ביטול מכסות תפוחי האדמה נעשה כאמור כחלק ממגמה כללית לליברליזציה בתחום גידול הירקות. פתיחת השוק לגידולי האוטונומיה היתה זרז סופי למגמה זו. אציין, כי כשר חקלאות ניסיתי לגרום לביטול מכסות תפוחי האדמה אף טרם הסכמי האוטונומיה, אך החקלאים לא הסכימו לכך. הסכמי האוטונומיה הפכו את שמירת המכסות לבלתי אפשרית ובכך זירזו את ההסכם.
עלי להבהיר כי סביב הסכם הפיצוי התנהלו דיונים קשוחים בין הצדדים והשרים עצמם היו מעורבים ב"סגירתו" הסופית. לי היה ברור כי אין מדובר בהתחייבות "חד צדדית" אשר המדינה יכולה שלא לקיימה אלא מדובר בהסכם דו-צדדי לכל דבר ועניין, בו מתחייבת המדינה לשלם למגדלים פיצוי כנגד נטילת מכסות שלהם.
כך גם ראה את הדברים מי שהיה מנכ"ל משרד החקלאות, מר יונתן בשיא, אשר ייצג את המדינה בכל המגעים שקדמו לכריתת החוזה. וכלשונו החד-משמעית בתצהירו (הכועס):
אני ייצגתי את משרד החקלאות בכל מגעים והמשא ומתן שקדם לכריתת הסכם הפיצוי. אני חתמתי בשם משרד החקלאות על הסכם זה.
הסכם הפיצוי נחתם על מנת לפצות את מגדלי תפוחי האדמה בגין ביטול מכסות הגידול שלהם. לאחר משא ומתן שנוהל עם נציגי המגדלים נקבע שיעור הפיצוי בסך 1,700 ש"ח לכל דונם מכסות שבוטל. ברצוני להדגיש כי בכל שלב ניהול המשא ומתן ואף בעת חתימת ההסכם היה ברור לי ולשאר הגורמים שלקחו חלק בתהליך זה כי מדובר במתן פיצוי למגדלים בגין עצם ביטול המכסות הגידול שלהם ולא בגין כל סיבה אחרת. כך נעשה לגבי גידול העגבניות קודם לכן בעת שבוטלו מיכסות הגידול שלהם וכך נעשה לגבי גידולי הגזר והבצל בהסכם הפיצוי עצמו. לא היה ספק בלב איש כי מכסות הגידול הינן נכס של המגדלים שביטולן מחייב פיצוי.
הסיבה בגללה נדחה מתן הפיצוי למגדלי תפוחי האדמה עד שנת 1998 בעוד שהפיצוי ניתן למגדלי הגזר והבצל מיידית, נבעה מחשיפה מיידית של המשק לכניסת גידולי גזר ובצל על פי הסכמי האוטונומיה. לעומת זאת, חשיפת המשק לגידולי תפוחי אדמה נעשתה הדרגתית עד שנת 1998 (אז נקבעה הסרת כל המגבלות על היבוא), מה שאיפשר את דחיית ביטול המכסות בגידול זה ויחד אם זאת את דחיית הפיצוי המגיע.
....................
נמסר לי כי לטענת נציגי המדינה כיום, הפיצוי למגדלי תפוחי האדמה על פי ההסכם ניתן להם בגין החשיפה ליבוא מהאוטונומיה ולא עקב ביטול המכסות. טענה זו אינה נכונה. ביטול המכסות נעשה כחלק ממגמה כללית לליברליזציה (שהיתה גם על דעת משרד האוצר) בתחום גידולי הירקות, והיה קורה אף אלמלא הסכמי האוטונומיה. היבוא הצפוי מהאוטונומיה היווה זרז למגמה זו, אך הפיצוי ניתן עקב הביטול ולא עקב היבוא הצפוי.