כאשר הוצג בפניו על ידי בית המשפט, כי המנוח כבר היה פעמיים ברכבו ולא הוציא ממנו כלי נשק, כך שהתרחיש ממנו חשש הנאשם לא התממש, השיב הנאשם : "הוא רץ לרכב תוך כדי איומים על החיים שלי, תוך כדי שהוא אומר לי "אתה מת". אז אני תיארתי לעצמי שהאיומים האלה כאילו זה משהו שהוא הולך לממש את זה עכשיו, הוא הולך להביא משהו מהאוטו בשביל לגמור את הסיפור" (עמ' 597 לפרוט', ש' 14 - 17).
- הנאשם הדגיש, כי הוא והמנוח לא קפצו מרכביהם במקביל, אלא הנאשם יצא מרכבו רק לאחר שראה שהמנוח פותח את דלת הרכב ומתכוון לצאת מהרכב. הנאשם תיאר, כי המנוח עצר את רכבו בצד ימין של הכביש, כשחציו על שולי הכביש וחציו על הנתיב הימני. הנאשם עצר את רכבו במקביל לרכב המנוח, באמצע הכביש, כשחציו בנתיב הימני של הכביש וחציו בנתיב השמאלי. מכאן, שבין שני הרכבים היה רווח של כחצי נתיב. לאחר שהמנוח התקדם לכיוונו של הנאשם, הנאשם קפץ מרכבו, דרך את הנשק וירה באוויר. הנאשם ציין, כי בשל המהירות והלחץ בהם היה נתון, הוא שכח להעביר את רכבו למצב חניה והרכב החל להתקדם לאט לאט לשולי הכביש. לאחר שהנאשם ירה באוויר, המנוח חזר לרכבו ואז הנאשם התקדם אליו כדי לוודא שהוא נוסע מהמקום וירה שוב באוויר.
- בפני הנאשם הוצג, כי תיאורו זה של הנאשם אינו עולה בקנה אחד עם הדברים שמסר בחקירתו הראשונה במשטרה ולפיהם, כבר כשהמנוח יצא מרכבו, הוא התקדם והגיע עד לרכבו של הנאשם, אז החלו מכות ביניהם. הנאשם השיב, כי בחקירתו הראשונה הוא היה מאוד מבולבל ביחס לסדר האירועים וכך זכר את האירוע באותו רגע. בהמשך, לאחר שנזכר בפרטים, ביצע שחזור וצפה בסרטון המתעד את האירוע, הוא דייק את הדברים. הנאשם הבהיר, כי לא היה מפגש בינו לבין המנוח ליד רכבו של הנאשם וכי המפגש הראשון ביניהם היה ליד רכבו של המנוח. הנאשם שלל, כי הוא זה שהסתער על המנוח, כפי העולה מעדות העד אסא גיארי. בהקשר זה טען, כי חתירה למגע אינה הסתערות.
- הנאשם הופנה לכך שבחקירתו הראשונה במשטרה הוא נשאל מדוע לא נסע מהמקום והשיב, כי הוא גבר והמנוח גבר. הנאשם הסביר בהקשר זה, כי התכוון לכך שהוא לא ברח מפני שחונך כל חייו לחתור למגע ולנטרל את האיום. עוד הופנה המנוח לכך שבחקירתו הראשונה הוא לא הזכיר שירה באוויר וכן לא מסר, כי כאשר המנוח רץ לרכבו הוא איים עליו "עכשיו אתה מת". הנאשם השיב, כי היה מאוד מבולבל, כפי העולה גם מסרטון השחזור שביצע, והיה בטוח שהוא כבר סיפר את כל מה שהיה באירוע. הנאשם הבהיר, כי המנוח אמר לו את משפט האיום תוך שהתנתק ממנו לאחר המאבק על הרצפה והחל לרוץ לרכבו. לטענת הנאשם, הוא בטוח בכך שהמנוח החזיק כלי תקיפה כלשהו ברכבו, אך ככל הנראה הוא הוצא מהרכב לאחר האירוע, על ידי מי מהאנשים הרבים שהסתובבו במקום.
- 00 הנאשם אישר, כי לגרסתו, בשלב המאבק על הרצפה הוא לא שמע את הירי ולא חש ברתע האקדח. לאחר שהמנוח נפגע מירי של שני כדורים, המנוח החל לצעוק "עכשיו אתה מת", התנתק מהנאשם ורץ לעבר הרכב. בשלב זה, הנאשם החל להרגיש בסכנת חיים, נעמד וירה על המנוח. בפני הנאשם נטען, כי הוא כלל לא נראה מופתע כאשר נמסר לו על ידי החוקרים בחקירתו השלישית (ת/7) שהירי במנוח בוצע מלפנים ולא מאחור כפי שסברו בתחילה. הנאשם אישר כי לא הופתע והסביר זאת בכך שבחקירתו השנייה הוצג לו הסרטון שמתעד את האירוע והחוקר סאמח הראה לו שתוך כדי המאבק נפלטו כדורים ולכן, הנאשם תיאר לעצמו שזה המקרה. הנאשם הבהיר, כי לא חשב בחקירתו השנייה שפגע במנוח במהלך המאבק על הרצפה. אולם מפני שהחוקר הראה לו בסרטון שיש ירי תוך כדי המאבק, הרי שנתון זה הסתדר לו עם מה שהוצג לו בחקירתו השלישית באשר לממצאי חוות הדעת הפתולוגית. עם זאת, הדגיש, כי ממצאים אלה הפתיעו אותו מפני שסבר, כאמור, שהמנוח לא נפגע מהירי שבוצע במהלך המאבק, אלא מהירי שהנאשם ירה לעבר המנוח בזמן שזה התרחק ממנו לכיוון רכבו. הנאשם עמד על כך שהוא לא שינה את גרסתו והסביר, כי אמר בחקירתו השלישית שכנראה נפלטו כדורים, מכיוון שידע, מבחינתו, שהוא לא ירה במנוח בשלב המאבק. לכן, אם המנוח נורה מלפנים, הרי שהאפשרות היחידה היא שמדובר בפליטת כדור.
0
- הנאשם מסר, כי לא הבחין בירי במהלך המאבק מפני שהוא התמקד בלמנוע מהמנוח לחטוף לו את האקדח, מתוך מחשבה שאם המנוח יחטוף את האקדח, הוא יירה בנאשם. הנאשם הסביר, כי אצבעו הייתה על ההדק מפני שהמנוח הפתיע אותו וקפץ עליו לאחר שהנאשם סיים לירות באוויר וכשאצבעו הייתה עדיין בתוך שמורת ההדק. בפני הנאשם הוצג, כי חלפו מספר שניות בין סיום הירי באוויר לבין הרגע בו החל להיאבק עם המנוח, כך שהיה יכול להוריד את אצבעו מההדק. הנאשם השיב, כי הוא ניסה להרתיע את המנוח בכך שירה באוויר.
- הנאשם שלל, כי דלת רכבו של המנוח נטרקה עליו כתוצאה מכך שהמנוח ניסה לסגור את הדלת בזמן שהנאשם עמד ליד רכבו והדגיש, כי הייתה תזוזה קלה בלבד של הדלת. הנאשם שלל, כי חטף מכה מהדלת, או כי הדלת נגעה בו.
- הנאשם ציין, כי מות המנוח הוא תוצאה טראגית של האירוע, אולם מותו של המנוח נגרם באשמת המנוח, אשר ניסה לחטוף את האקדח מידי הנאשם ולהרוג אותו. כן הדגיש, כי אם המנוח לא היה תוקף אותו, הוא לא היה מת. הנאשם שלל את הטענה, כי הוא רצה לפגוע במנוח בכל שלבי האירוע, וטען, כי הוא עשה הכל כדי שלא לפגוע בו. כן הדגיש, כי הוא יכול היה לירות במנוח ולפגוע בו במהלך האירוע כולו, אך לא עשה כן, אלא ירה באוויר. הנאשם שלל את הטענה, כי היעדר החרטה מצידו על מות המנוח, תגובותיו למותו במסגרת חקירותיו במשטרה והירי שביצע לעבר גבו בסיום האירוע, מלמדים, כי התכוון להרוג את המנוח.
- בפני הנאשם נטען, כי אמירותיו מלמדות שהוא ידע שבמהלך המאבק הוא ירה במנוח שני כדורים. כך הוצג בפניו, כי כבר בזירה הוא אמר לשוטרים כי היה צריך "לתת בו איזה שניים". הנאשם השיב, כי התכוון לכדורים שירה לעבר גבו של המנוח. מכיוון שחשש להגיד שירה על המנוח שלושה כדורים, אמר שהוא ירה בו בערך שני כדורים. כן הסביר, כי לאחר שהתברר שהוא רוקן מחסנית שלמה באירוע, הרי שהוא חשש שאם יגיד כי ירה שלושה כדורים, הדבר יתפרש כירי ללא הבחנה. עוד הוצג בפני הנאשם כי בחקירתו הראשונה במשטרה (ת/2), הוא אמר לשוטרים שהמנוח "קיבל שני כדורים". הנאשם השיב, כי אם טענה זו הייתה נכונה, הרי שהיה אומר כי המנוח קיבל חמישה כדורים ולא שניים.
- כן הופנה הנאשם להודעתו של הרבש"צ יניב בן שימול בה מסר, כי הנאשם אמר לו בשטח בזמן אמת שהוא והמנוח רבו מכות, המנוח שכב מעליו, לא הייתה לו ברירה והנאשם ירה בו. הנאשם השיב, כי הוא הסביר ליניב במספר מילים מה אירע, אך אין בדברים שאמר ליניב כדי להוות תיאור מלא של האירוע. כאשר נטען בפני הנאשם, כי התיאור שמסר ליניב תואם במדויק את אשר אירע בפועל באירוע, היינו, שהמנוח היה מעל הנאשם והנאשם ירה בו, השיב הנאשם כי אין קשר בין הדברים וכי אך במקרה נשמע כאילו כוונתו הייתה לתיאור נסיבותיו הספציפיות של האירוע. עוד הוצג בפני הנאשם בהקשר זה, כי גם קריסטינה מסרה בהודעותיה במשטרה, כי הנאשם סיפר לה שלאחר שהמנוח הפיל אותו על הרצפה, הוא ירה בו. הנאשם השיב, כי מדובר בתיאור תמציתי של האירוע וכי הוא התכוון לכך שאחרי שהם נפלו על הרצפה, הוא קם וירה במנוח. הנאשם שלל את הטענה, כי מאמירותיו אלה ונוספות עולה, כי הוא אמר את האמת לפני שהבין שיש בכך כדי לסבך אותו.
- בחקירתו החוזרת התבקש הנאשם להתייחס לטענה לפיה, הנאשם ידע שירה במנוח מטווח אפס במהלך המאבק, אך הסתיר זאת וטען שירה בו מתוך הגנה עצמית כשהתרחק ממנו. הנאשם שלל את הטענה ואמר, כי אין בכך כל היגיון. כן פירט, כי אם הוא אכן היה מודע לירי של שני הכדורים, הרי שהגיוני יותר כי היה מעלה את הטענה להגנה עצמית בהקשר לניסיון חטיפת הנשק על ידי המנוח במהלך המאבק על הרצפה, מאשר לטעון שירה במישהו מאחור בזמן שהתרחק ממנו מתוך הגנה עצמית.