| בית משפט לענייני משפחה בירושלים | |
| 04 דצמבר 2025 | |
| תמ"ש 48335-06-24 פלונית נ' פלוני ואח' | |
בפני כב' השופטת ריבי לב אוחיון
–
תובעת פלונית ת"ז *****
ע"י ב"כ עוה"ד חופית עזרן/גלית מירי
נגד
נתבעים 1. פלוני ת"ז *****
ע"י ב"כ עוה"ד ניצן איטח
2. פלונית ת"ז *****
ע"י ב"כ עוה"ד חן הולנדר
פסק-דין
מונחת לפני תביעה לפסק דין הצהרתי לפיו יקבע כי הסכם הלוואה שנחתם בין התובעת לנתבע מחייב את שני הנתבעים, שהיו נשואים זה לזו בעת שנחתם הסכם ההלוואה.
כללי
- התובעת היא אמו של הנתבע 1 (להלן: התובעת").
- הנתבעים הם בני זוג לשעבר, שנישאו כדמו"י בשנת 2014 והתגרשו זמ"ז בשנת 2024 (להלן: הנתבעים, הנתבע והנתבעת, בהתאמה).
- ביום 5.7.16 רכשו הנתבעים דירה בשכונת הר חומה בירושלים, שנרשמה על שמם בחלקים שווים (להלן: "הדירה").
- התובעת עותרת למתן פסק דין המצהיר, כי הסכם הלוואה שנערך ונחתם בינה לבין הנתבע ביום 1.6.16 (להלן: "הסכם ההלוואה" או "ההסכם"), מחייב את הנתבעים שניהם (ההסכם צורף כנספח 1 לכתב התביעה).
- ההסכם נערך ונחתם במשרדה של עו"ד אסתר טולידנו (להלן: "עו"ד טולידנו") שהיא קרובת משפחתה של התובעת.
- בהסכם נאמר כי התובעת הנתבעים (הלווים לפי לשון ההסכם), פנו אל התובעת בבקשה לקבלת הלוואה בסך של 680,000 ₪, לצורך רכישת דירה בשכונת *****, בירושלים.
- בסמוך ולאחר חתימת ההסכם, העבירה התובעת לנתבעים 680,000 ₪ (בשתי פעימות), והכספים שימשו לרכישת הדירה.
- עו"ד טולידנו, ייצגה את הנתבעים בהליך רכישת הדירה.
- הנתבע מסכים לתביעה ושותף למעשה לטענות התובעת, כי מדובר בהסכם הלוואה המחייב גם את הנתבעת.
- ביום 4.5.25 התקיים קדם משפט לפניי, וביום 2.11.25 התקיים דיון הוכחות בתומו סיכמו הצדדים את טענותיהם בעל פה (דיון ההוכחות ייקרא מעתה "הדיון" או "דיון ההוכחות").
עיקרי טענות התובעת
- הסכם ההלוואה מחייב את שני הנתבעים, שעה שהכספים ניתנו ע"י התובעת לצורך רכישת הדירה עבורם, וכן הם הופקדו בחשבון הבנק המשותף להם.
- ההלוואה הינה בגדר חוב משותף של הנתבעים. הסכם ההלוואה נחתם בין התובעת והנתבע בלבד, לאחר קבלת ייעוץ משפטי, בו הובהר כי ההלוואה תחייב גם את הנתבעת, וזאת מכוח הסדר איזון המשאבים הקבוע בחוק יחסי ממון בין בני זוג - תשל"ג 1973 (להלן: "החוק"). מכאן שחתימת הנתבעת על הסכם ההלוואה לא הייתה הכרחית בכדי לחייב אותה גם כן.
- ההתיישבות העותומנית [נוסח ישן] 1916הנתבעת ידעה היטב שמדובר בכספי הלוואה ושהתובעת מסתמכת על השבתה. כספי ההלוואה ניתנו מתמורת דירת התובעת שנמכרה לאחר שנישאה בשנית.
12-34-56-78 צ'כוב נ' מדינת ישראל, פ'ד נא (2)
- לא נרשמה בטוחה כלשהי לטובת התובעת בדירה, בשל הקרבה המשפחתית בין הצדדים.
- התקיימו התנאים בהסכם ההלוואה להשבת הכספים, בעקבות מכירת הדירה.
עיקר טענות הנתבע
- יש לקבל את התביעה, וליתן צו הצהרתי כמבוקש בכתב התביעה.
- הנתבע אינו מתנער מחלקו בחוב ההלוואה, ומכיר בקיום החוב המשותף של הנתבעים.
- אף שהסכם ההלוואה אינו חתום ע"י הנתבעת, עסקינן בהלוואה שניטלה לצורך רכישת זכויות הנתבעים בדירה. לולי כספים אלו לא הייתה בידי הנתבעים היכולת לרכוש את הדירה.
- הנתבעת ידעה היטב, כי הכספים שהועברו לנתבעים ניתנו כהלוואה, על אף שלא חתמה על ההסכם.
- כספי ההלוואה הועברו לחשבון המשותף של הצדדים ומשם שימשו לצורך רכישת הדירה.
- המדובר בהלוואה משותפת, הן מכוח החוק, הפסיקה והצדק.
עיקר טענות הנתבעת
- התביעה הוגשה בחוסר תום לב קיצוני, כאשר ברור לתובעת כי היא מעולם לא הלוותה לנתבעים (ובפרט לנתבעת) דבר, וכי כלל הטענות הגיעו לאוויר העולם עם תחילת הליך הגירושין בין הנתבעים, ובכדי ליצור לחץ על הנתבעת.
- הנתבעת אינה חתומה על ההסכם "המזויף" שצורף לכתב התביעה, ואף אם נניח שישנו הסכם עליו חתום הנתבע, הרי שהיריבות המשפטית היא בין התובעת לנתבע בלבד.
- הדירה נרכשה מהון עצמי שהיה לנתבעים, משכנתא שניטלה מהבנק וסיוע שהעניקו הורי הצדדים.
- הכספים שניתנו ע"י התובעת, הועברו לנתבעים במתנה גמורה (כפי שהורי הנתבעת, העבירו גם הם במתנה סכום של כרבע מיליון ₪) לצורך רכישת הדירה.
- הועתק מנבומעולם לא נאמר לנתבעת בשום צורה, אף לא ברמז, כי מדובר בהלוואה או בסכום שנדרש להשיבו. ההיפך הוא הנכון, התובעת התגאתה בסיוע הרחב שהעניקה לנתבעים לצורך רכישת הדירה.
- התובעת מעולם לא פנתה אל הנתבעת בדרישה כלשהי להשבת הכספים/ההלוואה לכאורה, והפעם הראשונה שהיא שמעה שמדובר על "הלוואה" הייתה במסגרת ההליכים המשפטיים מול הנתבע בביה"ד הרבני.
- הנתבעת לא ידעה על קיומו של "הסכם הלוואה" שלכאורה נחתם בין התובעת לנתבע, ומדובר בהסכם מזויף ולמראית עין, הבא לגזול מהנתבעת את רכושה. הסכם שנעשה לכאורה בשיתוף פעולה של קרובת משפחתה של התובעת עו"ד טולידנו (שלא ידוע האם מודעת לשימוש בשמה במסגרת כתב התביעה).
- התובעת לא פעלה לרשום בטוחה או הערה בדבר אותה הלוואה לכאורית.
- הנתבע משתף פעולה עם התובעת בכדי להתנקם בנתבעת.
- לא ניתן להחיל על הנתבעת "חוב" בהתאם להסדר איזון המשאבים שבחוק, שעה שהנתבעת לא ידעה על קיום "החוב", ולא הייתה צד להסכם ההלוואה הלכאורי, והתנאים להחלת החוב אינם מתקיימים. היה ויוחלט כי ישנו חוב, הרי שמדובר בחוב אישי מובהק של הנתבע.
דיון והכרעה
- לאחר קיום דיונים, עיון בטענות הצדדים ובחומרים שהונחו לפני ביהמ"ש, הגעתי לכלל מסקנה כי הכספים המדוברים שהועברו מהתובעת לנתבעים הם בגדר "מתנה", ודין התביעה להידחות, הכל מן הנימוקים שיפורטו להלן.
מתווה נורמטיבי
- בעניין כספים שקיבלו בני זוג מהוריהם במהלך הנישואין, נקודת המוצא היא שמדובר בכספי מתנה, ועל כן יש להחיל את "חזקת המתנה", וזאת לאור מערכת היחסים המיוחדת השוררת ביניהם (ר' בג"ץ 1907/22 פלוני נ' פלונית (נבו 12.6.2022) (להלן: "בג"ץ פלוני")).
"למעלה מן הצורך יובהר כי כפי שנקבע בפסיקה בעבר, בבואו של בית המשפט להכריע בשאלה האם יש לסווג כספים שקיבלו בני זוג מהוריהם במהלך נישואיהם כמתנה או כהלוואה, נקודת המוצא היא כי יש להחיל את "חזקת המתנה", דהיינו יש להניח כי ההורים התכוונו להעניק מתנה לבני זוג, וזאת בשל יחסי הקרבה המיוחדים השוררים ביניהם (ראו: ע"א 180/51 גולדקורן נ' ויסוצקי, פ"ד ח 262, 265 (1954); ע"א 34/88 רייס נ' עיזבון המנוחה אברמן ז"ל, פ"ד מד(1) 278, 287-286 (1990); ע"א 3829/91 וואלס נ' גת, פ"ד מח(1) 801, 811 (1994); רע"א 5237/12 סולימן נ' גולן, פסקאות ט'-י"א [נבו] (28.8.2012); רע"א 8068/16 קטן נ' כה [נבו] ן (25.1.2018))."
- עוד נקבע בבג"ץ פלוני, כי אין במשבר בחיי נישואי בני הזוג, להפוך את המתנות שקיבלו מהוריהם במהלך הנישואין להלוואות. על הטוען לסתירת "חזקת המתנה" מוטל הנטל לסתור את החזקה:
ודוק, ההנחה הטמונה בחזקה זו היא כי אין במשבר בחיי הנישואין שהתרחש לאחר מכן כדי להוביל למסקנה כי מתנות שקיבלו בני הזוג מהוריהם במהלך נישואיהם יהפכו להלוואות.