מרכוס דניאל פינקלשטיין:
- ראו בהקשר זה עמ' 647 - 651 לפרוטוקול הדיון מיום 22.10.25. העד הינו גיסו של הנאשם, נשוי לאחות הנאשם קריסטינה.
- בעדותו סיפר העד, כי בבוקר האירוע, הנאשם ביקש מקריסטינה לקנות לו בירה, מכיוון שאין לו רישיון. לבקשתו, היא יצאה מהבית והביאה לנאשם בירה. העד הסביר, כי הבית בו התגוררה המשפחה מפוצל, כאשר העד ואשתו התגוררו בקומה העליונה ואילו הנאשם והוריו התגוררו בקומה התחתונה. בסביבות השעה 17:00 - 17:30, העד וקריסטינה ירדו לגינה עם בתם הפעוטה, וראו שהרכב של חמותו של העד לא בחניה. כשהעד נכנס הביתה הוא ראה שחמותו בבית ושאל אותה איפה הרכב. חמותו הבינה שהרכב לא בחניה, התקשרה לנאשם, שאלה היכן הנאשם וביקשה ממנו לחזור. הנאשם הגיע הביתה תוך 10 דקות, כשהוא נסער, עם בגדים קרועים, פצעים על החזה ושיערו מפוזר. הם שאלו את הנאשם מה קרה והוא השיב שהוא רב עם מישהו ונתן לו כדור. הנאשם ביקש מקריסטינה לחזור לזירה כדי שלא יגידו שהוא עזב את הבחור, והם נסעו לשם מהר.
- העד הסביר, כי הנאשם החזיק באקדח כחודשיים וחצי או שלושה חודשים לפני האירוע, בשל המצב הביטחוני באותה תקופה, ונהג לשאת את האקדח עליו. העד מסר, כי הנאשם לא אמר לו איפה ומתי הוא נתן כדור לאותו בחור וציין, כי היה מדובר בשיחה של פחות מדקה ואז הנאשם וקריסטינה נסעו והעד נשאר בבית עם הילדה. אחרי דקה העד התקשר לקריסטינה לבדוק מה קורה והיא ענתה לו בבכי, אמרה שעושים לבחור החייאה וניתקה. העד ניסה להתקשר אליה ושוב ושוב, עד ששוטרת ענתה לו. בשלב זה, העד וחמיו נסעו לזירה.
- בחקירתו הנגדית מסר העד, כי הנאשם הוא כמו אחיו, הם בקשרי משפחה מזה 13 שנים, עושים כמעט הכל יחד, תומכים אחד בשני ועוזרים אחד לשני. העד הגדיר את רמת ההיכרות בינו לבין הנאשם כמצוינת. העד אישר, כי הוא לא שמע את חילופי הדברים בין הנאשם לבין קריסטינה, וכי הנאשם לא סיפר לעד פרטים נוספים, מעבר למה שמסר העד בעדותו הראשית. כן אישר, כי הוא נחקר במשטרה בבוקר שלמחרת האירוע וכי באותו שלב הוא לא ידע למה הנאשם לקח את קריסטינה לזירה. היום, בדיעבד, העד יודע שהנאשם עשה זאת מכיוון שהוא היה בשלילה. העד הבהיר, כי מדובר בניחוש בלבד וכי עד היום הוא לא שאל את אשתו מדוע הנאשם לקח אותה לזירה. העד שלל, כי הנאשם משתמש בסמים וזאת, גם לאחר שנטען בפניו כי מעדות הנאשם, כמו גם מעדותה של קריסטינה, עולה אחרת.
דיון והכרעה:
- כאמור, כתב האישום מייחס לנאשם ביצוע עבירת רצח, בצד עבירות של נהיגה בפסילה, נהיגה בשכרות (שתי עבירות), הדחה בחקירה וחבלה במזיד ברכב.
מתשובת הנאשם לאישום, כמו גם מטענות בא כוחו בסיכומיו ולאורך ההליך כולו, עולה, כי הנאשם לא חלק על ביצוע העבירות הנלוות לעבירת הרצח ולפיכך, אלו אינן דרושות הכרעה ויש להרשיע את הנאשם בביצוע עבירות אלו על יסוד הודאתו (לסוגיה זו אשוב ואתייחס בסיום הכרעת הדין). המחלוקת הניטשת בין הצדדים עניינה, עבירת הרצח המיוחסת לנאשם, כאשר לטענת המאשימה, הנאשם המית את המנוח בכוונה. מאידך, לטענת ב"כ הנאשם, הנאשם נעדר את היסוד הנפשי הדרוש להרשעתו בעבירת רצח, מקום בו שני הקליעים שהביאו למות המנוח נפלטו מאקדחו של הנאשם תוך כדי מאבק, במהלכו ניסה המנוח לחטוף את האקדח מידי הנאשם. מכאן, לטענתו, שעסקינן במעשה שנעשה מבלי שהייתה לנאשם שליטה על תנועותיו הגופניות ולכן חוסה תחת הסייג בדבר "היעדר שליטה" הקבוע בסעיף 34ז לחוק העונשין. במצב דברים זה, הרי שלעמדת ב"כ הנאשם, יש לזכות את הנאשם מעבירת הרצח שיוחסה לו, לכל הפחות מחמת הספק.