ואכן, סעיף הפיצוי בהסכם לעניין ביטול מכסות תפוחי האדמה נוסח כך שעד לביטול המלא של המכסות ישולמו למגדלים כספים על חשבון הפיצוי, על פי קצב כניסת גידולי תפוחי אדמה מהאוטונומיה, אך יתרת הפיצוי, המגיעה למגדלים בגין ביטולן של מכסות הגידול שלהם, תשולם עם ביטול המכסות. אין, ולא היה מעולם (וודאי בעת המשא ומתן שנוהל לקראת כריתת ההסכם) כל קשר (פרט לנושא קביעת קצב מתן תשלומים על חשבון הפיצוי עד 1998, כאמור לעיל) בין זכאות המגדלים לפיצוי לבין כניסתם או אי כניסתם של תפוחי אדמה מהאוטונומיה או שאלת קיומו של נזק, אם בכלל, כתוצאה מביטול המכסות. כאמור, הפיצוי ניתן עקב עצם שלילת זכותם של המגדלים למכסות. ברוח זו נוהל המשא והמתן עם נציגי המגדלים וכך אף סוכם. הא ותו לא.
אציין עוד, כי לדעתי, ממילא לא היה ספק בעת חתימת ההסכם שלא צפוי יבוא ריאלי משמעותי של תפוחי אדמה מהאוטונומיה, הואיל וגידול תפוחי האדמה שם אינו מפותח לאור הנתונים החקלאיים. איש לפיכך לא סבר שהבטחת הפיצוי נועדה להגן מפני יבוא מהאוטונומיה שכן כל יבוא משמעותי משם, ממילא לא היה צפוי.
יש בו בתיק בית-המשפט תצהירים נוספים באותה רוח - למשל: תצהירו של מר אפרים שלום, מי שחתם בשם החקלאים על ההסכם - אך דומה שאין צורך כי נוסיף ונלאה את הקורא.
- דברים אלה של נציגי המגדלים - דברים מפורשים וחד-משמעיים הם, ואם יש משמעות כלשהי לבירור כוונתם הסובייקטיווית של בעלי חוזה בהסתמך על ראיות-חוץ - הנה הוא המקרה הראוי שלפנינו.
- אם אין די בכל אלה, נמצא לנו כי ביום 9.5.1996 - בטרם פרץ הסכסוך בין בעלי-הדין - כתב מר יונתן בשיא, לעת שכיהן כמנהל הכללי של משרד החקלאות, אל מגדלי תפוחי-אדמה, ובדבריו אישר במלואם את דברי המגדלים כי הפיצוי אמור היה להינתן להם עבור ביטול המיכסות. ובלשון המכתב במקורו:
משרד החקלאות
המנהל הכללי
כ' באייר תשנ"ו
9 במאי 1996
סימוכין: 1396
לכבוד
גרשון שליסל
מזכיר ארגון מגדלי ירקות
הנדון: פיצוי עבור ביטול מיכסות תפו"א
בהקשר לשאלתך ולהבהרות אותן ביקשת הקשורות לפיצויים בגין ביטול מיכסות תפו"א. הריני להבהיר:
בנובמבר 1994 חתמנו, משרד החקלאות, משרד האוצר, מועצת הירקות וארגון מגדלי ירקות, הסכם הקרוי "הסכם בנושא פיצוי למגדלי ענף הירקות, בעקבות הסכמי השלום".
בהסכם זה בפרק 5 סעיף ו' סוכם שסכום הפיצוי שיינתן בעבור דונם מיכסה יהיה 1700 שקל.