חוקר, סאמח חרב: אתה תמות
חוקר, גיל אלון: חכה אתה מת
נחקר, דניס מוקין: נכון".
כך, מחד טען הנאשם, כי לא זכר למסור פרט חשוב זה לחוקרים ומאידך, טען כי אמר זאת כבר מראשית חקירתו.
- גם בעדותו בבית המשפט אחז הנאשם בטענות סותרות בהקשר זה. בעדותו הראשית הסביר הנאשם, כי לאחר חקירתו הראשונה ולאחר השחזור, הוא נזכר לאט לאט בפרטים נוספים מהאירוע ולכן בחקירתו השנייה ביקש לדייק בפרטים ולמסור את השתלשלות העניינים הנכונה. אולם, מן העבר השני אמר, כי זכר פרט זה מההתחלה וחשב, כי הוא ציין זאת בפני החוקרים. כך, בעמ' 545 לפרוט', ש' 4 ואילך:
"הנאשם, מר ד. מוקין : כל מיני כאילו אירועים שקרו תוך כדי כל האירוע הזה, גם פה בשחזור לא זכרתי שהאוטו בכלל נסע, חשבתי שהוא הגיע אלי והיו שני מאבקים על הרצפה והוא הלך וחזר עוד פעם בעצם נזכרתי יותר טוב בכל הפרטים של האירוע וסיפרתי לו את האירוע בדברים שנזכרתי בירי באוויר שהיה, שני מקבצים של ירי באוויר, בעצם בכל האירוע מה שהיה.
עו"ד י. זמר : תגיד, כשהמנוח התנתק ממך וצעק עכשיו אתה מת גם לא אמרת בשחזור, זה חלק מהדברים שנזכרת?
...
כב' הש' א. הלמן : נשאלת באיזה דברים נזכרת שלא היו מדויקים.
הנאשם, מר ד. מוקין : נזכרתי באירועים.
כב' הש' א. הלמן : אז תגיד מה עוד.
עו"ד י. זמר : זה שלא אמרת עכשיו אתה מת זה משהו שנזכרת?
הנאשם, מר ד. מוקין : לא. זה לא משהו שנזכרתי, זה משהו שאני יותר נזכרתי במה קרה אחרי, כמה פעמים יריתי באוויר, אם אחרי המעקה או לפני המעקה, כאילו, פשוט רצף האירועים, מה שאמרתי זה משהו שחשבתי שכבר אמרתי אותו מהחקירה הראשונה.
עו"ד י. זמר : מה זה מה שאמרתי? מה חשבת שאמרת בחקירה הראשונה?
הנאשם, מר ד. מוקין : שזה שבעצם כשהוא מתנתק ממני הוא רץ עם איומי רצח הייתי בטוח שכבר אמרתי להם את זה מההתחלה אבל רואים בחקירה שלא אמרתי להם את זה, כאילו אני בראש שלי חשבתי שזה כבר נאמר".
בחקירתו הנגדית חזר הנאשם על שני הסברים אלה (עמ' 605 לפרוט', ש' 16 ואילך):
"ש: ועכשיו אתה מאפס אזכורים של המשפט הזה של " עכשיו אתה מת, עכשיו אתה מת, אני אהרוג אותך" בגרסה הראשונה, אני שומעת את זה בלי סוף בגרסה השנייה בת/6. אני מפנה עמוד 30 שורות 1-2, עמוד 35 שורה 2, עמוד 37 שורה 31, עמוד 39 שורה 7, עמוד 42 שורה 28 והפסקתי פה, יכולתי לתת לך עוד מלא אזכורים כאלה. אתה לא מפסיק לחזור על המשפט הזה פתאום מאפס למאה. לא אמרת מילה על המשפט הזה בגרסה הראשונה, אולי שכחת להגיד, אולי לא. פתאום אתה לא מפסיק להגיד את זה, חוזר על זה, חוזר על זה, חוזר על זה, למה? למה? תסביר לי למה חזרת על זה כל כך הרבה פעמים פתאום?