חוקר מס' 1, גיל אלון: כן
נחקר, דניס דניאל מוקין: הוא רץ לאוטו
חוקר מס' 1, גיל אלון: אוקי
נחקר, דניס דניאל מוקין: אולי כדי להוציא משהו
חוקר מס' 1, גיל אלון: אולי
נחקר, דניס דניאל מוקין: כדי לשחוט אותי
חוקר מס' 1, גיל אלון: ראית משהו?
נחקר, דניס דניאל מוקין: אני ראיתי את זה, את זה, איך שהוא בא אלי
....
נחקר, דניס דניאל מוקין: אני ראיתי אותו רץ להביא משהו, מזל ששמתי בו כדור הוא לא הצליח להביא את הדבר הזה. אבל..
...
חוקר מס' 1, גיל אלון: הוא עוד לא נגע בשום דבר, הוא עוד לא הוציא שום דבר, למה לא נתת לו את ההזדמנות לברוח? ירית באויר
נחקר, דניס דניאל מוקין: אני לא נתתי לו את ההזדמנות לתקוף אותי בחזרה עוד פעם להוציא עלי עוד כלי נשק, זה מה שלא נתתי לו הזדמנות. כי הוא מלכתחילה יצא אלי כדי לרצוח אותי".
- אף כאשר נשאל הנאשם "ברחל בתך הקטנה" כיצד ידע שהמנוח רץ לרכבו לאחר המאבק מתוך כוונה להוציא ממנו כלי נשק ולא מתוך כוונה לברוח מהמקום, הנאשם לא ציין, כי המנוח איים עליו. כך, בעמ' 13 ל-ת/2ב, ש' 17 ואילך:
"חוקר מס' 1, גיל אלון: אני שואל שאלה, במרחק הזה אתה לא רואה אותו מוציא משהו, אתה מסכים איתי שהוא יכול היה לברוח גם, יכול להיות שהוא עלה לאוטו ולברוח. אתה חשבת באותו רגע שצריך להרוג אותו?
נחקר, דניס דניאל מוקין: לא להרוג אותו לנטרל אותו
חוקר מס' 1, גיל אלון: לנטל אותו?
נחקר, דניס דניאל מוקין: לנטרל אותו להוריד אותו לרצפה שלא יוכל לבוא עלי (כך במקור) בריצה עם מנצ'טה עם סכין, עם אקדח עם לא יודע מה. הוא יכול תוך שנייה להוציא משהו מהאוטו ולרוץ עלי (כך במקור), ל.. לחזור עלי (כך במקור) בריצה
חוקר מס' 1, גיל אלון: ואתה באותה שנייה יכול לירות בו ולהרוג אותו
נחקר, דניס דניאל מוקין: נכון
חוקר מס' 1, גיל אלון: אם הוא יביא משהו
נחקר, דניס דניאל מוקין: נכון
חוקר מס' 1, גיל אלון: אבל בן אדם תיאורטית ברח ממך אחרי שירית באוויר
נחקר, דניס דניאל מוקין: זה אתה אומר שהוא ברח, הוא.. הוא מבחינתו ללכת להביא משהו מהאוטו ולרצוח אותי
חוקר מס' 1, גיל אלון: איך אתה יודע?