הנאשם תיאר, כי המנוח רץ במעין חצי עיגול לכיוון רכבו ולכן, כשהנאשם ירה לעברו, גופו של המנוח היה מופנה בזווית אליו. היינו, כשצד גופו לכיוון הנאשם: "הצד. הוא רץ במין חצי סיבוב, בהתחלה הוא רץ עם הגב אלי עד שהוא התחיל לעשות את הסיבוב לכיוון האוטו שלו ושם אני כבר עד שהוא התחיל לעשות את חצי הסיבוב הזה קמתי התעשתי טיפה ואמרתי אני חייב לנטרל אותו ויריתי את שלושת הכדורים" (שם, ש' 20 - 23). הנאשם הסביר, כי ירה לכיוון מרכז גופו של המנוח בגלל שהוא היה מותש ובמצב זה, קשה לפגוע ברגל ממרחק באמצעות אקדח. לכן, הוא כיוון למרכז המסה כדי להגדיל את סיכויי הפגיעה.
- הנאשם שלל, כי ירה במנוח במהלך המאבק על הרצפה. כן הדגיש, כי הוא יכול היה לירות במנוח בכל שלב משלבי האירוע, אך לא עשה כן מפני שהמנוח לא היה חמוש ולא סיכן את חייו. הנאשם הדגיש, כי לא נתן למנוח פשוט לברוח מהמקום לאחר המאבק על הרצפה, מפני שחשש לחייו: "כי באותו רגע זה לא שאני לא נותן לו לברוח והוא גם לא ברוח (כך במקור - הערה שלי י.ש.) הוא רץ באיומים של הוא הולך להרוג אותי, אני בטוח שהוא רץ לרכב להביא משהו להרוג אותי, כאילו בגלל האיומים הייתי בטוח שהוא חוזר ומביא משהו והורג אותי" (עמ' 534 לפרוט', ש' 22 - 25). עוד הסביר בהקשר זה: "אני בשלב הזה כשהייתי כבר מותש ושוב אני אומר בחוויה של סף מוות הגוף גמור אני פחדתי, לא יכולתי לתת לו את ההזדמנות לראות בכלל אם הוא חוזר אלי עם משהו, כי אם הוא היה חוזר אלי עם משהו הוא היה הורג אותי אז אני באותו רגע הייתי חייב לנטרל אותו, הרגשתי שאם אני לא מנטרל אותו עכשיו אני פשוט מת, הוא חוזר עם משהו ואני מת" (שם, ש' 27 - 31).
- הנאשם המשיך וסיפר, כי לאחר שירה לכיוון המנוח והמנוח נפל, הוא הבחין שיש עדי ראיה לאירוע והבין שתוך מספר דקות יגיעו למקום כוחות ביטחון והצלה וכוחות משטרה. הנאשם הסביר, כי הוא נלחץ מכך שנהג בפסילה, היות והוא ידע שאת הירי ביצע מתוך הגנה עצמית. כן הדגיש, כי לא ניסה להתחמק או לברוח, אך חשש מהארכת הפסילה. לכן, הנאשם נסע הביתה וביקש מאחותו לחזור עימו לזירה ולומר שהיא נהגה ברכב. הנאשם מסר, כי הוא לא ידע אם המנוח מת או לא וכי היה דחוף לו להביא את אחותו למקום לפני שתגיע משטרה.
- הנאשם תיאר, כי בדרכו לרכב, לאחר הירי במנוח, הוא ראה טלפון על הרצפה, התכופף והרים אותו. כשראה שזה לא הטלפון שלו, אלא של המנוח, הוא זרק את הטלפון לתוך רכבו של המנוח. הנאשם ציין, כי לא זכר פרט זה ונזכר בכך רק כשהוצג לו סרטון האירוע במהלך חקירתו במשטרה. כאשר הגיע הביתה, אחותו וגיסו היו בחוץ במרפסת, הנאשם אמר לאחותו שהיא חייבת לבוא איתו והם מיהרו לחזור לזירה. הנאשם לא ידע להסביר כיצד שכח פרטים כגון, עצירתו בתחנת הדלק והעובדה שהטיל את מימיו בגינה מיד כשהגיע הביתה. עם זאת, שיער, כי הסיבה לכך היא הסטרס והפחד בהם היה שרוי בעקבות האירוע. לדבריו, רק לאחר מספר ימים נרגע והחל לשחזר עם עצמו את ההתרחשויות באירוע. כמו כן, נזכר בפרטים נוספים לאחר שצפה בסרטון האירוע.
- לדברי הנאשם, הוא סיפר לקריסטינה מאוד בקצרה על האירוע, בשל דוחק הזמן. הנאשם לא זכר במדויק מה אמר לקריסטינה אך ציין, כי אמר לה שהיה איזשהו ריב והוא היה צריך לירות, שצריך לחזור לזירה כמה שיותר מהר ושקריסטינה תגיד שהיא נהגה. הנאשם הופנה לדברים שמסרה קריסטינה בהודעתה במשטרה (ת/153) באשר למה שסיפר לה הנאשם. הנאשם שלל, כי כך קרה האירוע והסביר, כי יתכן שתיאר זאת באופן הזה בפני קריסטינה מפני שכך זכר את הדברים, על רקע הלחץ, הבלבול וסערת הרגשות בהם היה נתון.
- באשר למפגשו עם יניב הרבש"צ, מסר הנאשם, כי הוא אינו זוכר זאת ואינו זוכר את השיחה ביניהם. כן שלל, כי אמר ליניב שהוא ירה במנוח על הרצפה והדגיש, כי זה לא קרה. הנאשם תיאר, כי כשאחד השוטרים עצר אותו, הנאשם הראה לו שהנשק ברכב מעל תא הכפפות, השוטר לקח את הנשק ומאז הנאשם היה בהשגחתו. הנאשם שלל שאמר "מוות לערבים" והבהיר, כי אמר ש"קודם כל דואגים לערבים". בהקשר זה הסביר, כי כשחזר לזירה, כשהוא עדיין נסער ומפוחד, מיד אזקו את ידיו ולא התייחסו לפציעותיו, בעוד שהמנוח קיבל טיפול רפואי. הנאשם הדגיש, כי אילו לא היה נוהג בפסילה, הוא כלל לא היה עוזב את הזירה וכי היה לו חשוב להיות נוכח במקום, להסביר מה קרה ולקחת אחריות על האירוע. הנאשם הסביר, כי לא הזעיק עזרה ולא התקשר למד"א מכיוון שכשהסתיים האירוע כבר היו במקום עדי ראיה רבים והוא הניח, כי הם כבר הזעיקו את כוחות ההצלה. הנאשם היה לחוץ בשל הפסילה, נסע להביא את אחותו וחזר מיד.
- הנאשם המשיך וסיפר, כי לאחר מכן הוא נלקח לתחנת המשטרה בעפולה. שם השוטרים שהביאו אותו עזבו והוא נשאר עם שוטרים אחרים, עד לחקירתו הראשונה. בהתייחס לאמירותיו שם ובהן שמדובר במחבל ו"כל כלב בא יומו", הסביר הנאשם, כי התכוון לכך שאם המנוח לא היה יוצא מהרכב, לא היה כל האירוע הזה. המנוח לא היה מת והנאשם היה חוזר הביתה בשלום. כן הסביר, כי תחושתו באירוע הייתה שהוא הותקף על ידי מחבל. הנאשם הסביר את התבטאויותיו השונות בחקירתו בכך שהיה נסער, עצבני וכועס והרגיש שחייו ניצלו באירוע.
- הנאשם הסביר, כי בתחילה הוא חשש לומר שירה לכיוון המנוח שלושה כדורים ולכן, אמר שירה 2 - 3 כדורים. כן ציין, כי רק בכדור השלישי ראה שהמנוח נפל ונוטרל ותוך כדי, הבחין בכך שהכדורים נגמרו. הנאשם הופנה לגרסתו באשר לאירוע בחקירתו הראשונה במשטרה ושלל, כי כך קרו הדברים. הנאשם הסביר, כי בתחילת החקירה כעס על כך שנשאל שאלות על ידי עוזי, ראש המחלק, במסדרון, בטרם החלה החקירה ומבלי שהוקראו לו זכויותיו. הנאשם הרגיש שהשוטרים מנסים להוציא ממנו מידע, תוך שהם פועלים בניגוד לחוק. הנאשם לא זכר במדויק את תוכן שיחתו עם עוזי, אך עמד על כך שנשאל גם שאלות שאינן קשורות לבדיקת הינשוף, כפי טענת החוקרים.
- הנאשם הסביר, כי לא אמר לשוטרים שהוא ירה במנוח במהלך המאבק על הרצפה, אף שהיה בכך כדי לעלות בקנה אחד עם טענתו להגנה עצמית, מפני שלא כך קרה והוא לא ירה במנוח בשלב זה. עוד הסביר, כי בשחזור שנערך עימו הוא מסר גרסה שונה מזו שמסר בחקירתו הראשונה, מפני שלאחר שראה את הזירה, החל להיזכר בפרטים נוספים באשר למהלך האירוע. כן ציין, כי ניסה לשחזר ולספר לשוטרים מה אירע באופן המדויק ביותר. עם זאת, גם תוך כדי השחזור סיפק תיאור לא מדויק של האירוע, מכיוון שהוא היה עדיין מבולבל ומלא אמוציות ורק לאחר מספר ימים הצליח לחזור לעצמו ולשחזר את האירוע כפי שהיה. כך הסביר, כי לא אמר בשחזור שהמנוח איים עליו בזמן שחזר לרכבו לאחר האירוע, מפני שניסה להיזכר יותר בסדר האירועים ולא בחילופי הדברים בינו לבין המנוח וככל הנראה, חשב שכבר ציין פרט זה בחקירתו. עוד הסביר, כי נשאל שאלות רבות ברצף במהלך השחזור, תוך שהשוטרים קפצו מנושא לנושא, כך שהנאשם התקשה להשיב לכל השאלות ולציין את מלוא הפרטים.
- הנאשם הדגיש, כי הוא לא ירה במנוח מפני שהוא היה לא חמוש ואישר, כי אם היה מזהה כלי נשק בידו של המנוח, הרי שהנאשם היה יורה בו מיד. הנאשם ציין, כי לא שם לב שכוונת הלייזר נפלה מהאקדח תוך כדי המאבק וכי היא לא הייתה על האקדח כאשר נתפס על ידי המשטרה. רק בחקירתו, כאשר הוצג לו שהכוונת מונחת על הכביש ליד הג'יפ, הנאשם הבין שהכוונת נפלה מהאקדח. הנאשם הדגיש, כי רק במהלך מעצרו החל להירגע מהאירוע הטראומטי שחווה ולהיזכר לאט לאט בפרטי האירוע וברצף האירועים במהלכו. לאור זאת, בחקירתו השנייה אמר הנאשם מיוזמתו לחוקר שהוא לא דייק בשחזור ובחקירתו הראשונה. הנאשם הבהיר, כי סבר שאמר לחוקרים כבר בחקירתו הראשונה, כי הנאשם התרחק ממנו תוך השמעת איומי רצח, אם כי בדיעבד התברר שלא אמר זאת. לטענת הנאשם, החוקרים קפצו משאלה לשאלה ולא נתנו לו תמיד להשלים את תשובותיו.
- לדברי הנאשם, התשובה לשאלה האם הוא ירה במנוח במהלך המאבק על הרצפה הייתה ברורה לו, מפני שהוא ידע שהוא לא ירה בו. עם זאת, הוא לא היה בטוח האם כשירה בו עמד לפני או אחרי המעקה ולכן היסס כשהשיב לשאלה שנשאל בהקשר זה בחקירתו השנייה. הנאשם ציין, כי במהלך כל האירוע הוא החזיק נשק דרוך בידו, החל מהרגע בו המנוח יצא מרכבו לכיוונו, בזמן שהתנפל עליו ובזמן שישב ברכב. מכאן, שהנאשם יכול היה פשוט לכוון את הנשק לכיוון המנוח ולירות בו אולם הוא נמנע מכך, מכיוון שהמנוח לא היה חמוש. הנאשם הדגיש, כי הוא אינו רוצח והוא לא רצה לפגוע במנוח כלל. בהקשר זה אמר, כי הסיטואציה יכולה הייתה להיות הפוכה, היינו, שהנאשם היה מוצא את מותו מידי המנוח והמנוח היה יושב בחקירה.
- הנאשם שלל, כי המנוח ניסה לסגור את הדלת לאחר שהתיישב ברכב ותיאר, כי המנוח ישב ברכב כשחצי גופו כלפי חוץ והנאשם עומד ממש לידו. בהקשר זה אמר הנאשם, כי אם המנוח היה מנסה לסגור את הדלת ולנסוע, הרי שהנאשם היה מניח לו לעשות זאת, שכן, הוא רצה שהמנוח יעזוב את המקום. להשערת הנאשם, התזוזה של דלת הרכב בשלב זה הייתה בשל תזוזת המנוח בתוך הרכב. הנאשם הסביר, כי לא רצה לפעול באלימות ולטרוק את הדלת על גופו של המנוח, אלא רצה להרתיע אותו כדי שיעזוב מעצמו.
- הנאשם הפנה לנקודות בסרטון המתעד את האירוע בהן המנוח ניסה לתפוס את הנשק ולקחת אותו מידי הנאשם. לדברי הנאשם, הוא לא ידע שהיה ירי תוך כדי המאבק בינו לבין המנוח וגילה זאת רק בחקירתו, כאשר הוצג לו סרטון האירוע והחוקרים הפנו את תשומת ליבו לכך. הנאשם הסביר, כי אמר בחקירתו שהכדור שנורה בשלב המאבק היה באוויר, מפני שבסרטון נראה שידו מונפת למעלה בזמן שנשמע קול הירי. הנאשם ציין, כי הופתע לגלות שנפלטו שני כדורים שהוא כלל לא היה מודע אליהם לפני שצפה בסרטון. כן ציין, כי בסרטון נשמע קול הירייה הראשונה בלבד. קול הירייה השנייה לא נשמע, אולם ניתן להבין זאת מכך שהמנוח תופס את בטנו ומכך שעד הראייה שצילם את הסרטון אמר באותו רגע "הנה הוא ירה בו". לדברי הנאשם, הוא לא שם לב לכך באירוע וראה זאת לראשונה בסרטון. בהקשר זה הסביר: "הייתי נראה על הרצפה שם שוכב אחרי המעקה אחרי שהוא התנפל עלי במכות בראש בהכל אז לא יודע לא כל כך שמתי לב פשוט שמעתי עליו (כך במקור - הערה שלי י.ש.) מאיים עלי מתחיל לרוץ ואני התעשתי כזה קמתי, לא שמתי לב בדיוק מה הוא עושה או מה הוא תופס" (עמ' 550 לפרוט', ש' 25 - 28). הנאשם הבהיר, כי אילו ידע בזמן אמת שהמנוח נורה ונפגע בבטנו, הרי שלא היה יורה את שלושת הכדורים לעברו בזמן שהמנוח חזר לרכבו.
- לדברי הנאשם, בין פליטת כדור אחת לשנייה, צריך רק לשחרר את ההדק ואם לוחצים את ההדק עד הסוף, נורה כדור, שכבר נמצא בקנה. אם ממשיכים ללחוץ על ההדק, לא יכול להיפלט עוד כדור. כך הסביר, כי כבר יש כדור בקנה ולא נדרשת פעולה אקטיבית נוספת. הנאשם מסר, כי הוא אינו יכול להסביר בדיוק כיצד נפלטו שני הכדורים, אך הוא משער שזה נוצר מלחץ כלשהו על ההדק. כך מסר (בעמ' 552, ש' 16 - 28):
"יכול להיות, היה שם מאבק, התגלגלנו, ואני כל הזמן מנסה להרחיק ממנו את הנשק ולפה ולשם וכל הזמן, יכול להית (כך במקור - הערה שלי י.ש.) שבאיזשהו שלב, כאילו אתה גם אחרי ירי, אני מתאמן הרבה, אני ביחידה מובחרת אני משתמש בנשק, אתה לא משאיר את היד לחוצה על ההדק, יש את ההרגל הזה של לתת כדור ולשחרר, זה לא פעם ראשונה שאני מחזיק נשק ונתפסה לי היד עליו וזהו, אני רגיל להשתמש בנשק... לתת לכם הסבר איך זה קרה תוך כדי המאבק אני לא יודע להסביר, זה פשוט נוצר תוך כדי מאבק מלחץ של היד על ההדק ואחר כך בשלב השני אחרי שאנחנו מתגלגלים ונאבקים על הרצפה אז יש את הקטע שהוא עוד פעם מושך ממני את הנשק שהוא תופס את היד עם הנשק ופה כשהוא מנסה למשוך לכיוונו אז אני מן הסתם מושך לכיווני ואז יכול להיווצר עוד פעם הלחץ הזה של ההדק, זה כאילו מה שאני מבין".
- הנאשם הסביר, כי להבדיל משלוש היריות שירה לכיוון המנוח בשלב האחרון של האירוע, הרי שהוא לא שמע והרגיש את שתי היריות שנורו בשלב המאבק על הרצפה, מפני שהכדורים נפלטו תוך כדי מאבק ולחץ, במהלך אירוע אמוציונלי ומהיר. כשירה לכיוון המנוח (מרחוק), הוא ירה במודע ולכן ציפה לקול הירי ולרתע והיה מודע להם.
- הנאשם הסביר, כי כשהוצג לו בחקירתו השלישית שעל פי חוות הדעת הפתולוגית, הירי במנוח היה מלפנים, הוא סבר שמדובר בירי שירה לכיוון המנוח לאחר המאבק על הרצפה, מפני שזה הירי שהיחיד שביצע מבחינתו. לכן, הוא אמר לחוקר שהמנוח היה עם צד גופו אליו. כאשר החוקר אמר לו שמדובר בירי מטווח קצר, הנאשם אמר שכנראה נפלט כדור מפני שזה היה נראה לו ההסבר ההגיוני ביותר, לאור העולה מסרטון האירוע ולאור זאת שבחקירתו השנייה של הנאשם, החוקר הפנה את תשומת ליבו לקול הירי שנשמע במהלך המאבק על הרצפה. הנאשם ציין, כי לא הבין כיצד יתכן שהמנוח נפגע מכדור בליבו ומצליח לרוץ מצידו האחד של הכביש לצידו השני.
- בחקירתו הנגדית שלל הנאשם, כי המנוח עצבן אותו וכי קפץ מהרכב כדי לירות באוויר. הנאשם מסר, כי לאחר שהמנוח יצא מהרכב, הוא יצא גם מרכבו מכיוון שהיה צריך להגן על עצמו כדי שהמנוח לא יפתיע אותו. כן אמר, כי לא היה לו זמן להעביר את הרכב למצב חניה בזמן שהוא באירוע פח"ע ומחבל תוקף אותו. הנאשם מסר, כי הוא תפעל את האירוע וחתר למגע, אך לא נגע פיזית במנוח. עם זאת, הוא לא ירה במנוח מכיוון שהמנוח לא היה חמוש. הנאשם הדגיש, כי הוא הרגיש מאוים וכי המנוח הוא זה שיצא ראשון מהרכב, תקף אותו וקילל אותו. בהקשר זה הסביר, כי הוא חש מאוים כאשר המנוח רץ אליו באגרסיביות ועם "רצח בעיניים", כלשונו, והוא לא ראה בוודאות בתחילה שאין למנוח נשק. בנסיבות אלה, הרי שמסר הנאשם, כי הוא היה צריך לחתור למגע ופעל כפי שפעל על מנת שלא להימצא בעמדת נחיתות מול המנוח, וכן על מנת להרתיע אותו.
- הנאשם הדגיש שלא היה מדובר מבחינתו באירוע רגיל וכי פירש את התנהגות המנוח כאירוע חריג, בפרט על רקע התקופה הביטחונית המתוחה. עם זאת, הנאשם הודה, כי היום היה מתנהג אחרת וכי אם היה יודע שמדובר רק במי שרוצה לריב בכביש, הוא היה נוסע מהמקום. לטענת הנאשם, אם אכן היה מדובר במחבל, הרי שאם היה נוסע מהמקום אל תוך הישוב, המחבל יכול היה לפגוע בו עד שיפתח שער הכניסה לישוב, או אף ייסע אחריו ויפגע בו. לכן, הוא נכנס למצב של מגננה והרגיש שהוא חייב להרתיע את המנוח, מתוך מחשבה שאם לא מדובר במחבל, הרי שהוא יחזור חזרה לרכבו וייסע משם.
- בהמשך חקירתו הנגדית בדיון מיום 3.6.25, אישר הנאשם כי הוא ביחסים טובים עם אחותו קריסטינה וכי אין ביניהם סכסוך. כן אישר, כי אין לו כל היכרות קודמת עם המנוח. עוד אישר, כי במועד שקדם לאירוע היה בן זוגה של דניאל אמסלם, כי לאמו היה רכב מסוג מיצובישי ספייס סטאר בצבע שחור, בו נהג במועד האירוע וכי היה פסול לנהיגה מכוח החלטה שיפוטית. כן אישר, כי עובר למועד האירוע הוא החזיק ברישיון באקדח גלוק מסוג X43, באמצעותו ירה במנוח.
- הנאשם מסר, כי הוא משתמש בסמים באופן מזדמן בלבד ובנסיבות חברתיות וכי הפעם האחרונה בה השתמש בסמים הייתה כ-4-3 ימים קודם לאירוע. בפני הנאשם נטען, כי מעדותו של ד"ר כנפי עולה, כי ריכוז ה-THC שנמצא בדמו בבדיקה יומיים לאחר האירוע מלמדת, כי מדובר במשתמש כרוני בסמים. כן נטען בפניו, כי הדבר עולה בקנה אחד גם עם הודעתה של קריסטינה במשטרה בה אישרה, כי הנאשם מעשן קנאביס. הנאשם השיב, כי קריסטינה מודעת לכך שהוא מעשן לפעמים, אך לא באופן יומיומי.
- הנאשם שלל כי שינה את גרסתו באשר לכמות האלכוהול שצרך ביום האירוע ומסר, כי בבית שתה כ-4-3 בקבוקי בירה ובנסיעה שתה פחית בירה נוספת. סה"כ לפני האירוע שתה כליטר וחצי בירה. בפני הנאשם הוצג, כי בחקירתו הראשונה במשטרה (ת/2) מסר ששתה בבית כ-4-3 בירות, היינו, כליטר בירה, ואילו בחקירתו השנייה (ת/6) אמר, כי שתה בבית בין 6-4 בקבוקי בירה, היינו, כ-1.6 ליטר בירה. הנאשם שלל, כי הגיע "מתודלק" לאירוע והשיב, כי שתה כמה בקבוקי בירה בבית לאורך כל שעות היום, כאשר האירוע אירע בשעות הערב. בפני הנאשם נטען, כי במצב זה, אסור היה לו לשאת עימו את הנשק וזאת, על פי תנאי הרישיון. הנאשם הסביר בהקשר זה, כי הוא נושא את האקדח עליו באופן קבוע וכי לא הרגיש שתוי במידה המונעת ממנו לשאת נשק.
- הנאשם אישר, כי הגיע למגדל העמק כדי לפגוש את בת זוגו דניאל, אך היא סירבה להיפגש עימו והוא חזר כלעומת שבא. עם זאת, מסר, כי הדבר לא השפיע על מצבו הנפשי וציין, כי אולי היה מעט מאוכזב, אך לא כעס ולא התעצבן. הנאשם שלל, כי הגיע לאירוע כשהוא עצבני בשל סירובה של דניאל להיפגש עימו ומתוח בשל העובדה שנהג בפסילה וזאת, בנוסף לריכוז האלכוהול והקנאביס הגבוה בדמו וטען, כי היה ממוקד בלחזור הביתה ולהתכונן לשבוע חדש של עבודה. הנאשם תיאר את מצב רוחו לפני האירוע כרגיל.
- לטענת הנאשם, הדבר שהטריד אותו מיד לאחר האירוע הייתה העובדה שנהג בפסילה וזאת, מפני שבנוגע לירי היה לו ברור שפעל מתוך הגנה עצמית ולכן לא היה מודאג. לפיכך, הדבר הראשון שעשה היה לקרוא לאחותו כדי שתגיד שהיא נהגה ברכב. הנאשם הבהיר, כי לא חשב לעצור ולבדוק מה מצבו של המנוח מפני שהמנוח תקף אותו והוא עצמו ניצל ממוות. הנאשם הדגיש, כי מדובר בהגנה עצמית למרות שירה בנאשם כשהיה בגבו אליו והתרחק לכיוון רכבו, שכן, סבר שהמנוח יוציא כלי נשק מהרכב וכי עליו לנטרל אותו. כן טען הנאשם שלא הזעיק כוחות הצלה ומשטרה מפני שהיו עדי ראיה במקום שיעשו זאת.
- הנאשם הופנה לכך שתגובתו הראשונית לחשדות החמורים שהוצגו בפניו בפתח חקירתו הראשונה הייתה כי לא ביצע עבירה של שיבוש הליכי חקירה, אף שלכאורה באותו רגע נודע לו לראשונה שהמנוח מת. בהקשר זה השיב, כי הוא הבין שהיה ירי וראה את המנוח נופל ותיאר לעצמו שייתכן והוא מת כתוצאה מהירי, אולם הוא לא עשה דבר שיכול להיחשב כשיבוש. הנאשם שלל את הטענה, כי לא היה לו אכפת מחיי המנוח וכי ירה בו מטווח אפס. הנאשם הופנה לדברים שאמר בחקירתו הראשונה במשטרה (ת/2) המלמדים, לטענת המאשימה, על חוסר החשיבות שייחס הנאשם לחיי המנוח. הנאשם שלל זאת ואמר, כי המנוח רצה להרוג אותו.
- לדברי הנאשם, הוא ראה לראשונה את הסרטון המתעד את האירוע במסגרת חקירתו השנייה מיום 16.5.23, אף שידע על קיומו של הסרטון מספר ימים קודם לכן. הנאשם מסר, כי הוא חש פחד מהמנוח החל מתחילת האירוע, כאשר המנוח יצא מרכבו ורץ לכיוונו באגרסיביות, תוך שהוא מקלל. ברגע זה יצא הנאשם מרכבו וירה באוויר, מתוך מחשבה שמדובר במחבל ועל מנת להרתיעו. המנוח חזר והתיישב ברכבו כשגופו חצי בתוך הרכב וחציו מחוץ לרכב, אך לא נסע מהמקום. הנאשם התקדם אליו כדי לוודא שהוא נוסע וירה לידו עוד כמה כדורים באוויר כדי להפחידו ולגרום לו לעזוב את המקום. לאחר הירי השני באוויר, המנוח קפץ עליו ותקף אותו במכות לפנים. הנאשם והמנוח התגלגלו על הרצפה והמנוח ניסה לחטוף ממנו את האקדח. הנאשם הבהיר, כי סבר שמדובר באירוע פח"ע רק כאשר עצר את רכבו ליד רכבו של המנוח והמנוח החל לקלל אותו בערבית. כן שב והדגיש, כי אף שחשב שמדובר במחבל, הוא לא ירה בו מכיוון שהמנוח לא היה חמוש. לטענתו, הוא התקרב אל המנוח כדי לוודא שהוא לא שולף כלי נשק כלשהו. עם זאת, לדבריו, למרות שחש מאוים וחשד שמדובר באירוע פח"ע, הוא עדיין לא הרגיש בסכנת חיים באותו שלב שכן, המנוח לא היה חמוש.
- בפני הנאשם נטען, כי בתיאורו את האירוע כפי שמסר בחקירתו הראשונה במשטרה (ת/2), הנאשם כלל לא הזכיר שחשב שמדובר באירוע פח"ע בתחילת האירוע. הנאשם השיב, כי כלל לא היה מעוצבן מהתנהגות המנוח בכביש וכי הוא לא הבין למה המנוח יוצא מרכבו לכיוונו בתוקפנות ובאגרסיביות, מפני שהוא לא עשה דבר שיצדיק זאת. הנאשם הדגיש, כי לא עקף את המנוח בכביש ולא חתך את נתיב נסיעתו של המנוח. הנאשם הופנה לכך שבחקירתו הראשונה (ת/2) טען, כי חש מאוים ובסכנת חיים כאשר המנוח רץ לכיוונו וזאת, בניגוד לגרסתו בעדותו בבית המשפט. הנאשם השיב, כי עדיין מדובר בתיאור של אותה סיטואציה מפני שחש מאוים וחשש לחייו ובשל כך ביצע ירי באוויר. מכיוון שלא זיהה נשק בידיו של המנוח, ירה באוויר בלבד ולא ירה במנוח. עם זאת, הדגיש, כי חש "פחד מוות", כלשונו, נוכח התנהגות המנוח והרגיש שהוא נמצא באירוע פח"ע. הנאשם הסביר, כי הוא חש איום וחשש שהמנוח יפגע בו גם אם לא זיהה כלי נשק בידיו, אך כאשר ראה שהנאשם לא חמוש, לא הרגיש בסכנת חיים. הנאשם הבהיר, כי הרגיש שהוא בסכנת חיים ממשית רק בשלב בו המנוח רץ לרכבו לאחר המאבק על הרצפה ואמר לנאשם תוך כדי "עכשיו אתה מת". בשלב זה הרגיש הנאשם כי הוא חייב לנטרל את המנוח, כדי שלא יחזור אליו ויהרוג אותו.
- בפני הנאשם נטען, כי אילו היה למנוח כלי נשק ברכב, הרי שהוא היה שולף אותו כבר בתחילת האירוע, כאשר הנאשם עמד בצמוד לדלת רכבו של המנוח. לכן, טענת הנאשם לפיה, הוא חשש שהמנוח יוציא כלי נשק מרכבו בסוף האירוע אינה הגיונית. בתגובה, הסביר הנאשם (בעמ' 596 לפרוט', ש' 24 עד עמ' 597 לפרוט', ש' 5):
"אז אני אסביר, הסיטואציה שאני עומד מולו והסיטואציה אחרי שאני מקבל מכות ושוכב על הרצפה והגוף מותש, זה שני תרחישים שונים לגמרי. שם אני עומד מולו ויורה באוויר ואומר לו תיסע מפה, ואני גם בקשר עין אני רואה שהוא לא שולח ידיים למקומות להוציא משהו, אני רואה מה הוא עושה ואני אמרתי לו אולי איזה משפט וכבר הוא התחיל להתנפל עליי. אמרתי לו "תיסע מפה, אני לא רוצה לפגוע בך" ויריתי באוויר ואז הוא קפץ עליי. ואז אחרי זה כשאנחנו אחרי המאבק, אחרי שגם רואים בסרטון שאני כל הזמן עם היד עם הנשק בצורה כזאת מנסה למנוע חטיפה של הנשק, הודף אותו. כאילו אני לא מחזיר לו אגרופים, כל האירוע היה שפשוט ניסיתי להתגונן ולמנוע אירוע של חטיפת נשק... אז בסוף כשאני על הרצפה אחרי כל המאבק הזה כשאני נופל על הרצפה אז הוא מאיים על החיים שלי ואומר לי "עכשיו אתה מת", רץ לכיוון הרכב ואני מותש אחרי שקיבלתי כמה פצצות וכמו שאמרתי, אני באותו רגע הייתי חייב לנטרל אותו שלא יחזור".