מול אותו מפגע לשיטתו, תוך שהוא מקפיד לא לפגוע בו כל עוד הוא אינו מזהה כלי נשק בידיו ועל אף אינספור הזדמנויות לעשות כן, אינה עולה בקנה אחד עם נורמות ההתנהגות המצופות מאזרח ישראלי, ודאי במציאות הביטחונית ששררה בארץ באותה עת. לפיכך, העובדה שהנאשם סבר בכנות ועל סמך נתונים אובייקטיביים אשר תמכו בחששו הסובייקטיבי, כי האירוע הינו אירע פח"ע, יש בה כדי להביא, כשלעצמה, לקביעה שאין לראות בהתנהגותו משום התנהגות פסולה.
- ב"כ הנאשם הוסיף, כי גם לאחר ביצוע ירי האזהרה, המנוח אמנם חזר לרכבו, אך לא עזב את המקום והמשיך לקלל את הנאשם ולנעוץ בו מבטים מאיימים. עובדה זו הגבירה את חשדו של הנאשם, כי אין המדובר באירוע של ריב בכביש אלא באירוע פח"ע. בשלב זה, ומתוך רצון לסיים את האירוע מבלי לפגוע במנוח, הנאשם התקרב אל המנוח תוך שצעק לו לעזוב את המקום. משגם זה לא הועיל, הנאשם ביצע ירי אזהרה נוסף באוויר. ב"כ הנאשם הדגיש, כי לו רצה הנאשם לפגוע במנוח בשלב זה, לא הייתה לו מניעה לעשות כן, מקום בו המנוח ישב ברכבו והיווה מטרה נייחת. לשיטת ב"כ הנאשם, אף אם הנאשם יכול היה בשלב זה לנתק מגע, להיכנס לרכבו ולעזוב את המקום, אין בכך כדי להפוך את התנהגותו לפסולה.
- לא זו אף זו. לאחר ביצוע ירי האזהרה השני, המנוח פעל באופן בלתי צפוי ובניגוד לכל היגיון, זינק על הנאשם ותקף אותו, תוך ניסיון לחטוף את נשקו. החלטה זו של המנוח והסתערותו על הנאשם היא זו שהובילה למאבק בין השניים, במהלכו הפיל המנוח את הנאשם על הרצפה ובמהלכו נפלטו אותם שני כדורים מאקדחו של הנאשם. לטענת ב"כ הנאשם, דרך פעולה חריגה ובלתי צפויה זו בה נקט המנוח ואותה לא צפה הנאשם ואף לא יכול היה לצפות, הינה בבחינת "גורם זר מתערב" המנתק את הקשר הסיבתי בין מעשי הנאשם לבין ההתרחשות שהובילה לתוצאה הקטלנית.
- לטענת ב"כ הנאשם, לא עלה בידי המאשימה להוכיח את הנטען בעובדות כתב האישום ולפיו, המנוח ניסה לסגור את דלת רכבו עוד לפני שהנאשם ביצע את ירי האזהרה השני. כך לטענתו, אף בצפייה בסרטון האירוע אין כדי להביא למסקנה זו. קביעה חד משמעית, כאמור, תלויה בבחינה של נתונים וגורמים רבים הקשורים למשקל הדלת, הכוח הדרוש כדי לסגור אותה, זווית השיפוע בה עמד הרכב ועוד. אלא שהמשטרה נמנעה מלבצע כל בדיקה שבכוחה לספק מענה לשאלות אלה, או אף למקצתן, חרף העובדה שרכבו של המנוח היה מצוי ברשותה לאורך כל החקירה וההליך המשפטי ולמרות שחלק משאלות אלה התעוררו כבר בחקירותיו של הנאשם.
- לעמדת ב"כ הנאשם, מחדלה של היחידה החוקרת מלבחון אפשרויות נוספות שבכוחן להסביר את תזוזת הדלת מתעצם על רקע העובדה, כי אפשרויות אלה הועלו על ידי הנאשם בחקירותיו. ההימנעות מביצוע כל פעולת חקירה בעניין זה, בהיעדר כל הסבר סביר לכך, צריכה להוביל לשתי מסקנות. האחת, כי המאשימה לא הרימה את הנטל להוכיח את הנטען על ידה בכתב האישום בהקשר זה. השנייה, כי לו הייתה היחידה החוקרת מבצעת פעולות חקירה פשוטות לביצוע, הייתה תוצאתן נוחה לנאשם. גם בהתנהגותו של המנוח מיד לאחר מכן יש כדי לתמוך באמור וללמד על מסקנה הפוכה לפיה, לא רק שהמנוח לא ניסה לסגור את דלת הרכב, אלא לא רצה כלל לעזוב את המקום ורצה להתעמת עם הנאשם. לטענת ב"כ הנאשם, צפייה בסרטון מלמדת, כי לו רצה בכך, לא הייתה למנוח כל מניעה לעזוב את המקום, שעה שישב ברכבו המונע, הדרך לפניו פנויה וגם הנאשם העומד מחוץ לרכבו אינו מונע ממנו מלנסוע משם.
- לסיכום טען ב"כ הנאשם, כי בחינת מעשיו, התנהגותו ופעולותיו של הנאשם בכל שלבי האירוע עובר לפליטת הכדורים מאקדחו מלמדת, כי לא ניתן לראות בהם משום התנהגות פסולה כמשמעה בסעיף 34יד לחוק העונשין. זאת, הן בשל כך שפעולותיו אינן פסולות כשלעצמן, ובעיקר, בשל כך שהנאשם לא יכול היה לצפות כי יגרמו למנוח לפעול כפי שפעל. על כן, לא ניתן לשלול מהנאשם את הגנת היעדר השליטה מכוח הכלל הקבוע בסעיף 34יד לחוק העונשין.
- לפיכך, עתר ב"כ הנאשם להורות על זיכויו של הנאשם מעבירת הרצח המיוחסת לו, לכל הפחות מחמת הספק.
- בהשלמת סיכומיו בעל פה בדיון מיום 22.10.25, חזר ב"כ הנאשם על עיקר טיעוניו כפי סיכומיו בכתב. כן טען, כי לאחר קבלת חוות דעתו הסופית של ד"ר קוטיק ולפיה, מותו של המנוח נגרם מירי מלפנים ולא מאחור, כתב האישום כנגד הנאשם לא היה צריך להיות מוגש. בהקשר זה הדגיש, כי צפייה בסרטון האירוע מלמדת באופן חד משמעי, כי מדובר בפליטת כדור ולא בירי מכוון.
בזיקה לסיכומי המאשימה הבהיר ב"כ הנאשם, כי לא העלה טענה להגנה עצמית ולכן טיעוני המאשימה בהקשר זה אינם רלוונטיים. עם זאת, יש בכך חשיבות להבנת הלך רוחו של הנאשם באירוע, לאור טענתו בחקירותיו כי ירה במנוח מתוך הגנה עצמית. בנסיבות אלה, בהן הנאשם טוען להגנה עצמית, הרי שברי כי אילו ידע שירה בנאשם במהלך מאבקם על הרצפה, היה אומר זאת לחוקרים, שהרי יש בכך כדי לבסס את טענתו להגנה עצמית.